חלוצי הדפוס על בתי הדפוס של הרב ישראל ב"ק

הרב ישראל ב״ק היה מוציא לאור ואחד מראשי העדה ביישוב הישן (היהודים שהתגוררו בקהילות בערי הקודש לפני תחילת עליות הציונים) במאה התשע עשרה. שם משפחתו הקודם היה ״דרוקר״ שפירושה מדפיס בידייש, מאחר והוא ככל הנראה צאצא למשפחת דפסים מפורסמים מפראג. עם או בלי קשר, ישראל פתח בית דפוס עברי בעיר ברדיצ׳ב שבאוקראינה כשהיה בן 19 בלבד. ובכדי להעלים את הכתבים העבריים מעיניהם הבוחנת של הצנזורה הנוצרית, שגם לא נתנה רשות להקים בתי דפוס ללא אישורם, הוא חתם אותם בפסוק ״וישראל עשה חיל״ במקום לרשום את שמו.

עם עלייתו לארץ בשנת 1831 הביא עמו ב"ק את ציוד בית הדפוס ובכך, לאחר הפסקה של 245 שנים, התחדש הדפוס בארץ ישראל

עם עלייתו לארץ בשנת 1831 הביא עמו את ציוד בית הדפוס ובכך, לאחר הפסקה של 245 שנים, התחדש הדפוס בארץ ישראל – בעיר צפת. במקביל הקים חווה באיזור הר מירון והפקיד את ניהולה בידי בנו, ניסן. בית הדפוס פעל במשך כארבע שנים ובזמן הזה הספיק להדפיס שישה ספרים. אולי אתם תוהים מדוע רק שישה ספרים בתקופה כל כך ארוכה? ובכן, מסתבר שבמשך שנים אלו התרחש רצף אירועים קשה שהותירו "מותרות" כמו הדפסת ספרים לכמעט בלתי אפשרית. בין היתר, היו פרעות קשות של המון ערבי בעיר צפת שהפילו חללים יהודים רבים, בחלקן גם בשל עלילת הדם שנפוצה על יהודי דמשק באותם ימים. לאחר מכן פקדה את העיר רעידת אדמה קשה שגבתה את חייהם של 5,000 איש ואישה, ולאחריה פרצה מגפת דבר, שחתמה את הגולל על הרפתקת הדפוס של הרב ב"ק בצפת. הוא החליט להעביר את הוצאת הספרים שלו לירושלים, וייסד בה את הדפוס הראשון בשנת 1841.

עיתון "החבצלת" שיצא בירושלים בסוף המאה התשע עשרה

באותם ימים היה נהוג שהמדפיס היה מצרף הערות, הקדמה, שיר ואפילו דברי הספד בספרים אותם היה מדפיס, כאילו היו שלו

לכבוד הקמת בית הדפוס העברי הראשון בירושלים, קיבל ב״ק מהנגיד משה מונטיפיורי מכונת דפוס חדשה שכונתה ״משאת משה ויהודית״, שנמצא כיום במוזיאון לתקשורת, בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת רייכמן. שמו של המכבש ניתן לו לכבוד מונטיפיורי ורעייתו. מכבש זה יכול היה להדפיס גיליונות באורך של עד 85 ס״מ וברוחב של עד 57 ס״מ. באותם ימים היה נהוג שהמדפיס היה מצרף הערות, הקדמה, שיר ואפילו דברי הספד (על אדם קרוב שנפטר) בספרים אותם היה מדפיס, כאילו היו שלו. בספר הראשון שיצא מבית דפוסו - ״עבודת הקדש״ של הרב חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א), הוסיף הרב ב"ק הקדמה בה סיפר על פרעות הגליל וקורות חייו עד הגיעו לירושלים, כולל הקמת בית הדפוס שלו עצמו.

מכבש הדפוס שקיבל ב"ק ממונטיפיורי - משאת משה ויהודית. מוצג בבינתחומי הרצליה .

בנוסף לספרים, הוציא ישראל ב"ק לאור בצוותא עם חתנו ישראל דב פרומקין (מחלוצי העיתונות העברית בישראל) גם את עיתון ״חבצלת״ בבית הדפוס שלו בירושלים, והוא ראה אור במשך כארבעים שנה. בעיתון כתב ב״ק גם על זכרונותיו מניסיון עיסוקו בחקלאות, משום שתמיד אהב לעבוד את הארץ. ישראל ב״ק המשיך להדפיס עד יום מותו בשנת 1874, בגיל 84, ועד אז עבד במרץ להרחבת הדפוס העברי והיישוב בירושלים. הייתה לכך חשיבות רבה באותה תקופה משום שהמיסיון הפיץ את בשורת הנצרות ושידל יהודים להתנצר. בתי הדפוס העבריים, מעבר לשימור כתבי קודש, פרשנויות וזרמים יהודים, הנחילו את השפה העברית בין המתיישבים הישראלים מכל קצוות תבל, ובסופו של דבר עזרו להנחיל את השפה העברית המתחדשת.

מתוך ספר "שערי צדק" שהודפס בדפוס ישראל ב״ק ירושלים תרכ"ב.