זו היתה ישיבת הממשלה הגורלית ביותר בתולדות הכלכלה הישראלית. ביוני 1985, כאשר השקל מאבד את ערכו כמעט לחלוטין בעקבות השתוללות האינפלציה, התכנסו שרי הממשלה דאז, לישיבה שנמשכה קרוב ל־25 שעות. בסופה, תוכנית הייצוב אושרה, האינפלציה חוסלה כמעט בין לילה, והשקל החדש נולד.
סמל ה״שקל״ שהיה בשימוש משנת 1980 ועד 1985.
החל משנת 1952 המטבע הרשמי בישראל היה מטבע הלירה. בתחילת שנות השמונים הוחלט לוותר על שם המטבע משום שאיננו שם עברי ולעבור למטבע ה״שקל״ ההיסטורי. הסימן לשקל עוצב בצורת אות ש' רחבה המתכתבת עם סמל המנורה, אך הסימן לא היה שימושי מכיוון שהוא סבל מעיצוב לא פרופורציונלי ביחס למספרים וביחס לסימני המטבע האחרים.
ישנם מעט דוגמאות לשימושים בסימן השקל החדש. לאחרונה פורסמה המחאה (שיק) ששלחה חברת סטימצקי לראש הממשלה לשעבר מנחם בגין, על תמלוגי ספרו. בהמחאה, מתחת לשורת הסכום לשלום, ניתן לראות את סימן השקל הישן בשימוש.
המעבר לשקל החדש
מטבע השקל החזיק מעמד כחמש שנים בלבד, ובשנת 1985 בעקבות משבר ההיפר־אינפלציה ותוכנית הייצוב הוחלף ה״שקל״ ב״שקל החדש״. כמו כל מטבע, גם השקל החדש היה זקוק לסמל יחודי ומוסכם, כזה שיוכל לעמוד לצד הדולר או הליש״ט. פה נכנס לתמונה משה פרג:
"מכיוון שאני כותב בכתב מחובר, ראיתי בעיני רוחי בן־אדם כותב שיק, ודמיינתי שהוא כותב את האות ש׳ ומחבר אותה לאות ח׳.״
מתוך ראיון ליובל סער, עיתון הארץ, 2011
משה פרג הוא מעצב גרפי, פעיל עד היום. הוא למד עיצוב בלונדון והתמחה בין היתר בסטודיו של מארקס אנד ספנסר. במהלך הקריירה שלו, שהחלה עוד בשנות השישים של המאה הקודמת ומתפרשת על פני מספר מדינות ויבשות, הוא עיצב מאות בולים, מטבעות, לוגואים, כרזות ועוד.
אומרים שמטבע הוא כרטיס הביקור של המדינה, משום הוא מייצג את הזהות ומסמל את הערכים העומדים מאחוריה
כאשר פרג עיצב את הסמל ₪, מעט מאד גופנים עבריים כללו את הסימן, ואלה שכן כללו, לרוב כללו סימן גנרי, שהיה שונה מהסגנון של שאר האותיות וכלל לא תאם לאופי הגופן. הדבר הביא לצרימה בכל הנוגע לויז׳ואל הצורני ויצר חוסר אחידות. רק ב־1992, שבע שנים לאחר עיצוב הסמל, הגיע השינוי כאשר שמואל סלע, עיצב את משפחות הגופנים 'סלעית' ו'סלע אציל' וכלל בהם את הסימן ₪ מעוצב בסגנון של הגופן ויצר תקדים שהביא לנורמה חדשה. מאז תמיד אותו סמל תואם בעיצובו לסגנון של הגופן כולו. ובכן, כמעט.
סמל ה״שקל החדש״ שעיצב משה פרג.
בשל אופיו וסגנון העיצוב שלו, השונה מרוב סימני המטבע בעולם, שלהם בדרך כלל קו או שניים שחוצים אותם, הסימן ₪ לרוב יוצא רחב מאד ביחס למספרים, ולכן נוהגים להקטין אותו כבר בתהליך העיצוב. כתוצאה מכך, ישנם כיום גופנים אשר מראש כוללים שני סימני שקל חדש, או יותר, בגבהים שונים.
עוד תופעה מעניינת היא שאפשר למצוא בגופנים מסויימים, כאלה שאינם מקצועיים בדרך כלל, את הסימן מעוצב בצורה הפוכה, כך שיוצא ח״ש במקום ש״ח.
אומרים שמטבע הוא כרטיס הביקור של המדינה, משום שהוא מייצג את הזהות ומסמל את הערכים העומדים מאחוריה. מהלירה שסימלה את המעבר מתקופת המנדט ועד הרצון למצוא ביטוי עברי לצד היסטוריה תנ״כית, המטבע הישראלי ביטא בצורה נאמנה את כל אלו לאורך השנים. לכן, הביטוי העיצובי של אותה זהות היה חשוב לא פחות. משה פרג הבין זאת היטב כאשר צפה בנעשה במטבעות האחרים, ובכך ביקש להעניק את הנִרְאוּת של אותה זהות. הנִרְאוּת יחודית, קצת מוזרה בנוף המטבעות, קצת לא ברורה, קצת מבקשת לעצמה יותר מקום. אולי, קצת כמו המדינה שעומדת מאחורי אותה זהות.
סריקה מתוך ספר הסקיצות של משה פרג.
