דור המייסדים מייק פלהיים והמעבר מ״גרפיקה שימושית״ לתקשורת חזותית

במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל מוענק מזה שנים פרס על שמו של מייק פלהיים ז״ל, לזכרו של פרופסור מייק פלהיים, שכיהן כראש המחלקה הראשון לעיצוב גרפי (לימים המחלקה לתקשורת חזותית). הפרס ניתן לסטודנטים עבור עבודות ייחודיות בתחום הטיפוגרפיה – תחום שהיה קרוב במיוחד ללבו.

מייק פלהיים בבצלאל בשנות ה־70. (מקור: ארכיון ירום ורדימון, בצלאל)

אך מי היה מייק פלהיים?

במסגרת מחקר שאני עורך על המודרניזם בעיצוב הגרפי בישראל, נתקלתי בשמו כבר בשלב מוקדם. ואולם, על אף חיפוש עיקש במקורות ובארכיונים, נדמה כי ראש המחלקה הראשון לעיצוב גרפי – מי ששינה את שמה מ״גרפיקה שימושית״ והניח את היסודות לתפיסתה החדשה – נותר דמות אלמונית בשדה העיצוב המקומי.

כתבה זו מבקשת לשפוך אור על פועלו ולספר את סיפורו של מעצב שפעל כ־13 שנים עד מותו הפתאומי שקטע את עשייתו העיצובית והפדגוגית.

מייק פלהיים נולד בצרפת ב־Aix-ex-provence (פרובנס) למשפחה גרמניה ב־26/03/1934. מייק התוודע לראשונה לתחום הטיפוגרפיה כאשר למד בבית הספר ״ברנדייס״ בירושלים, בשיעוריו של מעצבי האות העברית החשובים ביותר, הלא הוא הנרי פרידלנדר. בשנת 1961 החל ללמוד ב־London School of Printing תחת מורים מובילים מהתחום ביניהם בוב מילר סמית׳ וטום אקרסלי. בשנים הללו החלו לחדור השפעות מודרניות בבריטניה שהחליפו שפות גרפיות מיושנות ובקשו לתקשר באופן אוניברסלי ועל זמני כיאה לתקופה שאחרי מלחמת העולם ה־2.

ימין: מתווים לסמל תחרות הספר הישראלי הנאה. (מקור: משפחת פלהיים). שמאל: תעודת פרס הספר הנאה ביותר שניתנה עבור חוה מורדוכוביץ עבור הספר Planning Jerusalem לשנת 1973. (מקור: ארכיון ההיסטורי של הטכניון, עיזבון חוה מורדוכוביץ׳)

עם חזרתו לארץ בשנת 1964 עבד כמעצב במשרד הפרסום ״שחר לבינסון איילון״ ולאחר מכן פעל כמעצב עצמאי. על תקופת עבודתו ויצירתו ידוע מעט מאוד. דרך התקשרות עם בני משפחתו הצלחתי לגלות כי מייק היה אמון על הנראות והמיתוג של ״פרס הספר הנאה״, כולל עיצוב לוגו הפרס והתעודות שהוענקו לזוכים. בנוסף, מטקסט שכתב ירום ורדימון על מייק ניתן היה ללמוד על פרויקטים נוספים, כגון לוגו לרשת המסעדות ובית הקפה ״אפרופו״, לוגו למלון לרום, וכן פיקטוגרמות שיוצרו במיוחד עבור העיר העתיקה. את הפיקטוגרמות הדפיס מייק בדפוס־משי ושרף על אריחים קרמיים במסורת הכלים הארמניים. במחקר על עיצוב בחברה רב־לשונית ורב־תרבותית שערך המעצב והאקדמאי אהרון מרקוס צוינו עבודות אלו כדוגמה ייחודית לעשייה מקומית.

ימין: בול הקמפינג, 1976, (מקור). שמאל: סדרת בולים עבור רשות הדואר, 1976. (מקור: eBay)

במסגרת עבודתו כמעצב עיצב מייק מספר בולים עבור רשות הדואר. אחד המוכרים שבהם הוא בול הקמפינג משנת 1976, שנועד לעודד טיולים בטבע. הבול מדגים חשיבה אוניברסלית ומופשטת: העץ מצומצם לצורת עיגול והאוהל לצורת משולש. הקומפוזיציה בנויה על גריד ועל עקרון של חזרתיות. יש לציין גם את השימוש המוקפד בשילוב בין אורון לפונט יוניברס באותיות קטנות (lowercase), שהיה שגור באותה תקופה.

מימין: סמל מלון לרום על גבי הזמנה לפתיחת סניף המלון בתל־אביב (מקור: אסטוריה בע"מ מחבר, רכטר אדריכלים). משמאל: תצלום בודד ששרד המתעד את הפיקטוגרמות לעיר העתיקה. (מקור: אוסף ריקי הרטמן, ארכיון התמונות יד בן־צבי)

עבודה נוספת הראויה לציון היא לוח השנה שעיצב פלהיים עבור אל־על. ייחודו, ביחס ללוחות שנה אחרים בני
התקופה, בכך שהוא מבוסס על טיפוגרפיה וקווים בלבד. שמות החודשים הלועזיים מופיעים באנגלית ושמות החודשים העבריים בעברית, ומציעים טיפול היררכי דו־לשוני שבזמנו היה פורץ דרך. לוח שנה זה עורר לא מעט ביקורת, שכן היה שונה מאוד מהנוף הגרפי דאז, שהתאפיין באיורים ובעומס חזותי. יש לשער כי לוח שנה שכזה גם לא היה מתקבל כיום בעין יפה, המודרניזם המאופק לא תמיד השתלב במזרח התיכון החם והאקספרסיבי.

מימין: לוגו רשת אפרופו מתוך מפית. (מקור: דן הנוסע בזמן). אמצע: סניף אפרופו בקניון רמת־גן, 1989. את מערכת השילוט של הרשת כנראה מייק עיצב גם כן. (מקור: Assaf Shilo/Israel Sun Ltd., Judaica Collection of the Harvard Library). משמאל: לוח השנה בעיצוב הטיפוגרפי עבור אל־על. (מקור: סריקה מתוך הכתבה של אהרון מרכוס: Aaron Marcus, “Making Israel Visible,” Print, vol. 27, no. 5 (September–October 1973): 55)

מייק פלהיים נמנה עם חלוצי הטיפוגרפיה המודרניסטית בישראל. הוא הביא עמו מלונדון גישה מאופקת יותר לעיצוב, המושרשת בשאיפה לפונקציונליות ולאוניברסליות

מכאן ניתן להסיק כי מייק פלהיים נמנה עם חלוצי הטיפוגרפיה המודרניסטית בישראל. הוא הביא עמו מלונדון גישה מאופקת יותר לעיצוב, המושרשת בשאיפה לפונקציונליות ולאוניברסליות. עם זאת, תרומתו המשמעותית ביותר לא הייתה בעשייה העיצובית, אלא בפדגוגיה ובהוראת העיצוב בארץ. פלהיים היה ראש המחלקה הראשון לעיצוב גרפי בבצלאל, והוא זה שהטביע את השם החדש ושינה אותו מן הכינוי הקודם ״גרפיקה יישומית״. עצם כניסתה של המילה ״עיצוב״ לשם המחלקה מבטאת שינוי תפיסתי: לא עוד גרפיקה לצרכים יישומיים בלבד, אלא תחום הכולל ממדים עמוקים יותר של אסתטיקה, פונקציונליות ובעיקר חשיבה עיצובית. פרופסור ירום ורדימון כותב עליו: ״מייק פלהיים הטיפוגרף, השתייך לאסכולה הגורסת כי תפקיד המעצב להעביר מידע ולא ליצור אותו.״¹

פלהיים נמנה עם בוגרי ה־LCP שהביאו רוח מודרניסטית חדשה לבצלאל כגון, אשר אורון וירום ורדימון. במידה מסוימת מייק חולל מהפכה של ממש במחלקה, ירום ממשיך לכתוב עליו: ״מייק פלהיים היה כאמור בעל אוריינטציה של מעצב טיפוגרפי וב״בצלאל״ התקשו חברי סגל וסטודנטים לקבל על עצמם קונספציה פונקציונליסטית של פירמידה העומדת על קודקוד העיצוב הטיפוגרפי. לימודי הרישום צומצמו וכמעט נעלמו, סדנאות הדפס המעולות לא זכו לתמיכה ולהנפשה יצא שם של מטרד. לגבי חלק מן הלומדים נתפש הדבר כקיצוץ כנפיים, שלילת חירות הלומד ובלימת היצירתיות. עבור מייק פלהיים הייתה זו תפישת עולם הולמת ובלעדית. בתולדות החינוך לעיצוב בישראל חייב להירשם שאלמלא זעזוע קונספטואלי זה – לא הייתה המחלקה לתקשורת חזותית ב״בצלאל״ מתפתחת ומגיעה להישגים המופלאים בשנים שיבואו.״²

לשם הבנת ההקשר, עד שנות ה־70 המאוחרות בצלאל טרם הייתה אקדמיה רשמית ולא הייתה מוסמכת להעניק תארים בעיצוב ובאמנות. כחלק מתהליך האקדמיזציה של המוסד הוקמה ועדה בין־לאומית שליוותה אותו וערכה ביקורים תכופים. בין המעצבים שביקרו נמנו מעצבים מהולנד, בהם אוטו טרוימן, וים קראול וויל סנדברג. יש לזכור כי מדובר בתקופה שקדמה לאינטרנט, ולפני שהשראות והתפתחויות טכנולוגיות ועיצוביות נעו והופצו במהירות המוכרת לנו כיום. על רקע זה, בהתכתבות בין המעצב ההולנדי וים קראול לבין נשיא בצלאל דאז, דן הופנר, כתב וים על מייק: ״מבלי שכל הדוגמאות היפות, שבדרך כלל מעוררות השראה בסטודנטים ומציבות רף מסוים, יהיו סביבו – נראה שהוא מצליח לגרום הן לצוות והן לסטודנטים להיות מודעים לדרך שבה ניתן לקבוע לעצמם סטנדרטים משלהם, המבוססים על מלאכת מחשבת טובה ועל ידע בכללים הגרפיים והטיפוגרפיים הכלליים.״³

מתוך ביקור של אוטו טרוימן בבצלאל כחלק מוועדת האקדמיזציה של בצלאל, 1970. מימן לשמאל: מייק פלהיים, אוטו טרוימן, עמרם פרת, דן הופנר, יטי טרוימן. (מקור: ארכיון ירום ורדימון, בצלאל)

בשנת 1975 אצרו ועיצבו מייק פלהיים, אלי גרוס וארטור גולדרייך את תערוכת ״בצלאל + 70״. התערוכה התקיימה בביתן הלנה רובינשטיין שבמוזיאון תל־אביב לאמנות, ביוזמה לציון שבעים שנה להקמת בצלאל, תחת המוטו ״בצלאל היום אתמול ומחר״ – קריאה רטרוספקטיבית המבקשת להתבונן בעבר, בהווה ובעתיד של האקדמיה. הדימוי המלווה את הקטלוג, הפוסטר והתערוכה מבטא רעיון זה באופן אוניברסלי, מופשט וכמעט אדריכלי. קטלוג התערוכה עוצב בסטודיו של אלי גרוס, בשיתוף פעולה בין מרצים לסטודנטים. הוא בנוי כמעין מעטפה שבתוכה מספר חוברות נפרדות; כל אחת מהן הודפסה עם כריכה בצבע פנטון שונה, המסמן מחלקה או נושא אחר. מתוך החוברת המוקדשת למחלקה לעיצוב גרפי ניתן ללמוד מעט על תפיסת עולמו הפדגוגית. כך כתב מייק: "העיצוב הוא דיסציפלינה אינטלקטואלית טכנולוגית ואסתטית. תיפקודו העיקרי הוא לתרגם צרכים חברתיים ואינדיבידואליים ללשון צורנית המובנת לקהל אליו התקשורת מיועדת…הבוגר יהיה בעל הכשרה בסיסית בעיצוב גרפי ותקשורת חזותית. יוכיח הבנה ויכולת יישום של הדיסציפלינה העיצובית. יגיע לרמת מיומנות שתאפשר לו להפיק עבודה המאפיינת גישה מקצועית, תוך ראיית הצרכים החברתיים אותם הוא משרת, כולל קידום טעם ותרבות צורנית של החברה הישראלית״.⁴

פוסטר תערוכת בצלאל + 70, עיצוב: מייק פלהיים ואלי גרוס. (מקור: Basel Poster Collection)

מתוך קטלוג תערוכת בצלאל + 70, דוגמא לעיצוב בגריד מוקפד ושימוש בחללים נגטיבים. עיצוב: אלי גרוס, מייק פלהיים, ארתור גולדרייך, צביקה רוזנברג, סוזן וולף רובה, אליזה מטלון שינזון, ג׳ פרידמן, ש׳ הרבורגר, פ׳ וינר.(מקור/קרדיט תצלום: public school)

אחד הפרויקטים האחרונים שמייק יזם לפני מותו היה עיצוב נייר המכתבים הרשמי הראשון של בצלאל. ואכן עד ל־1976 לא היה קיים נייר מכתבים. הנייר עוצב כסוג של מעבדה/קורס שהכיל מספר בוגרים והונחה על ידי אשר אורון, אלי גרוס ומייק פלהיים. בהתכתבות נוספת בין מייק לוים קראוול מייק כותב לוים: ״והיות שבאותו זמן זה היה אבסורד, המחיר עבור נייר סטנדרטי, נגיד A4, גבוה יותר מאשר עבור פורטו או אפילו פוליו, וזה הפך לכלל במדינה. לכן החלטתי לנסות לשבור את הכלל גם אם זה יעלה לנו יותר כסף. אנו, כמוסד חינוכי, צריכים לראות את העלות הנוספת הזו כחלק מההוצאות החינוכיות שלנו." בנוסף לפורמט הייחודי, נייר המכתבים עוצב בפונט אהרוני וניקיון עיצובי, דומה מעט לתעודות של ספר הפרס הנאה. כל מחלקה קיבלה פורמט/צבע שונה כחלק מחשיבה סיסטמית.

ניירות המכתבים הראשונים של בצלאל מדגימים שליטה בחללים נגטיבים ועיצוב מאופק. (מקור: ארכיון ירום ורדימון, בצלאל)

ב־07/07/1977 מייק פלהיים נפטר לאחר מאבק במחלת הסרטן בעודו בן 43 בלבד.

מייק פלהיים בעבודה בסטודיו. משמאל: עם עמרם פרת בסטודיו. 1970. (מקור: Yisra'el Simionski/Israel Sun Ltd., Harvard Library)

--

הערות שוליים:
1 ירום ורדימון, ״על מייק פלהיים״, מבשרת (1997).
2 שם, שם.
3 מכתב מוים קראוול לדן הופנר, 09.06.1975, Amsterdam Stadsarchief, total design 1019-98 תרגום מאנגלית.
4 מייק פלהיים, בצלאל + 70, תל־אביב 1975

קריאה נוספת:
• אפרת, גדעון, הפרוגרמה של האקדמיה "בצלאל": 1970 ואילך, Blog Post. January 16, 2011. Accessed August 14, 2025. • ורדימון, ירום, טקסט על מייק פלהיים, 1997, מבשרת
• טרטקובר, דוד, וגדעון עפרת, עורכים. בצלאל 100. תל־אביב: מועצת הפיס לתרבות ולאמנות, 2006.