8 כרזות נוסטלגיות לפורים שיתנו לכם השראה עדלאידע

ירונימוס, אחד מן המומחים שלנו להיסטוריה של העיצוב הגרפי הישראלי, נבר בקטלוגים ישנים ומצא שמונה כרזות פורימיות מקוריות שיכניסו אתכם לאווירת החג

מאת

כשהגרפיקאי הרברט ויינינגר עיצב כרזה לחגיגות הפורים בבית חרות, הוא כתב בכתב ידו: ״שכח את הכל״. הוא כנראה התכוון לזה, כי פעם, כשבגרוש היה חור, חג פורים היה ההזדמנות האמיתית של העם היהודי לשמוח עד דלא־ידע, כלומר להשתכר עד שההנגאובר היה מוחה את הבושות שעשינו אתמול (כמו למשוך בזקנו של הרבי, או דברים אחרים שהשתיקה יפה להם). הַזְּקֵנִים של תל אביב קראו לזה שַׁגַּעַתְּ וטַרֶפֶת, כשהעיר היתה הופכת לצלחת מעופפת. הילדים היו מתחפשים וחוגגים בתהלוכות העדלאידע הענקיות, והמבוגרים היו רוקדים בנשפי הפורים המפורסמים של ברוך אגדתי.

אולי היום, כשאפשר לדפוק ראש כל יום שישי, שִמחת החג קצת איבדה מהחשיבות שלה, אבל זה לא אומר שאנחנו המעצבים לא יכולים להחזיר עטרה ליושנה ולהשיב את המעמד של הכרזה, או לפחות לעצב ברכה מגניבה לאימייל או הזמנה למסיבת פורים. לכן, לטובת עם ישראל וחוג הקוראים הנאמנים של מגזין אות־אות־אות, הרכבתי רשימת של פיצ׳רים חשובים לעיצוב ברכת חג פורימית וקרקסית. תודה רבה לחברים שלנו מבית המכירות ״קדם״ שהיו ממש נחמדים ושלחו לנו את הפוסטרים המדליקים המופעים בפניכם, וגם ל״בצלאל קטלוג״.

 

לקרקס בקרקסטן!

חגיגות הפורים היו מאוד משמעותיות בתקופה שלפני קום המדינה ואף בזו שאחריה. החגיגות מעלות באוב את ה״קרניבל״ (שפירושו ״פרידה מהבשר״) ששורשיו בנצרות האירופאית. רגע לפני צום ה"לנט" וכפרת העוונות, התקיימו חגיגות זלילה וחטאים שאפשרו לעם ״לאוורר״ ולהוציא החוצה את כל התשוקות והמאוויים.

חגיגות הפורים היו מאוד משמעותיות בתקופה שלפני קום המדינה ואף בזו שאחריה

לכן זה גם יכול להיות הסימן לתקוע את העט של הוואקום בעין של הלקוח, ולעצב משהו קרקסי ומצחיק, כי החג הזה הוא כיף טהור. הרעיון הוא להשתמש בקומפוזיציה, בהומור, וברעש ויזואלי כדי להעביר את אווירת המסיבה והקרקס, כמו בכרזה שעיצב הסטודנט יוסי אבולעפיה בשנת 1964 (מופיעה לעיל מימין) . כרזת "פורים במגדל בבל" משמאל, היא הזמנה ל״נשף תלבושות מסורתי״ שאייר ועיצב הקריקטוריסט יוסף בס כנראה בשנת 1939. איש לבוש טוקסידו ומחופש לאביר עם קסדה וחרב, רוקד בגילופין על קצהו של מגדל ושופך קצת מהקוניאק על הכותרת. ניתן לשער שהשימוש ב״מגדל בבל״ נובע מבליל השפות של כל העולים החדשים של קולוניית ״פלסטינה״.

 

לקפוץ כמו ילדים

פורים הוא החג של הילדים. אני זוכר כמה כיף היה להתחפש (ללא אישור מכון התקנים), להשתתף בעדלאידע (ו"למות" מחום), ולקבל משלוח מנות (תודה עמי הרשקוביץ מכיתה ד' 2 שהחזרת לי את החבילה משנה שעברה). לכן, את הפוסטר שלכם תוכלו לעצב כך שיפנה אל הילדים, או לפחות אל הילדים שבתוכנו, כמו בשתי הכרזות שעיצבו שלמה לוי (מימין, 1959) ויוסי שטרן (משמאל, 1961) שהופכות את האריה, סמל לעוצמת העיר ירושלים, לידיד הילדים.

 

לרקוד עם ליצנים

איור הוא עניין מרכזי בעיצוב הפורימי, בגלל שאיור מצליח ״להנפיש״, כלומר להפיח נפש כמעט אנושית בצורות ובצבעים.

הכרזה הזו משנת 1933 לקוחה מתוך אוסף כרזות בנושא חגיגות הפורים שהתקיימו בתל־אביב. זו דוגמה טובה לשימוש בצבעים עליזים, ושילוב אלמנטים יהודיים עם אלמנטים מעולם הקרנבל.

מעצב/ת הכרזה הפך את המגן ואת קו הרקיע של העיר מתוך סמל העירייה, למסיכת פורים. הדמות מניפה רעשנים ורוקדת ברגליה המזכירות את נעלי ליצן החצר (המקושטים בפעמונים) מימי הביניים.

 

לקשקש אותיות

גם אם אתם לא יודעים לאייר, אתם תמיד יכולים לצייר ולאייר באותיות (כלומר לעצב ״לטרינג״). דימוי יכול להיות גם ״דימוי טיפוגרפי״, שהוא שילוב בין טיפוגרפיה ואיור. זהו דימוי שלרוב אינו מכיל תמונה מצולמת או מאוירת, אלא עשוי בעיקר מאותיות, בדרך כלל טקסט המעוצב ככותרת, לוגו, או גוש טקסט, שיש לו נוכחות חזקה כדימוי העומד בפני עצמו. בדימוי טיפוגרפי נעשה לעיתים שימוש בטכניקות איוריות.

הלטרינג שהודפס בשני צבעים, מעוצב בצורה עליזה ומתפרצת

הכרזה הזו עוצבה בידי מעצב/ת לא ידוע/ה בשנת 1933, ומצויה באוסף הכרזות באתר ״קדם״. הלטרינג שהודפס בשני צבעים, מעוצב בצורה עליזה ומתפרצת. האותיות אמנם מרובעות, אבל יש בהן גם עגלגלות של כתב־היד, וגם את ההגזמה הגיאומטרית המזכירה את העבודות העבריות של המעצב והאמן אל ליסיצקי מהאוונגרד הרוסי. סימני הניקוד מזכירים את העבודה של פסח עיר־שי, לצד הניסיון לשלב צורות משולשות באותיות העבריות המרובעות (תודה לבתיה דונר). ייתכן שהכרזה עוצבה על־ידי המעצב אריה אלחנני (ספוז׳ניקוב), שהיה פעיל בשנות העשרים ועיצב גם את הלוגו של תיאטרון ה״אהל״.

 

להשתזף בשמש

אנחנו חיים במציאות גלובלית, ומושפעים מהמון גורמים תרבותיים. כשאנחנו רוצים ליצור משהו בעל חשיבות מקומית ומראה מעודכן, אנחנו יכולים לשלב בין ההשפעות המקומיות והגלובליות שלנו, וכך ליצור עיצוב רלוונטי עם משמעות חדשה. כך למשל בכרזה המאוירת המגניבה שעיצב מעצב/אמן/צייר בשם אריה נתן, ושזכתה בתחרות הציירים בשנת 1929. הכרזה עוצבה בצבעי שחור וכתום עם לטרינג בעל אופי מוגזם. יש כאן חיבור מוצלח בין מזרח ומערב – ההשפעות מחו״ל (אוונגרד רוסי, נשפי מסיכות, תספורת האישה האופנתית והגבר עם הטוקסידו) עם האלמנטים היהודיים והמקומיים - תחפושות חג הפורים, הדקלים, בניין המרפסות מהעיר הצעירה הפונה אל הים, והכי חשוב – השמש הענקית והכתומה הזורחת ברקע. כבר אז ידעו להרים בתל־אביב.

 

להפציץ בצבעים

הכרזה המזמינה לשוּק התערוכה (מאוסף האפמרה הישראלי בספריה הלאומית), שעיצבה גילה שקין בשנת 1969, מראה לנו את הפוטנציאל לשוֹק צבעוני. השימוש בצבעים הססגוניים מעבירים את אווירת החג העליזה ומשלבים בין הההשפעות הפסיכדליות של הביטלס עם אווירת החג.



תגובות פייסבוק