אם תשאלו את תמר, אין באמת גבול בין החיים לעיצוב – ולכן גם השאלון שלנו הפך לשיחה ארוכה על השראה, הוראה ומה שביניהם. היא מעצבת, מורה, מנהלת, חוקרת ואם לשני בנים – ובעיקר אדם שלא מפסיק לזוז. “אני פשוט אוהבת להבין איך דברים מתחברים,” היא אומרת. “בין אנשים, בין תחומים, בין מרחבים.” אולי זו הסיבה שהקריירה שלה נראית כמו רשת אחת גדולה של קשרים – בין עיצוב גרפי, עיצוב במרחב, הוראה וקהילה.
תמר גדלה בבית של מעצבים גרפיים, כך שהשפה החזותית הייתה שפת־אם עבורה. היא בוגרת בצלאל בהצטיינות, ומאז ומתמיד נעה בתוך עולם העיצוב – חוקרת, מנסה, מחברת בין תחומים. בתחילת שנות ה־2000 זה עוד נחשב חריג; היום זה כמעט מובן מאליו – לעבור בין דיסציפלינות, לטשטש גבולות וליצור מתוך סקרנות.
תמר בר־דיין. צילום: נוי ערקובי
לפני עשור, תמר פגשה את אורן לסרי, שמגיעה מתחום עיצוב הפנים, ומאז השתיים מובילות יחד את Alfabees – סטודיו לעיצוב שמשלב בין ניהול קריאטיבי, עיצוב ואסטרטגיה. “המפגש עם דיסציפלינות אחרות הוציא אותי מאזור הנוחות,” היא אומרת, “אבל דווקא זה דייק אותי מקצועית ופתח מרחב יצירה חדש.”
במקביל, כבר שלוש־עשרה שנה שתמר מלמדת בבית־הספר לתקשורת חזותית בשנקר, ובשנים האחרונות עמדה בראש ההתמחות הרב־תחומית. כעת היא נכנסת לתפקיד חדש ומשמעותי – ראשת בית־הספר. “ההוראה היא חלק בלתי נפרד מחיי,” היא אומרת. “אני עדיין מתרגשת מעבודות של סטודנטים, ולומדת מהם על גמישות, השראה ויצירתיות בעולם של חוסר ודאות.”
מחוץ לעבודה, תמר צוחקת: ״אני חושבת שהתחביב העיקרי שלי הוא הסעות. יש לי שני בנים עם מוטיבציות גדולות ואת רוב הזמן שלי איתם אנחנו מבלים יחד באוטו, וזה מצחיק וכיף גדול."
תמר ענתה לנו על שאלון השו״ת שלנו, שהפך לשיחה ארוכה – על עיצוב, הוראה, חיים, ומה שמחבר ביניהם:
ראייה
מאז סיום המלחמה (טפו טפו) אני מרגישה שהמבט שלנו לעולם השתנה – אבל לאו דווקא לרעה. אני עדיין גוללת בפיד לעיתים בלי סאונד, אולי מתוך צורך במרחק, אבל גם מתוך מודעות. החיים שמשתקפים ברשת מורכבים, ובכל זאת אני מרגישה שחזרנו לראות גם יופי, גם רוך, גם תקווה. כמעצבים יש לנו אחריות לזכור שעם הרגישות והיופי באים גם הקושי והעצבים החשופים – ודווקא מהם נולדת השראה חדשה.
שמיעה/צליל
אני בחורה של ריפיט – אותם שירים שוב ושוב, זו נחמה בסביבה הבלתי אפשרית שאנחנו חיות בה. הנה משהו שנתקלתי בו ונכנס לפלייליסט. לינק
מישוש
נייר תמיד ירגש אותי. אני מזהה סוגי נייר וגרמים בעיניים עצומות. אבל הרחבתי את תחום המישוש שלי משמעותית, והיום אני גם מלטפת אריחים ובדי ריפוד בגאווה.
ריח
הריח האהוב עליי הוא המפגש של גשם ואספלט. מסקרן אותי גם איך ריח הופך לכלי בעיצוב חוויה, ואיך אפשר להעביר דרכו מסרים בצורה עדינה ולא מודעת כמעט.
״כמעצבים יש לנו אחריות לזכור שעם הרגישות והיופי באים גם עומק ואנושיות – ודווקא מהם נולדת השראה חדשה״
טעם
טוסט עם חמאה, ותמיד בשבת בבוקר לפני שכולם מתעוררים.
צורה וצבע
פֿוּל בליד, מקצה לקצה, של כל פורמט (יכול להיות קיר שלם באותה המידה שיהיה עמוד או כפולה) ובכחול ריפלקס (שלעולם לא ייצא יפה בדפוס אופסט רגיל). *גם בדסקטופ
המלצה
Frost*Collective הוא סטודיו אוסטרלי שמחבר בין מיתוג, אדריכלות ועיצוב חוויות בקנה מידה מעורר השראה. וינס פרוסט הוא גם הבעלים של הפודקאסט Design your life – סדרת שיחות מרתקות על יצירתיות, אמפתיה והכוח של עיצוב להשפיע על חיי היומיום.
אות
פ׳. כשאני מלמדת טיפוגרפיה בשנה א׳ אני תמיד עוצרת על ה״פ״. אות חריגה ושונה מכל השאר, שמצליחה להגדיר אופי שלם לפונט. היא לא האל״ף המפורסמת שבתחילת הרצף, אלא דמות ביישנית ויוצאת דופן שמתחבאת באמצע האלפבית.
מילה
"משונה" היא המילה האהובה עליי. היא מתארת משהו חריג, אבל לא מאיים, מין ניואנס עדין של שוני אנושי ויש בה גם את הש׳ שנותנת לה משקל. כמו בעיצוב, אות לעולם לא רק צורה, היא תמיד נושאת איתה אסוציאציות, משמעות והקשרים תרבותיים.
פונט
פרנק ריהל. תמיד ייראה אחרת בריווח משתנה, בעיניי הריווח בין האותיות הוא הכוכב האמיתי. המופע האהוב עליי הוא פרנק ריהל במינימום טרקינג, אותיות הכי צמודות אבל לא נוגעות. פתאום הוא מקבל אופי עדכני ושונה לגמרי. כמעט חטא לכתוב את זה, אבל ממליצה לנסות בבית.
אישיות
אני עסוקה הרבה בדמות המרצה בתקופה הנוכחית. בעיניי, להיות מרצה בזמן כזה זו משימה מורכבת, תובענית, ולעיתים גם סוחטת. להצליח לעורר השראה אצל סטודנטים, בעוד אנחנו עצמנו מתמודדים עם שאלות קשות על העולם ועל המקצוע, זו יכולת יוצאת דופן. זה להיות ברקע, אבל גם להוביל, ולאפשר ניסוי וטעייה. אני גאה לעבוד עם הקולגות שלי בשנקר, ולומדת מהם בכל יום מחדש איך עושים את זה באמת.
קפה
נס קפה בסיסי של בוקר, ועוד שתיים איכותיות בסטודיו עד תשע. יש את הקפה של סיגריית־ישיבת־הבוקר, את הקפסולות בשנקר, את האמריקנו בשדרות ירושלים ליד הבית, לכל רגע יש את הקפה שלו – ותמיד בספל לבן (כי קפה בספלים צבעוניים זה לא טעים).
אימוג׳י בשימוש תדיר
דסקטופ
שעות שינה
אני ישנה בערך שש שעות, ותמיד מתעוררת בשש ורבע – גם אם הלכתי לישון לפני רגע. ניסיתי לשכנע את עצמי שאני טיפוס של שמונה שעות, זה לא ממש הצליח, אז כנראה שזה פשוט הקצב שלי.
פינת עבודה בסטודיו Alfabees ביפו
מקום
רובנו עסוקים כל הזמן ביחסינו עם המקום הזה שבו אנחנו חיים. אני מאוד אוהבת את הבית שלי כשכולנו נמצאים בו ומאוד אוהבת את ״החדר משלי״ שזה הסטודיו. כך שלעיתים אני מסתפקת במרחבים מצומצמים שעושים לי נעים.
בנוסף, נראה לי שפריז יכולה להיות גם מקום כזה עבורי, אולי כי אחותי חיה ומעצבת שם כבר 20 שנה ואני מכירה את העיר טוב.
זמן
בבוקר, בסטודיו ביפו, לפני שכולן מגיעות ויש לי שעה וחצי לחשוב ולעשות סדר בראש.
עבר-הווה-עתיד
לנשום עמוק, ולהתחיל מחדש.
תגובה אחת
מרצה אהובה, מוכשרת ומעוררת השראה. מזל טוב על התפקיד ובהצלחה! ❤️