דור המייסדים ירחמיאל שכטר – המנהל הנשכח של "בצלאל החדש"

סיפורו האגדי שמעולם לא שמעתם של ראש המחלקה לכתב בבצלאל החדש

מאת

הוא היה קליגרף מחונן, עמד בראש האקדמיה בצלאל ועבודותיו השפיעו רבות על העיצוב הישראלי בארץ. אך ספק אם שמעתם עליו אי־פעם: ירחמיאל שכטר, ראש המחלקה לכתב האגדי, המחבר בין מסורת למודרניזם.

יורש מקבל תעודת גמר בטקס סיום הלימודים מידי ירחמיאל שכטר, מנהל בצלאל. ברקע רודי דיין - ראש המחלקה לעיצוב גרפי וגב׳ קיינר (או קייזר) ראש המחלקה לאריגה. 1956

חיפוש שמו של ירחמיאל שכטר בגוגל לא יניב מידע רב אודות האיש. למרות זאת, תמצאו שם שהאמנים המובילים והמוערכים בארץ מזכירים בגאווה רבה את העובדה שהיו תלמידיו. בפעילותו כמעצב עצמאי הוא יצר, בין השאר, אותיות לשימושה הבלעדי של חברת אל־על, וגם את הלוגו המיתולוגי של הוצאת הספרים עם עובד. אז איך קרה שהמורה הנערץ, שאפילו עמד בראש האקדמיה בצלאל (1957-1955) מוזכר בהיסטוריה המפוארת של אותה אקדמיה רק כעוד שם ברשימת המנהלים, ולא כאחד ממובילי הדרך המודרניסטית במחלקה לגרפיקה שימושית ב"בצלאל החדש"?

״לקליגרפיה העברית הידנית יש המון ללמד אותנו אודות עיצוב גופנים - החוכמה היא לשלב את המסורת עם המודרנה״ ירחמיאל שכטר, נולד בחבל הארץ גליציה בשנת 1900. בגיל 23 החל בלימודי אדריכלות בצ'כוסלובקיה, אך סיים את לימודיו בברלין – שם עיצב את התעודות הרשמיות של הקונגרסים הציוניים. לאחר מכן עלה לארץ ישראל והחל ללמד קליגרפיה ועיצוב כתב בבצלאל בירושלים. שכטר הקים מחלקת־בת למחלקה לגרפיקה שימושית (תקשורת חזותית של ימינו) שנקראה "המחלקה לכתב".


גרפיקאים כמו יוסף בודקו וירחמיאל שכטר, היו מבשרי הטעם החדש והגישה הרעננה שלהם באה לידי ביטוי בקטלוג "גרפיקה שימושית בארץ ישראל", הם היו אלה שהכתיבו את עתידו של "בצלאל החדש" שהוקם באותם ימים. בשונה מבצלאל הישן של בוריס ש"ץ: שם כתיבת האותיות נלמדה בנוסח כתבי הקודש, "בצלאל החדש" חיפש גישה "מדעית" ופונקציונלית יותר לעיצוב האות, וכך בחנו כתיבה מתומצתת, חסכנית, פשוטה ובהירה יותר. למרות שמבטם הופנה אל העתיד,  במחלקה לא שכחו את המסורת. במחלקת הכתב, שליוותה את שתי המחלקות הראשיות מאז ראשית הקמת "בצלאל החדש", ביקש ירחמיאל שכטר לשלב את עיצוב האות לבין המכשיר שבאמצעותו נכתבת האות. שכטר ניסה להמנע מהמגרעות ומהסטנדריזציה של אותיות המעוצבות בסגנון הבינלאומי שהיה נהוג באותן שנים, שבהן שלט סגנון הבאוהאוס בארץ. נח אופיר, מהבולטים שבבוגרי המחלקה מעיד: "למדנו פיתוח אותיות בצורה מודרנית, למדנו גם לחבר דברים חדשים. לצורך כתב בסיסי נלמדו – העבר (תולדות הכתב־העברי), ההווה (כתב בודקו) והעתיד.״

שכטר היה ידוע בחינוך הקפדני לעיצוב טיפוגרפי שהעניק לתלמידיו. כאדריכל נהג לומר כי "הרווחים בין האותיות לא פחות חשובים מהאותיות עצמן". משפט זה השפיע רבות על מיכה אולמן, חתן פרס ישראל, הכותב בזכרונותיו:

״…אולי אתחיל באיך נעשיתי פסל; ב'בצלאל' למדנו אצל ירחמיאל שכטר כתיבה תמה בציפורן עם טוש. את עבודת הגמר הגשתי בנושא השבת, הוא התבונן בעבודה ואחרי כמה דקות אמר "טוב מאוד", אני אמרתי לו - רגע, אני לא מרוצה לגמרי מן האותיות; והוא ענה - לא הסתכלתי על האותיות, הסתכלתי על הרווחים! לקח לי עוד כשבע שנים להבין את המשפט הזה…" - (מתוך אתר קרן עדי).


כמעצב עצמאי עיצב שכטר אותיות לשימושה הבלעדי של חברת אל־על הצעירה, את סמליל עיתון "על המשמר" וכן כריכות ספרים רבות. לצד ההצלחות, חווה ירחמיאל גם דחיות - למשל שהציע עיצוב ללוגו האוניברסיטה העברית שלא נבחר לבסוף, או כאשר הציע יחד עם איתמר דוד מספר הצעות לעיצוב סמל מדינת ישראל.

את הלוגו המיתולוגי של הוצאת הספרים "עם עובד" עיצב כשנגנז הסמליל הראשון (האות ע' מעוטרת בעלה זית) והוחלף בשתי אותיות ע' משתלבות - לוגו שמלווה את ההוצאה עד היום. יצירת המופת הקטנה הזו מזכירה קנוקנות של גפן מטפסת כביטוי למחויבות ההוצאה לעובדי האדמה. לטובת חדי העין מבין הקוראים הוסיף שכטר נקודה לבנה קטנה מימין לעין הימנית, שאמורה לסמל אשכול ענבים.

כאדריכל נהג לומר כי "הרווחים בין האותיות לא פחות חשובים מהאותיות עצמן" שכטר, שבדק וחקר את דרך כתיבתם של סוגי האותיות המסורתיות השונים, הוסיף נופך משל עצמו והשפיע השפעה מרובה על התפתחות צורותיה של האות בידי אומני הכתיבה שבאו אחריו. כך, בעידן הדיגיטלי של ימינו, אל לנו לשכוח את השיעור שלימד שכטר את תלמידיו: לקליגרפיה העברית הידנית יש המון ללמד אותנו אודות עיצוב גופנים - החוכמה היא לשלב את המסורת עם המודרנה. לא להכנע לטרנדיים בינלאומיים, אלא להצעיד את הכתב העתיק שלנו אל העתיד בכבוד.


הוספת תגובה

6 תגובות

01
הדר

ירחמיאל שכטר היה סבא שלי. בין השאר הוא עיצב את האותיות על רצפת יד ושם של כל שמות המחנות באירופה, את תבליט אותיות במלון 'בת שבע' שהיום משמש כבית החייל בירושלים ועוד

06
חני

ממש מרתק! הציטוט מתוך זיכרונותיו של מיכה אולמן העלה בי חיוך,מאוד נהנתי לקרא את זה,
ה"רווח בין השורות" חופן בקירבו משמעויות רבות גם בתחום הפילוסופי/רוחני