ישנן אסוציאציות רבות שעולות לי בכל מה שקשור לשדות־תעופה. החל מצ'ק־אינים מעוררי קנאה בפייסבוק ועד ניחוחות נעימים ללא מע"מ. חלק מתוצר יצירתי, בין השאר טיפוגרפי, נולד בזמן הזה שבין ההמראות והנחיתות ולמעשה אנחנו פוגשים את המוטציה שלו בחיי היום יום. קשה להתחמק ממנה.

לוח הטיסות, המורכב נורות לדים כתומות, היה ייחודי ומייצג עבור אותו שדה תעופה ומסופי תחנות רכבת ואוטובוסים, אך בשנים האחרונות צץ והתפשט לו פורמט דור 3 - שלטי הפיצוציות. וכל המרבה הרי זה משובח - צבעים מתחלפים, אפקטים, הבהובים ומה לא. העיקר שתדעו, אפילו מכמה קילומטרים, שמוכרים וודקה ו־8 פחיות אנרגיה במבצע חסר תקדים. בין החוטאים יש גם את ענף הסלולאר, כך שלא נפספס ממרחק של כמה רחובות איפה מתקנים מסך של אייפון 4 ב־150 ש"ח.

סוג השילוט האפילפטי הזה, שבאופן אישי מזוהה אצלי עם רחוב אלנבי, מתחבר כמו פאזל חסר תקינות פוליטית לחלוטין עם שאר המאפיינים של מה שסביבו. המיקום הגיאוגרפי, תחום העסק, השירותים שהוא נותן ולפעמים גם הלקוחות. לא הייתי מצפה מבעל עסק מהסוגים האלה לרכוש שלט עם תבליט מיוחד שעושים בעבודת יד מסטודיו בוטיק. מצד שני, גם לא נראה לי ששילוט הלד תפס חזק בעסקי הגיהוץ היבש של שכונת צהלה.

הנוריות הכתומות שנותנות אינפורמציה בשדות־התעופה, עם הייחודיות שלהן, הן לא פסגת הטיפוגרפיה. המוטציה שהתגלגלה לפיצוציות גרועה מהן עד כאב. אותיות מפוקסלות בפונט טהומה או אריאל מודגש, בגודל מירבי, בריווחים אקראיים ובצפיפות מקסימלית הולידו מראות קשים. אך למרות הכל - השילוט המואר-מהבהב דווקא 'עושה את העבודה'. הוא בולט ונראה למרחקים, וחוסך תשלומים של מסי שילוט לעירייה - אחת הסיבות המרכזיות לפופולריות שלו. אי אפשר להטמיע את פונט אלמוני צר בשלט? הצחקתם את הבלבוסטה.

עד לטרנד הבא ונקווה שיבוא במהרה, אני חולמת בהקיץ על טיסה R341 לבנגקוק. בינתיים, קרובה יותר לסמבוסק פריך על קו 16 בפקקים של אלנבי.

לבלוג של שני עופר