ישנן תערוכות שמחלחלות לאט לאט. כזאת היתה בשבילי תערוכת הבוגרים RE:FORM של {בוגרי/ות} התכנית לתואר שני בתקשורת חזותית בבצלאל בשבוע שעבר. שלושה פרויקטים שבו את תשומת ליבי, ואם לא יצא לכם לבקר, כדאי שגם אתם תשמעו עליהם.
הפרויקט ״שורה חדשה״ של אלעד מדן, שכבר הצליח להטביע את חיפה בפרויקט אחר שלו, יצר חווית קריאה מלאה של טקסט רץ באמצעות שורה אחת בלבד. אלעד יצר ממשק שבו כל הטקסט מכונס לכדי שורה אחת וניתן לנתב את הקריאה בהתאם לתזוזת האישון. זה מרגיש כל כך נכון! עבורי קריאה רציפה היא אתגר לא פשוט והיכולת לקרוא שורה שנחשפת ולא מוצבת מולי כגוש אחד, עוזרת לי לרצות להמשיך לקרוא. אני ממש מקווה שנשתמש בכך בעתיד הלא רחוק בחוויה ממשקית כזאת או אחרת.
קוראים מרותקים. הפרויקט של אלעד מדן
רינת הדר הציגה פרויקט מקסים ביופיו - ״מי המציא את האלף בית?״ ספר שלוקח אותנו לנקודה בזמן בה נוצר כל הפלא הזה שלימים יקרא הכתב העברי. כמובן שהצבעוניות ומיקום הפרויקט בחלל תפסו ישר אל עיני, וכבר בתחילת השוטטות שמחתי לפגוש פרויקט טיפוגרפי ואינטרקטיבי. רינת, קצת כמו ג׳קי וציורו השבועי לילד, משלבת בעבודתה משחקיות שובה לב, של חיפוש אחר האותיות הקדמוניות המסתתרות להן לאורך איורי הספר. גם בפרויקט זה, שילוב הכתב בעולם הטכנולוגי לוקח אותנו אחורה בשביל לנוע קדימה.
ספר ילדים לחינוך טיפוגרפי מגיל קטן. הפרויקט של רינת הדר
אסכם את חוויתי עם סקירה אחרונה על עבודתה של אורית עריף שאחריה אני עוקבת כבר תקופה. פרגוד מאוייר מכף רגל ועד ראש שחציו האחד דמותה של מדוזה וחציו האחר חייה של ילדת קיבוץ. הפרויקט מגוון ומספר את סיפורה האישי, מורט השיער, אותו בחרה לשתף אורית בעבודתה ״מבושה לתקומה״. סיפורה של שערה בתוך כל הדבר הזה שנקרא גוף וכיצד ההתמודדות איתה יכולה להיות מאוד לא פשוטה, כך שגם העומס הנפשי עובר היטב אל הצופה מן הפרויקט.
הצצה אל תוך העולם הפנימי של הפרעה נפשית. הפרויקט של אורית עריף
התערוכה אמנם נסגרה בשבוע שעבר, ואם פספסתם אותה אני בטוחה שתוכלו לראות את הפרויקטים בפורמטים אחרים בהמשך. אבל זאת תזכורת נהדרת, עם תחילת עונת תערוכות הבוגרים בתקשורת חזותית, לשים ביומנים את התאריכים של התערוכה המועדפת עליכם ולוודא שלא תפספסו כלום.
