אות מן העבר

בסוף השבוע תפתח התערוכה "אות מהעתיד" ביפו העתיקה, ובה יוצגו עשרות פרשנויות טיפוגרפיות של מעצבים מקומיים על השאלה מה הוא עתידו של הכתב העברי. קריאה עתידנית זו עוררה אותי לחשוב דווקא על העומק המיסטי הטמון באותיות העבריות ועל הספרות הקבלית שעסקה בכך במאות ואלפי השנים מאז נוצרה העברית המקראית.

ימין: כרזה של שרון שרם.
שמאל: כרזה של אליהו משגב.

מספר יצירות בתערוכה חיברו אף הן את ההקשר המיסטי־יהודי כבסיס לאותה פרשנות עתידית של האות העברית. למשל, בעבודתו של אליהו משגב נוצרו אותיות חדשות על פי הנאמר במספר ספרי קבלה מן המסורת היהודית, בהן מתוארות אותיות חדשות שיופיעו לאחר ביאת משיח, וביניהן האות שין, אלף וצדי. בעבודה נוספת שיצר שרון שרם, הוא מבצע פעולה טיפוגרפית־ארכיאולוגית ומנסה לעצב סט טיפוגרפי של הכתב העברי הקדום, שגם אליו תוכלו למצוא התייחסות בפירושים השונים המופיעים בקבלה.

אפשר להתחיל להבחין בקשר בין הטיפוגרפיה העברית למיסטיקה, בעיקר בספר היצירה. זהו למעשה ספר הקבלה הראשון, שנכתב ככל הנראה על ידי אברהם אבינו, ואחת מן הפרשנויות המהותיות ביותר המוצגות בו לבריאת העולם, היא שהוא נוצר ועומד על ידי אותיות האלף־בית העברי. אם להסביר זאת בפשטות, אותיות העברית הן לכאורה החלקיקים המזעריים המרכיבים ומחזיקים את כל קיומו הרוחני של היקום כפי שהוא מוכר לנו.

לאחר מכן, במהלך ההיסטוריה היהודית, יופיעו הסברים נוספים על צורתן של האותיות, כמו שנוכל לראות גם בתלמוד הבבלי במסכת שבת (דף קד עמוד א') בו בין שלל הדוגמאות מתוארת הקירבה של האותיות גימל ודלת, על ידי הצגת צורת האות ג' כאדם שרץ לעזור לד' המייצגת את האנשים החיים בדלות (בדומה לצליל של האות ד'), וכך שתיהן מלמדות אותנו לתת צדקה.

בספרי מדרש כגון "אותיות דרבי עקיבא", שנחתם במאה השלישית, תוכלו למצוא הסברים מיסטיים למנהג היהודי לצייר כתרים על מספר אותיות בכתיבת ספרי התורה. אותו ציור מיוחד של כתרים על אותיות השפיע לבסוף גם על התפתחות הפונטים הסריפיים.

אותיות סת״ם אשכנז, עם כתרים על גגות האותיות.

ספרים אחרים ביצעו פירוק צורני לחלק מן האותיות ולמדו מכך על העומקים הרעיוניים העומדים בבסיס האות העברית. למשל, ב"ספר התמונה" שנכתב במאה ה־13, התפרקה בצורתה האות אלף ליוד הפוכה ויוד רגילה וביניהן האות וו באלכסון. כאשר האות ו' מסמלת סולם המחבר בין העולם הגשמי - היוד התחתונה ההפוכה, לבין העולם הרוחני - היוד העליונה (כפי שתוכלו לראות בתמונה הראשית).

קריאה עתידנית זו עוררה אותי לחשוב דווקא על העומק המיסטי הטמון באותיות העבריות ועל הספרות הקבלית שעסקה בכך במאות ואלפי השנים מאז נוצרה העברית המקראית.

כאשר החלה התפתחות הניקוד ובמקביל אליהם טעמי המקרא המשמשים כסימנים מוזיקלים לקריאה בתורה, גם אלו קיבלו משמעות חדשה בהקשר מיסטי, בשער מיוחד שהוקדש לכך בספר "עץ חיים" לרבי חיים ויטאל, המפרש את תורת רבו - האר"י. כך למשל הניקוד, שמדריך אותנו כיצד אנו מוציאים את האויר (נושמים) בהגיית האותיות, מקביל בפירוש המיסטי לעולם הנשמות, בשל הקירבה בין הנשימה והנשמה בספרות הקבלית, ואפילו ברמה הפשוטה ביותר, במצלול הדומה, כפי שוודאי תוכלו להבחין.

כחמש מאות שנים לאחר מכן, בתחילת המאה ה־20, כותב הרב אברהם יצחק הכהן קוק את "ריש מילין" - ספר שירה פילוסופית המתארת בפסקאות ארוכות את האותיות כאידיאות דרכן ניתן לראות את העולם. הרב קוק מתייחס למשמעות השם של כל אות, לערך המספרי שלה בגימטריה, לצליל שהיא מפיקה וכמובן לפירוק הטיפוגרפי בכתיבת כל אות ואות.

ספרון קליגרפי מאויר בעיצוב אנה זכאי בעקבות התלמוד במסכת שבת על אותיות הא״ב

לעניות דעתי ולשמחתי הרבה, לשורה ארוכה זו של פרשנויות עתיקות מצטרפים כעת הטיפוגרפים והיוצרים המוכשרים בתערוכה העתידנית שלנו, בחגיגה של עיצוב גרפי עברי. אני מאוד התחברתי לעבודתיהן של קרן וגולן גפני, ירום ורדימון, עומרי אברהם ובן נתן, שבאופן מודע ניסו לחזות את העתיד מתוך התבוננות מעמיקה בעבר המפואר של האות העברית.

עיצוב: בן נתן

עיצוב: ירום ורדימון

עיצוב: עומרי אברהם

עיצוב: קרן וגולן גפני