גותיקה ביידיש פנזינים

גותיקה ביידיש חלק שישי

בחלק הקודם עסקתי במגמה הגוברת של הקבוצות האמנותיות היידיות, בעיצוביהן, ובנטייה הגוברת לאקספרסיביות.

נראה לי שאתם תאהבו את החלק הזה במיוחד, בו אציג כמה עיצובים טיפוגרפיים מעניינים ויוצאי דופן לכתביו של פרץ מרקיש, היוצאים מתחום הגותיקה והטיפוגרפיה היהודית המסורתית לכיוון אקספרסיבי טהור. פרץ מרקיש היה משורר, מחזאי וסופר יידי, מבכירי המשוררים היהודים בברית המועצות. מרקיש כתב מאות שירים, מחזות, ורומנים.

369_5

שתי עטיפות החוברות שנראה עוצבו על ידי מלך ראוויטש - משורר ויהודי נודד שנולד בגליציה ועבד במקומות שונים במזרח אירופה, שם התחבר ויצר עם גדולי היוצרים בלשון היידיש.

השנים הראשונות שלאחר מלחמת העולם הראשונה הביאו לוורשה סופרים ומשוררים כותבי יידיש מתחום המושב ומתחומי שלטון הקיסרות האוסטרו–הונגרית שהתפרקה*. אלה הפכו את וורשה למעין עיר בירה של תרבות היידיש. כל הדוגמאות בחלק זה הן מן השנים 1922-1923, והופקו בוורשה שבפולין. כאמור בחלק הקודם, היוצרים חשו שאם יצירותיהם הכתובות פורצות דרך, הרי שגם הגרפיקה והאמנות שלהם צריכה להיות כזו.

הרוח הרעננה והמהפכנית שלהם קיבלה מענה גרפי עברי-יידי, כאשר הם מיישמים את כל ההשפעות האחרונות באותיות העבריות. האותיות שבחוברות אלה נראות לנו מעוותות, כמעט לא עבריות. אך במקביל הן חדשניות וחדות. כעת, הן השילו את בשרן העבה של האותיות האירופאיות הישנות, והפכו למדויקות באופן כירורגי. הן כמעט נקיות, מכוונות למטרה ומוּדעות לרוח החדשנית שבה נוצרו. יש כאן נסיון להבעה עשירה על ידי עיוות שלד האות העברית.

268_17

כאמור, עיצב מלך ראוויטש את העטיפות של "ראדיא" (רדיו) ו"פּראָ פרץ מרגיש". אם נסתכל לעומק, נרגיש אולי שהעיצובים מוכרים לנו. זאת מכיוון שהם יכולים להזכיר פאנזינים (באנגלית Fanzine, הלחם בין Fan, מעריץ ו-Zine, קיצור של מגזין), תופעה תרבותית הרווחת במאה ה–20. פאנזינים הם חוברות מחתרתיות המופקות באמצעים דלים ומועתקות במכונות זירוקס המדפיסות בצבע שחור על נייר רגיל או צבעוני. ואכן, נראה שגם חוברות אלה הן מעין פאנזינים. היו אלה חוברות שהופקו לתרבות הלא מיינסטרימית של דוברי היידיש, וגם כאן נעשה שימוש בצבע שחור (כנראה חיתוך עץ) על גבי נייר צבעוני.

האותיות של "ראדיא" מאוד רדיקליות, ומזכירות בזקי חשמל או גלי רדיו, דבר התואם את שם הספר ואת הפואטיקה המודרניסטית המתוחה של מרקיש**. האות קו"ף הופכת לקו משונן, מעין ברק החותך את העטיפה כלפי מטה. בחוברת הסגולה עיצב ראוויטש אותיות נטויות אחורה, המשוות לעטיפה מראה נמרץ וחשמלי.

366a_2

עוד דוגמה רדיקלית הקשורה גם לפרץ מרקיש היא האלמנך הראשון של קבוצת "כאַליאַסטֶרע" (כנופיה). בסביבה הספרותית היהודית בוורשה התקבלה הקבוצה המורדת באדישות מחד ובהתנגדות מצד שני*. ניתן לומר בפשטות שהם היו מודרניים מידי בשביל היהודים האחרים, מה שמחזק את התחושה שזהו פנזין מחתרתי של תת–תרבות. באלמנך נכללים בין השאר שירי אורי צבי גרינברג, פרץ מרקיש, ומלך ראוויטש. ניצוצות היצירתיות היידית השפיעו על הגרפיקאי זאב/וולף ויינטראוב, שעיצב עטיפה טיפוגרפית חזקה ומסקרנת: אותיות המילה "כאליאסטרע" מרכיבות מעין צורת קונוס שמושכת את העין למטה, כאילו הן מנסות לשדר מעין התפרצות של אור או חשמל. דומה שהגרפיקאי רצה לשבור כל חוקיות עברית, כי האותיות המעוותות איבדו כמעט כל קשר לאבותיהן, פרט לנטייה לקונטרסט חריף שבו הקווים האופקיים (בדרך כלל) באות העברית עבים יותר מן האנכיים. אין אות ישרה אחת. כולן מורכבות מקווים קטועים וישרים המונחים בזוויות אלכסוניות, ובצורה זו הן מעבירות את האופי הרדיקלי של יצירותיהם של חברי הקבוצה. אפשר לומר גם שהעטיפה מזכירה מאוד את "קווי הכח" שביצירותיו של אומברטו בוצ'וני הפוטוריסט מן העשור הראשון שבמאה העשרים.

קבוצת "כאַליאַסטֶרע"

קבוצת "כאַליאַסטֶרע"

בחלק הזה עסקתי בעיצוב הטיפוגרפי של מלך ראוויטש לשיריו של פרץ מרקיש, ובעיצובו של וולף וויינטראוב לאלמנך של קבוצת כאליאסטרע. עיצובים אלה מאופיינים באקספרסיביות, בשבירת מוסכמות, ובדמיון לתופעת הפאנזינים.

בחלק הבא העסוק בעיצובים הטיפוגרפיים הקשורים למשורר אורי צבי גרינברג.

* מירון, דן, חבר, חנן, 2007, זמן יהודי חדש: תרבות יהודית בעידן חילוני – מבט אנציקלופדי, כתר, ירושלים** בית מכירות קדם - ראדיא



תגובות פייסבוק