צ׳יטוט עיצוב שיוצר שינוי: שיחה עם רותי קנטור על עיצוב חברתי

רותי קנטור היא מרצה בבצלאל כבר במשך שני עשורים. בצ׳יטוט עם אור סגל היא מספרת על השילוב בין עיצוב וחברה, על עיצוב לעמותות ועל תפקידה של מעצבת במציאות משתנה

רותי, ספרי קצת על עצמך, כמה זמן את מלמדת בבצלאל? וגם קצת על העשייה החברתית שלך.

אני בוגרת המחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל, ובה אני מלמדת למעלה מ־20 שנה. עשייה חברתית מבחינתי, היא המעבר מדיבור על נושאים חברתיים ופוליטיים לפעולות ולניסיונות לשנות את המציאות בתחומים החשובים עבורי. עשייה זו היא ריצת מרתון ולא ספרינט, מורכבת מהרבה פעולות קטנות וגדולות, פעמים רבות סיזיפיות. ההתמדה לטווח ארוך חשובה והקבוצה שתומכת וממשיכה גם כשאני או מישהי אחרת קצת מתעייפת.

איך את רואה את הקשר בין עיצוב לחברה, מה תפקיד המעצבת לדעתך?

חשוב לי להעביר את המשקל מהתפקיד המסורתי של מעצבות ומעצבים כאורזי רעיונות ומוצרים בתפקיד התליינים המוציאים לפועל, לגורם מוביל ומשפיע בסדר היום, כזה שיוזם ולוקח אחריות. הדיון צריך להיות לא רק על מה ואיך נעשה במהלך העיצובי שזה הדיון המקובל בשדה התקשורת החזותית (רעיון, קומפוזיציה, צבעים, פונטים, תנועה, ממשק ועוד), אלא על עצם מקומם של המעצבות והמעצבים בתהליך.

את שמה דגש על היותך מעצבת אישה?

כן, בבחירת הנושאים שאני עוסקת בהם יש כנראה משמעות להיותי אישה. מעניינים אותי נושאי מגדר ופמניזם, הטרדות מיניות, חינוך לחברה אזרחית. אני שואפת לקיים דיון והתנהלות אחרים, פחות כוחניים ויותר קשובים ומאפשרים מגוון. את השאיפה הזו אני מייחסת להיותי אישה. אני מאמינה שיש חשיבות לעצם נוכחותה של דמות נשית ומבוגרת במרחב היוצר.

מכיוון שאת מעצבת בעיקר לעמותות, איך את מצליחה להתפרנס מעיצוב?

על־ידי תמהיל ושילוב. לוקחת כסף מעבודות מסחריות כדי לעצב פרויקטים לעמותות.


מתי פיתחת את הקורס שמשלב עמותות, איך הקורס מתנהל, איזה קשרים נוצרים?

הקורס ״סטודיו שטח״ לשעבר ״המדינה זה אני״ התחיל כבר לפני 9 שנים. פיתחתי אותו עם שותפי להנחייה אביב אלחסיד שעוסק בשינויי חברתי גישור ושיתוף ציבור. הצורך לפתח את הקורס ולשלב בו עשייה העונה לצרכים שעולים מהשטח, נוצר בעקבות קורסים פוליטיים וחברתיים שהעברתי קודם ובהם הייתה נוכחות לחשיבה פוליטית ולעיסוק בנושאים חברתיים אבל התנופה נעצרה בד״כ בקירות האקדמיה ונותרה בחללי הקובייה הלבנה. נוצר רושם שהסטודנטיות והסטודנטים צמאים להמשיך ולפעול עם מה שייצרו ולייצר שינוי ב״עולם האמתי״.

הרציונל של הקורס הוא להפוך את הסטודנטיות והסטודנטים לתקשורת חזותית להיות חלק משמעותי ומשפיע בצוות פעיל של אנשי קהילה, ועמותות, המזהים יחד צורך ויוצרים פתרונות שיגרמו ליצירת שינוי בשטח, לשינוי תודעה, להשפעה על דרכי חשיבה ופעולה, על חקיקה ועוד. השנה הקורס השתנה מעט. החלפנו את המתכונת הקודמת שבה עסקנו במספר נושאים ועמותות. היום ב״סטודיו שטח – עיצוב משנה מציאות״, מתקיים נושא אחד מרכזי. השנה למשל, הנושא היה ״בטחון אישי מול בטחון ציבורי״, נושא רחב שעוסקת בו קואליציה של ארגונים, והוא מציף דילמות הקשורות בהמצאות נשק במרחב האזרחי. כל הכיתה עוסקת בהיבטים של אותו נושא.

הסטודנטים מתחילים בשאלות ובמחקר שמתחיל בנקודה שהנושא נוגע אליהם באופן אישי. הם ממשיכים משם ליצור פרויקט אישי שאינו תלוי במשוב של אנשי העמותה אך מיועד לשימושם (לשינוי תודעה, תערוכה, אתר, דוברות ועוד). באופן זה היצירתיות ה״בצלאלית״ מנערת ומרעננת את השיח הצפוי. השנה למשל הסטודנטיות והסטודנטים הגיבו לעדויות של אנשים שהיו בסביבת נשק, בבית, במגירה של ההורים, בצבא, ביישוב בבית החולים ועוד. איורים, סיפור באנימציה ומשחקי מחשב היו חלק מהתגובה לעדויות. בנוסף, הכיתה לאחר ששמעה הרצאות רבות מפעילות בשטח קיימה דיון ובחרה ביחד את הנושאים החשובים לדעתה לעבודת העיצוב הקבוצתית כדי לחולל את השינוי הדרוש. נוצרו סרטי וידאו ומשחקי מחשב.

אירועי אקטואליה שהתרחשו במקביל לקורס הפעילו את הכיתה ביצירת קמפיין מהיר שליווה את הפעילות בהגשת בג״צ, עלייה לכנסת והגשת עצומה. עולם העמותות בנוי על מתנדבים ופעמים רבות לא יכול להטמיע את העיצובים והשינויים שהוצעו. לכן, פעמים רבות, הסטודנטיות המשיכו בעבודה עם העמותות, יש כאלה המלווים את העמותה מהקורס הראשון, יש כאלה החוזרים לעמותה מדי פעם. יש חומרים שעדין בשימוש ויש גם חומרים שלא הצליחו להטמע בדרך־כלל מסיבות טכניות. רוב הסטודנטיות והסטודנטים שהשתתפו בקורס משתדלים ליזום ולהשתתף בפרויקטים חברתיים אחרי תקופת הלימודים.


את שותפה בסטודיו המריצה – סטודיו לעיצוב חברתי, שנפתח עם סטודנטיות לשעבר. כמה מילים על זה?

סטודיו המריצה – קולקטיב המניע תהליכי שינוי חברתי באמצעות עיצוב, הוקם עם טל מימון, מורין גלימר ואלה מוסקוביץ, סטודנטיות בוגרות הקורס ״המדינה זה אני״ 2013. הרציונל היה לעבוד יחד עבור מטרות חברתיות שהאמנו בהן. דרכנו נפרדו כאשר טל, מורין ואלה החלו ביוזמה ובעבודה על הוצאה לאור של הספר ״אגדות אמיתיות״.

בקורס טיפוגרפיה בשנה ב׳, את שמה דגש על חלל הכיתה והתפיסה שלו. כל שיעור קבוצת סטודנטים מסדרת את הכיתה בצורה אחרת. מאיפה התרגיל הזה הגיע? מה את מחפשת בו? האם זה אכן משפיע על הכיתה?

הסידור של הכיתה נולד במקור מהרצון להרחיב ולהעשיר את הלימוד של נושא הגריד בטיפוגרפיה בשנה ב׳. לצאת מהדף או מהמסך, להתייחס לחלל הכיתה כאל פורמט תלת־ממדי שיש להתמצא בו, לרכוש מידע לקרוא וללמוד. בהמשך נוכחתי שהתרגיל חשוב לי כמרצה, הוא משנה את חווית הלמידה, הוא יכול לערער על היררכיות, ולבדוק מבנים קיימים, הרגלים וחשיבה אוטומטית. הסטודנטים אמורים להשתמש בחוויה שנוצרה עם סידור הכיתה כהשראה ליצירת שרטוטי גריד הלכה למעשה, או לשמר את תחושת השהות בחלל המעוצב מחדש, חוויה שאמורה לחלחל ולבוא לידי ביטוי בהמשך.

האם זה משפיע? יש כיתות שאמצו בשמחה את העבודה על שינוי החלל וראו בתרגיל הזדמנות למהלך שעור אחר מהמקובל. יש כיתות שלא הבינו מה אני רוצה ואיך זה קשור לשיעור ולמה אני גורמת להם לבוא חצי שעה לפני השיעור בחורף הירושלמי. את ההשראה לתרגיל סידור הכיתה קבלתי מראובן כהן שהיה מורי בבצלאל.


בזמן שאת מלמדת, את מרגישה שיש שינוי באופי הסטודנטים לאורך השנים?

השינוי אינו באופיים של הסטודנטיות והסטודנטים אלא באופני רכישת המידע והמהירות שבה ניתן להתמקצע היום.
זמינות מקורות המידע, המודלים, התשובות התקדימים וההקשרים לכל נושא, מחייבים ערוצי סקרנות ויצירה אחרים.

עצתך לסטודנטים שמתחילים את שנה א׳ עד ד׳ ?

שתו לרוויה את מה שהאקדמיה מגישה לכם ונסו ליהנות מהשנים האינטנסיביות האלה. למרות שזה קשה, נסו תמיד להסתכל קצת מעבר להגשה הקרובה, ללוח הזמנים הצפוף, נסו להכניס את הדברים שאומרים על העבודה שלכם לפרופורציה הנכונה וללמוד מהם. זכרו לשפר את הכישורים שלכם כדי לגרום לכולנו לחיות במקום טוב יותר ולא רק יפה יותר.

איורים: רוני בהיר | סייעה בכתיבת הכתבה שי בן־ארי



2 תגובות