לפני כשלוש שנים זכיתי להיפגש עם המעצב, הקליגרף, מעצב הפונטים והמורה המוערך נח אופיר – איש שחי ונשם את האות העברית, עיצב וכתב אותה, ולימד דורות של סטודנטים. נח, שנפטר במהלך חג הסוכות 2024 בגיל 92, היה מדור המעצבים הנפילים בשנים הראשונות לקום המדינה, שהתוו את הדרך ביצירת סגנון עיצוב ישראלי ייחודי. למרות היותו היה אדם צנוע ונחבא אל הכלים, נח שלט בכל סגנונות הכתיבה הקליגרפית בצורה אבסולוטית והשתמש באות העברית כחלק אינטגרלי ומרכזי בעבודותיו.
נח נולד בירושלים בשנת 1932. אביו, משה זילברשטיין ודודו יחיאל דרזנר (דרורי) עסקו בציור שלטים, והוא נשאב לעולם האותיות כבר בילדותו. אחרי שירותו בצה"ל, החל את לימודיו בבצלאל בשנת 1952, שם, בין היתר, בלט בקורס הכתב המיתולוגי של המורה המהולל ירחמיאל שכטר, ותוך כדי לימודיו, גם שימש כאסיסטנט שלו. הכתבה הזו מתפרסמת לזכרו של נח אופיר במלאת שנה לפטירתו.
נח, איך התחילה אצלך הזיקה לעיצוב ואהבת האותיות?
אבי ודודי למדו בבית הספר לאמנות בלבוב בגליציה, כשזו הייתה עוד תחת שלטון אוסטרי. הם עסקו בציור שלטים – מקצוע שהיה רלוונטי בזמנו, בטרם החלו להדפיס שלטים, והצריך מומחיות ודיוק בשליטה במכחול ובצבע. הכל נעשה בצורה ידנית – גם ציור האותיות (לטרינג). אני זוכר שהוקסמתי מצורות האותיות ומהטכניקה וכנראה שזה נדבק בי. עם הזמן התבוננתי בהם וגם למדתי מדוד שלי – דרורי דרזנר, שהיה אחד מציירי השלטים הגדולים בארץ.
״האות העברית היא הבסיס לתרבות שלנו [...] וכשאני מביט כיום על התחייה מחדש וההתעניינות ההולכת וגוברת בנושא הקליגרפיה, ואת המעצבים הצעירים שחוזרים לסגנונות הכתיבה המסורתיות ומחפשים דרכן לחדש, אני מתמלא בשמחה״
דרכו הכרתי את איתמר דוד, שהיה גאון שהקפיד על כל קצה של יו״ד. זכיתי לשמש כעוזרו לתקופה קצרה ולמדתי ממנו רבות. וכמובן גם את צבי נרקיס, עימו הייתי בידידות קרובה עד יום מותו. בצבא שירתתי ביחידת המודיעין של פיקוד הדרום ובמסגרת התפקיד נדרשתי לשרטט מפות וגם לכתוב שמות של מקומות. אז פיתחנו תוך כדי תנועה סגנונות כתב מאולתרים. בצבא כנראה התחזקה אצלי הזיקה והאהבה לכתיבה היפה.
ואיך הגעת ללימודים בבצלאל?
אחרי הצבא, ב־1952, התקבלתי ללימודים בבצלאל. מהר מאוד נמשכתי לקליגרפיה ולשיעורים של ירחמיאל שכטר. הוא היה מורה יוצא דופן – קפדן אך טוב־לב, הוא ידע להבחין מי מתעניין באותיות ולהעניק לו את הידע העצום שהיה לו, בהיבט ההיסטורי ובטכניקות הביצוע. אני זכיתי להיות אחד מהם. הוא פיתח דרך ייחודית ללימוד קליגרפיה ובעיקר עודד אותנו לחפש במקורות היסטוריים וארכיאולוגיים. הייתי מבלה הרבה בספריית בצלאל ובספריית האוניברסיטה במחקר של כתבי־יד עתיקים. כך פיתחנו והחיינו סגנונות כתב חדשים הנשענים על המקורות התרבותיים של עם ישראל השב למולדתו ההיסטורית.
מימין לשמאל: כרזה לתערוכת היובל, בצלאל 1956; כתב ״אופיר״; קומפוזיציה בכתב אופיר, תשנ״ג.
איך נראו השיעורים של שכטר?
לוח שחור, גיר, דיו וציפורנים. היינו כותבים על דפים משובצים, שכטר היה כותב על הלוח באמצעות גיר ומסביר על פרופורציות, מבנה אות, זוויות כתיבה וסגנונות שונים. כשנה לפני סיום לימודיי, שכטר מינה אותי לאסיסטנט שלו, וזו הייתה בעצם תחילת דרכי בהוראה. לימדתי כתב עברי וגם לועזי. ב־1956, מיד לאחר סיום לימודיי, כבר מוניתי למרצה מן המניין בבצלאל.
״תוך כדי לימודיי בבצלאל פיתחתי כתב בהשראת כתבי המגילות הגנוזות של ים המלח. הריתמוס והקו החופשי של כתב הזה קסמו לי מאוד. היו בו קווים אלכסוניים, אותיות מחוברות וחן ואופי מזרחי״
וחוץ מהוראה – כיצד באה לידי ביטוי האהבה והכישרון שלך לאות העברית?
פרויקט הגמר שלי עסק בקליגרפיה. תוך כדי לימודיי בבצלאל פיתחתי כתב בהשראת כתבי המגילות הגנוזות של ים המלח. הריתמוס והקו החופשי של הכתב הזה קסמו לי מאוד. היו בו קווים אלכסוניים, אותיות מחוברות וחן ואופי מזרחי שתפסו את עיניי. הדגם של כתב המגילות העניק לי השראה ללכת בעקבותיו ובעבודת הגמר החלטתי לעצב את ספר יונה על פיו. כל הטקסט נכתב ידנית כמובן, בדיו על נייר. הספר כלל גם איורים שעשיתי בטכניקה של תחריטי עץ. עם השנים עשיתי בכתב הזה שימושים רבים בעבודותיי בוריאציות שונות, בין היתר ב״הגדת הזהב של ירושלים״ (בהוצאת פלפוט, איורים: יוסי שטרן). בשנת 1990 הוא זכה לעבור עיבוד לסדר־מחשב והפך לגופן ״אופיר״ לשימוש הכלל.
הגדת הזהב של ירושלים בעיצוב נח אופיר (ציורים: יוסי שטרן), 1989
באילו תחומים נוספים עסקת בתקופה שלאחר בצלאל?
התחלתי לעסוק בעבודות עיצוב שונות. כתבתי תעודות לקרן קיימת לישראל ולספר הזהב של הוצאת קורן, עיצבתי כריכות תנ"ך, מגילות והדפסים שונים. בשנות השישים הייתי המעצב הגרפי של מוזיאון הרצל (בהר הרצל). במקביל גם פיתחתי סגנונות כתב חדשים כמו כתב ״סיון״, שהוא כתב רהוט מודרני, ואת כתב ״מתי״ - כתב מרובע שעוצב בעיקר לשימוש בשילוט באדריכלות בניין. דרך אגב, שני האחרונים נקראים על שם בניי, סיון ומתי. בין היתר גם שיתפתי פעולה עם חוקר הכתבה המהולל דוד דירינגר, שהקים פה בארץ את מוזיאון הכתב. בשנות השמונים לימדתי גם במכללת ״אמונה״.
רבים מכירים אותך בעיקר כמאסטר בקליגרפיה ובכתב העברי, אך מעטים יודעים שהיית גם מחלוצי מעצבי התערוכות בארץ.
נכון, עבדתי שנים רבות עם מכון הייצוא הישראלי ותכננתי ועיצבתי את הביתנים של ישראל בין היתר בטורקיה, יוון, הולנד, צרפת, גרמניה, אוסטרליה, דרום אפריקה ועוד. בנוסף, עיצבתי את הביתן הארכיאולוגי ״מכרות המלך שלמה״ בבריטיש מיוזיאום, עיצוב מספר תערוכות חשובות בירושלים ותערוכות רבות נוספות בארץ ובחו״ל.
סקיצה לויטראז לאולם האירועים של הסוכנות היהודית בתל־אביב
וראיתי שיצרת גם עיצובים ויודאיקה לבתי כנסת
זכיתי לעצב אלמנטים ופרטי יודאיקה לבתי כנסת שונים ברחבי הארץ – אם זה בכתב ועיטורים לארונות קודש שנעשו בחיתוכי עץ ומתכת ואם בעיצוב כתובות לריקמה על פרוכות. כמו כן, עיצבתי גם ויטראז׳ים שונים לחלונות בתי כנסת. בעיניי, לאותיות העבריות יש ממד של קדושה ואי־אפשר לנתק אותן מההיבט הרוחני.
אני בהחלט מסכים. אבל עם מגוון כזה של פרויקטים שעיצבת וכתבת לאורך השנים, איזו אהובה עליך במיוחד?
קשה להגיד. אבל אחת העבודות שעמלתי עליה רבות היתה מגילת העצמאות שעיצבתי בצורת סמל המדינה לכבוד שנת הארבעים למדינה. חיפשתי דרך אמנותית להחיות את הטקסט של המגילה והחלטתי לכתוב אותו בכתב מיניאטורי בדומה לכתבים המיקרוגרפיים המופיעים בכתבי היד מימי הביניים. היה קשה במיוחד לכלול את כל הטקסט מבלי לעוות את צורת המנורה. על העיצוב, התכנון והכתיבה התייגעתי לא פחות מחצי שנה. את התוצר המוגמר המקורי קיבלו נשיא המדינה דאז חיים הרצוג, יו״ר הכנסת ושר החינוך.
מגילת העצמאות בצורת סמל המדינה שעיצב נח אופיר לכבוד שנת הארבעים למדינת ישראל
אגב העבודה המיוחדת הזו – כשאתה ניגש לבחור אות לפרויקט מסוים, מהם העקרונות המנחים אותך?
כמובן שבהירות הקריאה וגם ההקשר העיצובי. למשל, בפרויקט מגילת אסתר מ־1987 (הוצאת פלפוט, איורים: יוסי שטרן) בחרתי לכתוב את המגילה בספר בווריאציה שפיתחתי המבוססת על הכתב המזרחי ובייחוד על כתב תנ״ך כתר ארם צובא מהמאה העשירית. ההיבט ההיסטורי מהווה קו מנחה בבחירת סגנון הכתב ונותן לו אופי ומימד המקשר את צורות האותיות עם תוכן המגילה. חקרתי במשך זמן רב את סגנון הכתב המזרחי ואת הכתב של ה״כתר״ כדי לעבד אותו לכתב שפיתחתי. לימים, צבי נרקיס, שעיצב את האות לתנ״ך ״כתר ירושלים״ המבוסס על כתר ארם-צובא, התייעץ איתי רבות בעיצוב האות שהוא פיתח.
וגולת הכותרת של עבודתך היא כמובן הספר ״קליגרפיה״ שחיברת.
הספר הזה יצא לאור בשנת 1992 והוא מרכז את מכלול הידע שרכשתי במהלך השנים בתחום הכתיבה היפה. הספר נכתב ויצא לפועל בשיתוף עם החוקרת הדגולה ד״ר לילה אברין שכתבה את ההקדמה המחקרית. אני ערכתי את החלק הגרפי ואת הוראות ביצוע סגנונות הכתיבה השונים, בשילוב עם דוגמאות מעבודות שעשיתי לאורך השנים. הספר משלב הוראות הדרכה לכתיבה בסגנונות היסטוריים על פי שיטתו של מורי ורבי, שכטר, לצד כתבים שהוא בעצמו עיצב. כמו כן מופיעים סגנונות כתב של מעצבים כמו פרד פאוקר וכאלה שגם אני פיתחתי. רציתי לתת לדורות הבאים תמצית ממה שזכיתי ללמוד במהלך השנים כדי שיכירו וילמדו על האוצרות המפוארים של האות העברית.
מתוך הספר ״קליגרפיה״
אם כבר נגעת בהנחלת המורשת של לימוד הקליגרפיה, מה לדעתך גרם לנושא לדעוך לאחר שנות השבעים?
מספר גורמים: אני סיימתי ללמד בבצלאל בשנת 1960. שכטר פרש בתחילת שנות השבעים. ייתכן וטכנולוגיות חדשות כמו סדר־צילום, פיתוח גופנים חדשים והרצון להתקרב לסגנונות מודרניים יותר ולמיתוג בשפה בינלאומית גרמו לאקדמיה ולתעשייה לזנוח את הוראת הכתיבה היפה, ובנוסף לא היו כבר הרבה שידעו להדריך וללמד קליגרפיה. וכך המעצבים כבר איבדו את הצורך בכל מה שלימדו ״בגרפיקה השימושית״ לכתיבת טקסטים ארוכים וכותרות.
אולי הקליגרפיה נתפסה גם כקראפט מיושן ומסורתי?
ייתכן, אינני יודע לומר. בדברים שנשאתי בעת חנוכת חדר ההנצחה לזכרו של שכטר במכללת אמונה (בשנת 1990), דיברתי על החשיבות בכך שמשרדי החינוך והתרבות יעודדו צעירים לעסוק בפיתוח הכתב העברי וככה יהפכו את הנושא לנחלת הכלל ולא לקומץ ״המשוגעים לדבר״, בין היתר על ידי הענקת מלגות, תחרויות בנושא פיתוח פונטים חדשים וארגון תערוכות וכנסים כדי ללמד את הכתב העברי. זו לא נוסטלגיה, האות העברית היא הבסיס לתרבות שלנו. זאת בעיניי גם תכלית מורשתו של ירחמיאל שכטר. וכשאני מביט כיום על התחייה מחדש וההתעניינות ההולכת וגוברת בנושא הקליגרפיה, ואת המעצבים הצעירים שחוזרים לסגנונות הכתיבה המסורתיות ומחפשים דרכן לחדש, אני מתמלא בשמחה.
ואיך אתה רואה את מקומך היום, או מה היית רוצה שיזכרו ממך?
זה פחות מטריד אותי. חשוב לי שיזכרו את האותיות, את תהליך הכתיבה, את הדרך. מי שילמד קליגרפיה עברית, יפגוש אותי גם בלי לדעת את שמי.
סקיצות מתוך ״הגדת הזהב של ירושלים״
סקיצות מתוך ״הגדת הזהב של ירושלים״
סקיצות מתוך ״אגדת הזהב של ירושלים״
סקיצות מתוך ״הגדת הזהב של ירושלים״
כתב ״סיוון״
כתב ״מתי״
קליגרפיה שעיצב נח אופיר עבור הספרון ״קהלת״
מתוך הספרון ״אותיות פורחות״
סקיצות למונוגרמות
תודתנו הרבה לסיון אופיר שסייע ותרם את הדימויים מהארכיון של אביו
