על אודות פונט שלוק

תהליך העבודה המרתק של פונט כתב היד החדשני נפרס בפנינו באדיבות שביט

פונט שלוק בא לעולם מתוך רצון ליצור פונט סקריפט עברי קורסיבי המבוסס על משיכות מכחול. התהליך החל בבריף כללי ומעורפל שניסחתי לעצמי מתוך הכרותי עם אותיות מסוג זה מעולם הלטרינג: על הפונט להיות קליגרפי באופיו, עגלגל ונעים בתנועותיו, דינמי בעוביו ולטיני בטעמו. לאחר סקירה קצרה של רפרנסים באנגלית, הפשלתי שרוולים וניגשתי לעבודה.

דילמה מהותית שנתקלתי בה כבר בשלב בחירת שלד האות היה כיוון ההטייה. משיטוט בסקריפטים עבריים משנות ה־50 ניתן לראות כי כיוון ההטייה רובו ככולו - ימינה. ככל הנראה מתוך ניסיון לחקות את הדפוסים הלטיניים ולעבוד איתם יחד באופן מיטבי (ניתן לראות בלוגו קוקה־קולה לדוגמה). בדפוסים הלטיניים, אם כן, כיוון ההטייה הולם את כיוון הכתיבה, שכן כיוון הכתיבה הוא משמאל לימין ונראה כאילו האותיות דוהרות קדימה. בעברית לעומת זאת, במצב של שמירה על כיוון ההטייה הלטיני, נוצר מצב די מוזר בו נראה כאילו האותיות הולכות דווקא אחורה, כנגד כיוון הכתיבה מימין לשמאל.

"חזרתי לצורת האותיות המקורית, עברתי צמד־צמד ויצרתי גרסה אלטרנטיבית לכל צמד אותיות"

חיזוק משמעותי קיבלתי מכיוון לא צפוי, פונט דוד נטוי. איתמר (איסמר) דוד בחר להטות את האותיות של הפונט לצד שמאל, מתוך היגיון ובהתחשבות בכיוון הכתיבה של העברית. גם פונט ימים ולילות המצויין של בן נתן מתחקה אחרי כיוון ההטיה של פונט נטוי. חיזוק נוסף לבחירה הוא כתב היד שלי. לפי הרצאה של מיכל סהר, למדתי כי ישנה התאמה בין יד הכתיבה לבין כיוון הטיית האותיות. האותיות שנכתבות על־ידי שמאליים, כמוני, בדרך־כלל ייטו מעט שמאלה ושל ימניים ימינה. ההיגיון הוא שבמצב שבו כיוון האותיות כנגד יד הכתיבה, היד מסתירה את האותיות מפני הכותב.

תהליך הפיתוח

הטיה לשמאל והטיה לימין

המשכתי הלאה ובניתי את שלד האותיות הראשוני לפי כיוון ההטייה שבחרתי. בניסוח השלד ניסיתי לפשט את הצורות ככל שניתן. כחלק מתהליך פישוט האותיות ומתוך ניסיון לתת לפונט מראה לטיני ניסיתי לתת פחות מקום לקווים אופקיים. באותיות שמאופיינות בגג כדוגמת ב׳,כ׳ ו־פ׳, איחדתי בין הקורה האנכית לגג האות על־ידי יצירת קשת אחת. לאחר בחירת שלד האותיות הראשוני התנסיתי במספר סוגים שונים של עטי־מכחול. בחרתי בעט יפני זול של חברה אנונימית בשם Zebra. הוא היה הקשיח ביותר בארסנל המוכר לי ואיפשר לעבור בין המשיכות הדקות למשיכות העבות בקלות רבה יותר. מצד שני, הקווים שהעט הפיק לא היו נקיים, דבר שדרש ממני עבודה נוספת במעבר אל הוֶקטוֹר.

את עקרונות המשיכה הקליגרפית למדתי מסקריפטים לטיניים. העיקרון הפשוט אומר כי במשיכות כלפי מטה לוחצים חזק ליצירת משיכה עבה ובמשיכות כלפי מעלה מרפים ליצירת קו דק. הלכתי בתמימות אחרי העיקרון הלטיני. התרגום הנאיבי יצר כתב מוזר ומשובש. הבנתי שצריך "לרמות" מעט ושאי אפשר להתחקות אחרי הכללים הלטיניים בצורה עיוורת. באיזורים רבים כדוגמת האות ס׳ יצרתי משיכה עבה גם במשיכות כלפי מעלה, בניגוד לעיקרון הלטיני, ובאיזורים אחרים שמרתי על משיכה דקה לחלוטין כמו ב־ג׳ ו־ב׳, כמו בלטינית.

לאחר סיום הסקיצות הקליגרפיות, נכנסתי לתהליך של משטוּר הפונט במחשב, חזרה לסקיצות ידניות וחוזר חלילה. בחלק מהסקיצות הידניות בנקודת ההתחלה של המשיכה הקליגרפית נוצרה סיומת עגולה למחצה, אולי כתוצאה מסוג הכלי הקליגרפי שבחרתי. בתוך התהליך קיבלתי החלטה עיצובית חשובה - לעגל לגמרי את הקצה, מה שנתן לו בסופו של דבר את אופיו העגלגל והשמח. לעומת זאת בקצה השני (בסיום המשיכה) הסיומת נשארה בצורה טיפה קלאסית.

במהלך העברת הפונט לפורמט דיגיטלי נתקלתי בקשיים רבים. אותיות רבות "נפגשו" אחת עם השניה. החלטתי למתן מאוד את האותיות אך עם העבודה על החלק הזה הרגשתי שאובד הקסם. חזרתי לצורת האותיות המקורית, עברתי צמד־צמד ויצרתי גרסה אלטרנטיבית לכל צמד אותיות. דוגמה טובה לכך הוא הצמד "לל".

לסיכום, פיתוח "שלוק" היה חוויה יוצאת דופן שלימדה אותי הרבה על הקשר בין כתב קורסיבי לטיני לבין מקבילו העברי.

עוד דבר קטן - לילה אחד, אחרי שכבר היה שם לפונט ("שלוק" כמובן), החלטתי לשחק עם השם של הפונט, לעשות לו מעין לוגו. האמת היא שלא ידעתי לאן זה יילך. חיברתי בין האותיות ש׳ ו־ל׳ ויצרתי סלסול קורסיבי באות ק׳. התוצאה הייתה לטעמי ובאותו רגע הבנתי שהדבר הולך להיות חלק מהותי מאופיו של הפונט. כך למעשה פותחו בשבועות שלאחר מכן כל מאפייני ה־OpenType - ליגטורות, "סוואשים", אותיות "סופיות" ועוד הפתעות.


Ù הוספת תגובה

6 תגובות על על אודות פונט שלוק

תגובות פייסבוק