שש מעצבות ישראליות מובילות שכדאי שתכירו

יום האישה הבין־לאומי הוא אחלה הזדמנות להפנות את תשומת הלב לעוסקות במלאכה. לשם כך ביקשנו משלוש מעצבות אהובות ומוערכות לענות על חמש שאלות בענייני עיצוב, ולהעביר אותן למעצבת אחרת לפי בחירתן. הרי הן לפניכן: ענת קציר שהשפיעה על אנה גסלב, מיכל סודאי שמתפעלת מנורית קוניאק, ורוני לוית שקצת מקנאה בתרזה בן־פורת. כולן מספרות מהו בשבילן עיצוב טוב ומה חשוב להן בעבודה ומספקות מנה גדושה של השראה:

צילום: שחף הבר

אנה גסלב

נולדתי וגדלתי באוקראינה הסובייטית ומאז ילדותי חלמתי להיות מעצבת. עליתי לארץ בתחילת שנות התשעים, פחות או יותר ישר לבצלאל, אותו סיימתי בהצטיינות בשנת 1998. ב־2002 יצאתי לדרך עצמאית. לפני כמה שנים הקמתי את קפסולה יחד עם חברתי ושותפתי רונה פרומר. הסטודיו מתמחה במיתוג ללקוחות מסחריים בארץ ובחו"ל – מסעדות, בתי קפה ואופנה, לצד פרויקטים מתחומים מגוונים כמו אקדמיה, נדל"ן ועוד. בין לקוחותינו: קפה לנדוור, קופיקס, ד"ר פישר, הטכניון ומפעל הפיס.
נוסף על העבודה בסטודיו אני מלמדת קורסי תדמית ומיתוג בשנקר ותקשורת חזותית במרחב באוניברסיטת תל אביב. חוץ מזה שכיף להיות שותפה ל״עיצוב״ הדור הבא בתחום בו אני עוסקת, זה מעשיר ועוזר לי לפתח שיטות עבודה וחשיבה.

מה עושה עיצוב טוב לכזה?
עיצוב טוב הוא עיצוב מקורי ולא מתאמץ, שמצד אחד מחדש משהו ומצד שני מרגיש הכי טבעי ופוגע בול. עיצוב שגורם לך לחשוב "איך לא עשו את זה קודם?".

מה חשוב לך כשאת מעצבת?
הייתי מגדירה את העבודה שלי כניהול תהליכי קריאייטיב והמצאה של סיפור ויזואלי (לפעמים יוצא לי קצת להתגעגע פשוט לשבת ולעצב). כשאני מתחברת באופן אישי למוצר או למהות, זה מעורר אצלי סקרנות ותשוקה.

עבודה שלך שאת אוהבת במיוחד:
המטרה שלי היא ליצור מותגים פופולריים, ואני אוהבת את האתגר שבפנייה לקהל גדול. ייצור טוב להמונים הוא משהו שלא תמיד רואים. עם קופיקס, למשל, יצרנו שפה אלגנטית ובטוחה בעצמה והצלחנו לשבור נוסחה מקובלת ש"זול נראה זול". זה מותג מינימליסטי עם שפה ויזואלית ברורה ומזוהה שעובד בכל מקום – בתל אביב או בבני ברק, ומשתלב במרחב האורבני.

צילום: שחף הבר

מעצבת מחו״ל שאת מעריכה:
ג'סיקה וולש האמריקאית היא הסופרסטארית של עולם העיצוב. היא דמות מעוררת השראה והאישיות שלה הולכת בד בבד עם העיצוב שלה (היא גם נולדה ב־30 באוקטובר, כמוני). העבודות שלה פונות גם למעצבים וגם לקהל הרחב באמצעות שפה ויזואלית צבעונית ומרעננת. כשהיא חברה לאומן סטפן סגמייסטר הם פרסמו מודעה על השותפות שבה הם צילמו את עצמם עירומים. זו היתה בחירה מבריקה לשילוב בין פרובוקציה לציניות והומור עצמי בהשקת מותג.

מעצבת ישראלית שאת מעריכה:
אני מעריכה מאוד את ענת קציר משום שהיא לא רק מעצבת מעולה אלא גם מחנכת שמעודדת אחרים לחשיבה מעמיקה ומקורית. ענת לא נעצרת בשלב הגישה הביקורתית אלא נותנת גם כלים מעשיים לעיצוב. אני שמחה להיות בין המעצבים הרבים שהיא השפיעה עליהם לאורך השנים.

ענת קציר

סיימתי תואר ראשון בבצלאל ותואר שני באדריכלות ותרבות אורבנית באוניברסיטת UPC בברצלונה. מאז ומעולם התעניינתי במרחב האורבני וביחסי הגומלין שבינו לבין האינפורמציה המתקיימת בו; תקשורת חזותית ואדריכלות, מידע ומרחב.

בתחילת דרכי המקצועית הקמתי וניהלתי סטודיו שעסק בעיקר במיתוג. תמיד עסקתי בפרויקטים בהיקף רחב ששינו, גם אם במעט, את המרחב: הזהות שעיצבתי לסלקום השפיעה רבות על מיתוג חברות התקשורת בשנות התשעים, וכך גם מיתוג חברת החדשות של הערוץ השני ורשת קפה אלכסנדר.

לאחר שנים ספורות זנחתי את התחום לטובת עולם העיתונות שהיה תמיד קרוב לליבי, כדי לעסוק בתוכן שיש לו משמעות רבה יותר עבורי, ולתרום לשינוי תרבות השיח והתרבות החזותית של המרחב שבו אנו חיים. הייתי העורכת הגרפית הראשית של "ידיעות אחרונות", "גלובס" ו"מעריב". המשבר שבו נמצאת העיתונות המודפסת היה עבורי הזדמנות נדירה לבחון מחדש את המוסכמות הקיימות בהעברת אינפורמציה וליצור שינוי משמעותי במדיום שמרני מטבעו. במשך למעלה מעשור עיצבתי מחדש שלושה מהעיתונים היומיים המובילים בארץ: "ידיעות אחרונות", "גלובס" ו"מעריב".

בשנים האחרונות בחרתי להתמקד בחקר המפגש הלא מובן מאליו שבין תקשורת חזותית למרחב האורבני הן בחיי המקצועיים והן בסביבה האקדמית. אני מרבה לעסוק בפיתוח ובכתיבת תוכניות לימודים רב־תחומיות על התפר שבין תקשורת חזותית ומרחב, מתוך רצון להרחיב את גבולות השיח ולטפח מעצבים בין־תחומיים.

מה עושה עיצוב טוב לכזה?
עיצוב טוב הוא בראש ובראשונה רלוונטי; לזמן, למקום ולמרחב. הוא מודע לרבדים התרבותיים והחברתיים של המרחב בו הוא מתקיים, ומצליח (או לפחות מנסה) לשנות ולשפר אותו. עיצוב טוב יכול לשנות את הפרספציה שלנו וככזה הוא עשוי להיות סוכן לשינוי תודעה, ומכאן גם לשינוי חברתי. אם בשנות התשעים הדשנות המוטו של עולם העיצוב היה ״Good design is good business״ (ובהחלט הצלחנו לשכנע בזה), הרי שהיום תפקידם של המעצבים לקחת אחריות על העולם שבו הם חיים.

מה חשוב לך כשאת מעצבת וכשאת מלמדת עיצוב?
התחלתי ללמד שנתיים לאחר סיום לימודיי בבצלאל. העיסוק האקדמי ובעיקר הדיאלוג עם הסטודנטים חייב אותי להגדיר ולהגדיר מחדש את גבולות התחום. את האתגרים שאיתם התמודדתי בזירה המקצועית הבאתי גם לתחום ההוראה האקדמית, הן בתחום עיצוב עיתונות ומערכים עתירי אינפורמציה, והן בחקר המרחב באמצעות ייצוגים חזותיים שלו. תמיד ניסיתי להעביר לסטודנטים שלי את תפיסתי המקצועית בהקשר תרבותי רחב תוך היכרות עם ההיסטוריה של התחום מצד אחד, ועם ההקשר החברתי־תרבותי־פוליטי־סביבתי מצד שני. אני מאמינה גדולה בכוחה של האקדמיה לשמש כסוכנת לשינוי תודעה, לחולל ולבשר רעיונות חברתיים חדשים. חשוב לי שמעצבים לא רק ישרתו את כוחות השוק התאגידיים אלא יבינו את אחריותם החברתית ואת כוחם לחולל שינוי. לכל החלטה עיצובית יש השלכות סביבתיות, חברתיות ואתיות. הדיון על אחריותו החברתית והמוסרית של המעצב בחברה הצרכנית הגלובלית של ימינו, חייב להיות חלק מרכזי בכל עשייה מקצועית או אקדמית.

עבודה שלך שאת אוהבת במיוחד:
ספר התזה שלי, “b. 1909: A Subjective Atlas of Tel Aviv”, מציג מיפוי אלטרנטיבי לתל־אביב על ידי חשיפת רבדיה הסמויים: הסיפורים שלא סופרו, המקומות שנמחקו, הקהילות שהודרו והאנשים שנדחקו מהנרטיב התל־אביבי ההגמוני ומהנוף החברתי של העיר. פירוק הסיפור הרשמי של העיר להרבה היסטוריות פרטיות היה הבסיס ליצירת אטלס סובייקטיבי שלה, המבוסס על הזיכרונות של תושביה ומציג מיפוי אלטרנטיבי וביקורתי ל׳עיר הלבנה׳.

במהלך עבודת המחקר למדתי להכיר את העיר שלי, את האנשים שחיים בה, את עברה ואולי גם את הפוטנציאל העתידי שלה, באופן שמעולם לא הכרתי. התפיסה שלי לגבי המרחב שבו אני חיה השתנתה לחלוטין, והעובדה שפעולת העיצוב יכולה וצריכה להיות פעולה אזרחית ביקורתית קיבלה מִשנֶה תוקף. אני חייבת להודות שאפילו אזורי הנוחות שלי בעיר השתנו, והיו רגעים רבים ששקלתי אפילו לשנות את מקום מגוריי.

מעצבת מחו״ל שאת מעריכה:
המעצבת שאני הכי מעריכה היא אסן קרול הטורקייה. קרול משלבת כישרון עיצובי נדיר עם אחריות ומחויבות להשתמש בכלי התקשורת החזותית כדי לשנות את המרחב הציבורי, התרבותי והחברתי שלה. היא מעצבת ויוצרת טוטאלית שבוחרת את עבודותיה בקפידה בהתאם למצפן אתי משוכלל שתמיד מראה לה את הדרך. כל מפגש איתה גורם לי לבחון את עצמי מחדש ולבדוק מה אני עושה בכדי לשפר, אפילו במעט, את המרחב שבו אני חיה.

מיכל סודאי

גדלתי בנהרייה, למדתי בבצלאל וסיימתי בהצטיינות בשנת 1995. הסטודיו שלי מתמחה בפיתוח שפת מותג לחברות בדגש על עיצוב אריזות, ונותן מענה כולל לצרכי הלקוח שכולל עיצוב לוגו, חומרי שיווק, אריזות, אתר אינטרנט, נקודות מכירה ועוד. במידת הצורך אנחנו מלווים תהליכי פיתוח של מוצרים מבחינה קריאטיבית. הרבה מהלקוחות שלנו באים מתחום המזון: יין, גבינות, שמן זית, מאפים, קפה, לחם – אוכלים פה טוב :-)

מה עושה עיצוב טוב לכזה?
שאלה קשה… אפילו טריקית… הרבה פעמים עיצוב נוראי מוכר נהדר ועיצוב טוב נשאר על המדף, ככה שתלוי בעיני מי – הלקוח? הצרכן? או דווקא המעצב? בשבילי עיצוב טוב הוא כזה שמצליח להיות נחשק, מזמין וקולע, עשוי ביד טובה עם תשומת לב לפרטים, מספר סיפור, יוצר חוויה ועונה על צרכים שיווקיים. כשתהליך העבודה מבוסס על ערכים אמיתיים שקשורים במוצר ובאנשים שעשו אותו ומעביר משהו מזה הלאה.

מה חשוב לך כשאת מעצבת?
להבין טוב־טוב מה המשימה. להיות מחוברת גם מבחינה רגשית, לאהוב את מה שאני עושה, לדייק. להפתיע את עצמי.

עבודה שלך שאת אוהבת במיוחד:
Verival היא חברה אוסטרלית שמייצרת דגנים אורגניים. השפה הגרפית שיצרנו לאריזות שלה יצרה חוויית מותג, הצליחה לשלב פשטות כפרית ושיקיות עכשווית, ונתנה מענה נוח ומודולרי לסדרות מוצרים רבות. הלקוח נתן לנו חופש פעולה גדול והעבודה איתו הייתה מפרה.

צילום: יסמין ואריה. סטיילינג: נורית קריב

מעצבת מחו״ל שאת מעריכה:
אני לא פריקית גדולה של מעצבים או של בלוגים לעיצוב. מידי פעם אני נתקלת בסטודיו שהעבודה שלו מדליקה אותי. בטח בחלק מהמקומות האלה יש גם מעצבות…

מעצבת ישראלית שאת מעריכה:
אני מעריכה את נורית קוניאק, מעצבת מדהימה שמצליחה שוב ושוב לחדש ולהפתיע אותי. יש לה חושים מפותחים לצבע, לקומפוזיציה ולטיפוגרפיה, יכולת לחבר בין צרכים שיווקיים לתפיסה מינימליסטית ומדויקת, מלא סטייל וטעם מעולה. בסביבה הלא פשוטה שבתוכה אנחנו פועלות היא שואפת למצוינות. תענוג גדול.

נורית קוניאק

למדתי בבצלאל וסיימתי בשנת 2003. הסטודיו שלי מתמחה במיתוג עסקים בינוניים עד גדולים, ועובד עם לקוחות מכל קשת התחומים – קולינריה, מלונאות, אופנה, עיצוב, נדל״ן, קוסמטיקה ופירמות שונות. כיום אני עובדת עם צוות של ארבעה מעצבים שהם שותפים מלאים ליצירה ולעבודה – נטשה בוגוסלבסקי, הגר ארז, רן אלטמירנו ונינה מנדלסון.

מה עושה עיצוב טוב לכזה?
בעיצוב טוב אפשר להתבונן שוב ושוב לאורך שנים והוא לא מתיש, מתיישן או מביך אלא רק משתבח, מהדהד וזוהר. יושב בעין. בדרך כלל זה עיצוב שהפשיטו ממנו את כל המניירות התקופתיות והשאירו רק את מה שהכרחי.

מה חשוב לך כשאת מעצבת?
חשוב לי לייצר פתרון שכבר במבט חטוף ירגיש פשוט ולא מתאמץ. כזה שאבא שלי יגיד עליו ״נהדר״ ולאו דווקא ״מיוחד״.

עבודה שלך שאת אוהבת במיוחד:
נהניתי מאוד מפרויקט המיתוג של חברת הקוסמטיקה ההולנדית Dead Clean. קיבלנו בירושה שם שהגתה חברת המיתוג העולמית KesselsKramer. הלקוחות התאהבו בשם, אבל לא סבלו את העיצוב שהחברה יצרה להם. בפרויקט אחד נאלצנו לתפקד כאסטרטגים, מעצבים וארט דיירקטורים. הפקנו קומוניקט ועיצבנו אריזות, אתר אינטרנט וסרט תדמית. ברגע שהמסר היה לנו ברור, יכולנו להפליג למחוזות רחוקים עם הניהול האומנותי.

מעצבת מחו״ל שאת מעריכה:
אני מאוד אוהבת את הצלמת זואי גרטנר. היא אומנם לא מעצבת במובן הרגיל של המילה, אבל בהרבה מובנים כן. אני מרגישה שאנחנו חולקות התבוננות דומה על העולם – בצורות, בצבעים, בחיפוש אחר קומפוזיציה שלמה. יש איזה שקט בעבודה שלה שקשה להגדיר.

רוני לוית

למדתי בבצלאל וסיימתי בשנת 2005. אני מתמחה באינפוגרפיקה: עיצוב וארגון של מידע כמותי לתבניות ומבנים גרפים, כדי לעזור לקרוא אותו באופן בהיר ואינטואיטיבי יותר. תכלס – הפכתי את האהבה שלי לאיסוף, קִטלוג וסידור, למקצוע :).

אני עובדת עם קשת רחבה של לקוחות שהמשותף לכולם הוא היותם בעלי מידע רב או סיפור מורכב שצריך לארגן ולהנגיש כדי שיעבור במהירות ובקלות, כמו לדוגמה ארגוני זכויות אדם (בנושאים שקרובים לליבי כמובן) או מכוני מחקר. במקביל אני עושה ויזואליזציה לנתונים מורכבים עבור מגזינים וחברות עסקיות בתחומים שונים. כך יוצא לי לדעת המון על נושא שלא בהכרח הייתי מתעניינת בו, כמו בתי גידול בים התיכון או ניתוח סטטיסטי וקִטלוג של כל הגטאות במלחמת העולם השנייה. כיף! אני משתדלת שתמיד יהיה לי גם פרויקט עצמאי שהוא יותר מחקרי/אומנותי ו/או כיפי ומצחיק, שאולי מכניס פחות אבל נותן לי חופש לחפש את עצמי מחדש.

מה עושה עיצוב טוב לכזה?
כיוון שאני עובדת בדיסציפלינה שמטרתה העיקרית היא שיפור ההבנה, אני חושבת שעיצוב טוב הוא כזה שמחזק את האינטראקציה ומעמיק את הקשר עם הצופה בו. פשטות, תקשורתיות והומור חשובים לי מאוד. חוץ מזה, עיצוב טוב חייב להיות רגיש לצורך שיש בו מלכתחילה, גם במקרים שנדרשת פעילות עיצובית מינימלית.

מה חשוב לך כשאת מעצבת?
שיהיה מסודר קריא ועובד. חוץ מזה חשוב שיהיה לי מעניין ושלא אחזור על עצמי יותר מדי, כי נורא מפתה לעשות מה שמכירים וקל, וזה גם מה שהלקוחות מכירים ורוצים. אני מתאמצת להיות רלוונטית וזה מייצר לא מעט תסכולים, אבל לפעמים מצליח.

עבודה שלך שאת אוהבת במיוחד:
פרויקט שהושק בשבוע שעבר לאחר עבודה של כמה חודשים, עבור מכון ון ליר. החוקרים במכון פנו אליי בבקשה לעזור להם לגבש ויזואליזציות לנתונים שעלו ממחקר נרחב בנושא 'מצב מדעי הרוח בישראל', ועמד לראות אור בספר ובתערוכה עבור הקהילה האקדמאית, הפוליטית והמשפטית. הם ביקשו לשפר את המראה של גרפים מסובכים לסטטיסטיקות מקצועיות. זה היה משמים! היה חשש שהתוצאה תהיה מאוד לא תקשורתית.

העבודה כללה חשיבה מחדש על דרך אינפורמטיבית וחיננית להציג את המידע, יצירת עולם דימויים וגיבוש שפה עיצובית. לשמחתי הם היו פתוחים כשהצעתי לייצר את הגרפים החשובים על גבי ספרים, מחברות, ברושורים וחומרים מודפסים באופן ידני. לפעמים דווקא במקומות הכי לא צפויים נוצרת כימיה מעניינת עם לקוחות.

מעצבת מחו״ל שאת מעריכה:
העבודה האינפוגרפית של סטפני פוסאבק מעניינת, ואני אוהבת את הנושאים שהיא בוחרת לגעת בהם. הפרוייקטים שלה, בעיקר הפרטיים, עוסקים באיזשהו אופן בשפה, ספרות או מדע והיא עובדת הרבה באופן ידני. יש משהו לא שגרתי גם בתוכן וגם באופן העבודה שלה. התוצרים שלה הם יותר 'מחקרים ויזואליים' ואפילו 'מהלכים אומנותיים' מאשר מצרך עיצובי, ואני מעריכה את היכולת שלה לנתב את עצמה למקומות האלו.

מעצבת ישראלית שאת מעריכה:
תרזה בן־פורת, מעצבת ומרצה בבצלאל, מגיעה לעיצוב ממקום שאני אוהבת: לשרת את הצורך ולא את הצורה. אני מעריכה אותה כבן אדם – היא אינטליגנטית, חכמה ורצינית, ואלו תכונות שצריכות להיות בכל מעצב. חוץ מזה, שלא כמוני, היא מעודנת ומלאת סטייל אז אני גם קצת מקנאה.

תרזה בן־פורת

סיימתי תואר ראשון בבצלאל בשנת 2006 ותואר שני בעיצוב גרפי באוניברסיטה לאומנות ועיצוב בהלסינקי שבפינלנד בשנת 2012. בשנים האחרונות אני עובדת כמעצבת עצמאית ומלמדת טיפוגרפיה בבצלאל.

מעניין אותי לעבוד עם תוכן מורכב ולעסוק בשפה ובנראות שלה. אחד מהדברים שאני הכי נהנית מהם במהלך העבודה הוא האפשרות לגוון בצורת הפנייה, בטכנולוגיה ובאמצעי ההבעה שאני משתמשת בהם. אני מאוד מעריכה אנשים שמתמחים בתחום מסוים בתוך עולם העיצוב, אבל לא הייתי רוצה לבחור.

מה עושה עיצוב טוב לכזה?
עיצוב טוב הופך לכזה מתוך הֶקשר – מתוך מענה לצורך שלשמו נועד, ובדרך כלל גם מתוך הנסיבות והתנאים שמתוכם נוצר (נסיבות כלכליות, טכנולוגיות, היסטוריות, פוליטיות וכו׳).

מה שמעניין במיוחד הוא היחס של העיצוב לפרקטיקה העיצובית עצמה, להיסטוריה של התחום ולנעשה בו, ולמחשבה שעיצוב הוא אמצעי לעיבוד רעיון, אבל גם דבר בפני עצמו המכיל משמעויות עצמאיות.

כשהאובייקט המעוצב מודע לעצמו ככזה, נוצר עוד רובד של תקשורת עם הצופה – שיכול להיזכר שהוא מתבונן או אוחז בדבר אנושי, שנעשה על ידי בני אדם, ואולי לשאול עליו שאלות ולא לראות אותו כדבר חתום וסגור.

מה חשוב לך כשאת מעצבת?
בין אם זו עבודה עבור לקוח או עבודה עצמאית – חשוב לי להיות בדיאלוג ובאינטראקציה עם גורמים אחרים. אני חושבת שכשהעבודה מתנהלת בין שווים המחויבים לאותה מטרה, אפשר להתחיל לדבר וליצור ממקום פרודוקטיבי ונכון יותר – בלי יחסי לקוח ונותן שירות, אבל עם מחויבות לאחריות שלנו כמעצבים לתת קול או פנים לרעיון או לעשיה חיצונית לנו, שלא נמצאת בבעלות בלעדית שלנו.

עבודה שלך שאת אוהבת במיוחד:
קשה לי לנתק את העבודה מהתהליך ומהאנשים שעבדתי איתם כדי להגיע לתוצאה הסופית. כך שעבודות שעשיתי ואני אוהבת במיוחד לרוב מייצגות תהליך עבודה מעניין ומפרה שהייתה בו תקשורת טובה – בין אם מדובר בספר, במיתוג, בתערוכה, באתר או באפליקציה.

בשנה האחרונה עיצבתי ספרי אומן לדנה יואלי ולשי יחזקאלי, ועכשיו אני עובדת על ספר עם האומנית הילה לביב. העבודה המשותפת מאפשרת לספר להפוך ליצירת אומנות בפני עצמה, עם פוטנציאל פנייה והפצה לקהל רחב יותר מתערוכה או הדפס.

ספר לאומנית לדנה יואלי

ספר לאומן שי יחיאלי

מעצבת מחו״ל שאת מעריכה:
יש הרבה מאוד מעצבות שאני מעריכה. גם בארץ וגם בחו״ל, כמו למשל אירמה בום או לינדה ון דורסן ההולנדיות, מרגרט קלברט הבריטית, או אנט לנץ שזכיתי ללמוד אצלה בהלסינקי. תכלס, אנחנו בתחום שנשים הן הרוב בו. מעצבת נוספת שאני מאוד מעריכה היא שרה דה-בונט (Sara de Bondt). העבודות שלה מאוד כנות ואינטליגנטיות ומלבד העבודה שהיא עושה בסטודיו, יש לה ולבן זוגה Antony Hudek הוצאת ספרים מצוינת – Occasional Papers. אפשר לשמוע עוד על העבודה שלה בהרצאה הזו, או בריאיון (עם הכותרת הבלתי נסבלת) הזה.

יש לכם משהו להגיד? השאירו תגובה למטה או הצטרפו לדיון בעמוד הפייסבוק שלנו.