שו״ת השאלון עם פיליפ בולקיה

יש מי שתופס את תהליך המיתוג כתהליך קוסמטי בלבד. פיליפ בולקיה, מי שרענן אינספור מותגים במרחב הצרכני הישראלי, מתייחס לתהליך כעל מסע אתגרי לנבכי התודעה

פיליפ בולקיה הוא מחשובי המעצבים כיום בישראל ומאחוריו 40 שנות יצירה. הוא יליד טוניס שעלה לארץ מפריז בגיל 17, וכבר מגיל צעיר הוא מתפרנס מאמנות. לאחר סיום לימודיו בבצלאל עסק בעיצוב גרפי ופתח סטודיו עצמאי לעיצוב. בולקיה אחראי למעטפת המותגית של מותגים רבים ומוכרים, ורואה בתהליך המיתוג מסע אתגרי לנבכי התודעה. הוא נע בין אסתטיקה חומרית לבין התמסרות לחומר, בוץ וזרימה.

פיליפ, הבמה שלך:

אני בוגר בצלאל, סיימתי ב־1980 וזה כנראה מעלה את ממוצע הגיל בצורה משמעותית במדור מעניין זה. אני לימדתי במחלקה לתקשורת חזותית יותר מ־15 שנים (אני אף פעם לא זוכר באיזה שנים). היום, אני מחלק את הזמן בין ניהול חברת המיתוג נאו־גרופ לבין ציור ופיסול.

אני רוצה לשתף טקסט קצר מתוך הרצאה שהעברתי בפורום לחדשנות במרכז הבינתחומי בהרצליה, אי־אז בפברואר 2013:

״החלק האהוב עלי בכל המקצוע הזה הוא שהצרכן הוא לא היחיד שקנה את הסיפור שרקחנו במעבדת המיתוג.״

״כן כן, אני מניפולטור, קוסם של מסרים סמויים, אני משחית  נוער, ואני נהנה מכל רגע. תמיד התרגשתי מהיכולת של צבע אדום ליצור תשוקה ולמשוך תשומת לב. הופתעתי תמיד מהדרך שבה לקה מבריקה על משטח שחור מט מסוגלת לעורר במתבונן תחושה של יוקרה ולגרום לו, ברצון בלתי נשלט לגעת וללטף. הפונט Baskerville, בהופעתו הנטויה היה תמיד יד ימיני בכל פעם שרציתי לעורר נוסטלגיה וטעם של פעם. לעומת זאת, הפונט Helvetica בהופעתו הצרה הוא עוזר נאמן להעברת מסר של עליונות וסנוביזם. השתמשתי ללא רסן בצבע הלבן בכדי ליצור אילוזיה של טריות וטוהר. כל קשת הצבעים, כמו חיילים ממושמעים, חיזרו, רימזו, קרצו, פלרטטו, הבטיחו הבטחות, גרמו ללקוחות להרגיש, להזדהות ולחזור הביתה עם רון בלב ומוצר ביד.

אני חייב להודות שהחלק האהוב עלי בכל המקצוע הזה הוא שהצרכן הוא לא היחיד שקנה את הסיפור שרקחנו במעבדת המיתוג. גם החברות עצמן כאשר ראו את ההשתקפות שלהן מהטיפוגרפיה, המרקמים, והפונטים, זקפו כתפיים, התמלאו גאווה והחליטו להתקדם לכיוון האידיאל שהן הבטיחו. זאת אומרת, שהמיתוג גורם ליצרנים ולתעשיינים להתחייב, ולעמוד בהבטחות שלהם, במידה מסוימת אפשר לומר שאריזה והזהות התאגידית מהווה חוזה רגשי עם הלקוח. אוקי, ומה ותפקיד של הממתג בכל זה? עד עכשיו הוא היה משהו בין מאמן אישי לאסטרטג צבאי. עכשיו הוא הופך לאט, לאט, להכלאה בין דיפלומט, פסיכולוג ומטפל זוגי.״

ראיה

מבט על הים. פעם ביום. כל יום. לים יש יכולת לאפס את הדרמות, את הפחדים ובעיקר את אגו.

״חמסין״, פיליפ בולקיה (טורינו, 2013)

שמיעה

La Mer (Beyond the Sea) - Avalon Jazz Band

מישוש

הבטן הרכה של לאלא הכלבה השובבה שלי.

ריח

אין לי חוש ריח. אני סובל מאף סתום באופן כרוני. די מתסכל.

טעם

אני חייב להפסיק להוסיף חמאה לכל דבר.

צבע

כחול אינדיגו.

המלצה

הרצאה של בארי שוורץ ב־TED על עריצות הבחירה ומבוכת השפע.

אות

יו״ד.

מילה

אומללה (צליל נורא יפה).

משפט

״כאשר האצבע מצביעה על הענן, הטיפש מסתכל על האצבע.״ (פתגם סיני)

פונט

Gill Sans/Helvetica

אישיות

מישל וולבק, סופר צרפתי מאוד לא פוליטיקלי קורקט.

״השנה אני חוגג 40 שנות עבודה, ואני ממשיך לעבוד וליצור כמו ביום הראשון – באותה אינטנסיביות ובאותה התלהבות.״

שעות שינה

טלוויזיה מרדימה אותי. אני לא מסוגל לראות עשר דקות תוכנית (מעניינת ככל שהיא תהיה) בלי להירדם כמו תינוק.

קפה

אני לא סובל אנשים שמזמינים קפה עם הוראות הכנה (חם מאוד, מעט קצף עם טיפת חלב סויה). זה מוציא אותי מדעתי. אלו שמחזירים את הקפה שלהם, אני מנתק איתם קשר.

מקום

הסטודיו לאומנות שלי. יאללה בלאגן!

זמן

14.00. שעה לתנומה קלה.

עבר-הווה-עתיד

השנה אני חוגג 40 שנות עבודה. איך מזדקנים במקצועות העיצוב? אני לא יודע. אני ממשיך לעבוד וליצור כמו ביום הראשון – באותה אינטנסיביות ובאותה התלהבות. עשרות מעצבים עבדו איתי לאורך השנים ואני מנצל את הבמה הזו להודות להם.

אימוג׳י בשימוש תדיר

לאתר של פיליפ בולקיה (נאו־גרופ)



2 תגובות