זה כבר כמעט מרגיש כמו תקופת חיים אחרת, אבל אי־אז באוגוסט האחרון, לפני שהתחילה המלחמה, יצאתי לביקור משפחתי במערב ארצות־הברית. לשמחתי, הצלחתי לנצל את החופשה לביקור בארכיון העיצוב הגרפי בסן־פרנסיסקו ואפילו לקיים ריאיון עם המייסד והמנהל הבכיר של המקום, או בשמו באנגלית – Letterform Archive. הארכיון הוקם בשנת 2015 על ידי רוב סאונדרס, מעצב גרפי ואספן שפעיל בתחום כבר מעל ארבעים שנה, והוא שהחליט לייסד את המקום הטיפוגרפי המיוחד הזה.
הארכיון פתוח לקהל ויש בו תערוכות קבע ועונתיות, סדנאות, סיורים מודרכים ואפילו לימודי טיפוגרפיה באינטרנט לקהל הגלובלי. כשהגעתי לשם הם אפילו פרסו בפניי את כל היצירות בעברית שיש ברשותם, ולאחר כמה הסברים מעניינים עליהן, התיישבנו לשמוע מרוב על הארכיון בפרט ועל טיפוגרפיה בכלל.
״אני רציתי משהו שונה וחדש, אז המוטיבציה ליצירת ארכיון משלי היא למעשה ליצור משאב למעצבים שמאורגן בשבילם ובעיקר נגיש״
היי רוב, בתור התחלה, אשמח לשמוע מה הביא אותך להקמת הארכיון ומה שומר אצלך על הרצון להמשיך ולפעול בו?
ובכן, רוב חיי עבדתי כמעצב, והתחלתי לאסוף באופן עקרוני בשביל ההשראה האישית שלי. לאחר שהתחלתי לעבוד עם הוצאות לאור ועסקים דומים, המשכתי במקביל לאסוף תוצרי עיצוב גרפי, והגעתי למצב לפני עשר שנים בו התחלתי לדבר עם מוסדות שונים לגבי יצירת בית לאוסף שלי. הארגונים הללו היו מעוניינים אבל מה שהפריע לי כל הזמן הייתה העובדה שבסופו של דבר הם לעולם לא יספרו לך מה הם מתכוונים לעשות עם הפריטים אחרי שיעברו לרשותם. לאחר שביררתי לעומק את הסוגיה, גיליתי שהדברים שמועברים למוסדות הללו בדרך כלל נכנסים למחסן לזמן רב או שהם מוצגים לקהל הרחב אבל בצורה לא נגישה בעליל. אני רציתי משהו שונה וחדש, אז המוטיבציה ליצירת ארכיון משלי היא למעשה ליצור משאב למעצבים שמאורגן בשבילם והוא נגיש, בצורה שאוספים מסוג זה בדרך כלל אינם.
עולם העיצוב מלא בטרנדים שמשתנים כל הזמן. לאיזה טרנדים בטיפוגרפיה יצא לך לשים לב בזמן האחרון דרך העבודה בארכיון?
זאת שאלה שאני לא בטוח שאני יכול לענות עליה. זה לא משהו שאנחנו, או לפחות אני, מתמקדים בו או חושבים עליו הרבה. אנחנו בונים משאב לעתיד. אנחנו כן מביאים מפנים זרקור ליצירות של אנשים חיים, ומאוד חשוב לנו לתת במה לאמנים מאיזור המפרץ בו אנו נמצאים, אבל תהליך המחשבה שלנו מתמקד יותר במה יכול להיות מעורר השראה למעצבים בעוד מאה שנה, ולזה אין באמת קשר לטרנדים. אנחנו כן מחפשים חדשנות, אבל חדשנות אמיתית, בניגוד ל״נאו־״ כזה או אחר, אלה בעיקר העדשות שאנחנו בוחנים דרכן.
אחד הדברים שמגלים כשאוספים יצירות של אמנים חיים הוא שצריך זמן הרחק מעת היצירה בשביל להעריך אותה כמו שצריך, לפחות עשר או עשרים שנה, ולהרבה מוסדות יש תפיסה דומה. מחוויתי האישית, היו דברים שראיתי לפני עשר שנים שמאוד התרגשתי מהם והיו דברים שחשבתי לעצמי שהם מעניינים בסך הכל. אבל פתאום היום אני יכול להסתכל עליהם שוב, ודווקא מה שריגש אותי אז, מרגיש היום כל כך מיושן, ואילו הדבר אחר נראה כמו התחלה של שינוי גדול שקרה. אז כן, הפרספקטיבה של הזמן מועילה מאוד.
מתוך ספסימן (מפרט) הפונט סת״ם שעיצבה פרנצ׳סקה ברוך
בהמשך לעיסוק בעתיד, מה דעתך על העיצוב לדפוס (פרינט)? לאן הוא הולך? ובמיוחד לאור השימוש ההולך ועולה בפלטפורמות דיגיטליות?
״אם אתה מוציא לאור חומרים שהם מאוד ויזואלים ונועדו לשרוד לזמן רב, כאן הוא מקומו של הדפוס. מה שחשוב בפרינט עכשיו הוא להפוך אותו ליוצא מהכלל״
קודם כל, אני מישהו שמאוד אוהב פרינט, והייתי כזה במשך זמן רב כמעצב, אספן ומוציא לאור. אני משוכנע שהפרינט לא הולך לשום מקום. אבל אני כן חושב שהוא צריך להצדיק את עצמו בדרך שונה כרגע. אם אתה מוציא לאור של סיפורת וספר־עיון, דע לך שבכנות, בקינדל תהיה למשתמש חוויה טובה יותר. אבל אם אתה מוציא לאור חומרים שהם מאוד וויזואלים ונועדו לשרוד לזמן רב, כאן הוא מקומו של הדפוס. מה שחשוב בפרינט עכשיו הוא להפוך אותו ליוצא מהכלל. בינוניות בהדפסה לא שווה את הטרחה. המהות של ההדפסה היא בעלת הערך ולדעתי היא מה שמבליט את היצירה. לדפוס יש יכולת להביא דברים ברזולוציה שמסך לא יכול להביא.
אני לא חושב שספרים הולכים לשום מקום, אבל צורות אחרות של פרינט בסיכון גבוה יותר, כמו לדוגמא, המודלים העסקיים של עיתון מודפס או מגזין נכנסים כעת למצב קשה. אבל מצבן של הוצאות הספרים דווקא טוב, ובייחוד ספרים עם וויזואליות גבוהה, ביניהם למשל ספרי ילדים, שפשוט אם להיות כנים, לא מרגישים כיף על המסך.
חשוב לי לציין שבשלב זה רוב הציג לי דבר מדהים. הוא הראה לי עלון שהארכיון הדפיס ובו היו צילומים של ספרים מהארכיון, בערך בגודל של 4 ס״מ לכל כיוון. עד כאן אין יוצא מן הכלל. אבל אז הוא הביא זכוכית מגדלת והניח אותה על גבי הצילומים, ובתוך הבלבול וחוסר ההבנה שלי רוב ביקש שאסתכל דרך הזכוכית וראו זה פלא! – ניתן היה לקרוא! ממש לקרוא את התכנים מתוך צילום מודפס בגודל סנטימטרים בודדים! לא היה טשטוש או פיקסול כלל. ההדגמה הזו נתנה לי להתקרב להבנת כוונתו כמעצב ותיק, שבאמת מבין את הערך של הפרינט והפורמטים המיוחדים שמצדיקים את הדפסתו גם במאה העשרים ואחת.
קוראי המגזין שלנו ישמחו לשמוע את דעתך על טיפוגרפיה עברית אל מול שפות אחרות. אתה חושב שהיא אקזוטית? מעניינת באופן מיוחד?
כשאנחנו מסתכלים בארכיון על עבודות שהן לא בשפה או באלפבית הלטיני שלנו, אנחנו מכירים בזה שחסר לנו הקשר מבחינה תרבותית ושפתית, אבל זה גם מכריח אותנו לבצע החלטות ולשקול את היצירה לחלוטין בהסתמך על וויזואליות ונראות. אנחנו מחפשים עיצוב טוב ואנחנו רוצים להיות אינקלוסיביים, ולכן אנחנו פעמים רבות נעזרים באנשים שיודעים יותר טוב מאיתנו. אפריל (האוצרת הנפלאה שהראתה לי את המקום בתחילת הסיור, ואפשר לומר בצורה מסויימת שהיא מייצגת את דוברי העברית בארכיון בתור היהודייה היחידה - נ.מ.) היא דוגמה למישהי שהייתה מאוד מועילה עבורנו.
אז נכון, אנחנו לא רוצים לטעון שאנחנו יודעים לבחון יצירות בשפות שונות בצורה מוחלטת, כי זאת פשוט טעות, אבל אני מאמין שיש המון משותף לעיצוב ברמה העולמית. כך, באופן מסוים הכל מופשט וזה הפילטר שבאופן בלתי נמנע אנחנו משתמשים בו.
זה מאוד מעניין, כי הסטנדרט הוא עיצוב, אין לזה קשר לשפה או תרבות. מה שאנחנו מחפשים כאן הוא טיפוגרפיה שהעיצוב שלה מעניין או שמשתמשים בה באופן חדשני. הפוקוס שלנו על טיפוגרפיה כרצף של אותיות וסמלים הוא מה שהביא אותו למה שאנחנו היום ברמה מסוימת ולחשיפה הבינלאומית שלנו.
יש לך טיפים לאספנית מתחילה כמוני?
השוק השתנה כל־כך מאז שאני התחלתי, בשנות השבעים. בתקופתי, אפשר היה לחפש ספרים לא נדירים בחנויות ספרים משומשים, ואת הדברים היותר נדירים אפשר היה למצוא במכירות פומביות, שווקי פשפשים ומכירות שנתיות של ספריות. בעבר דברים זרמו ככה אבל הייתה מגבלה פיזית של מיקום, זאת אומרת שהיית מוגבל למה שהיה באזור שלך, או להיכן שהיית מוכן לנסוע בשבילו. אבל ככה זה היה בשנות השבעים, ועכשיו כבר לא.
היום הכל רשום בכל מקום ובאופן הכי בסיסי ברשת, אז איך שתחפשי היום זו ככל הנראה הדרך הנכונה. בגלל שהחיפוש הוא של יצירות בעברית, הכלים שתצטרכי שונים מהכלים שאני משתמש בהם, אבל אני יכול להמליץ על האתר Via Libri בגלל שהוא מקבץ את כל הקיבוצים האפשריים. אתר מעולה. בנוסף יש את עולם המכירות הפומביות, שם נמצאים הדברים הכי נדירים. החלק הטריקי הוא שצריך לבלות שם תקופה, עד שלומדים מה בעל ערך אמיתי. בסופו של דבר, צריך שיהיה לך אינסטינקט פנימי של אספן בשביל להעריך את השווי של היצירות שמולך, וכמה המחיר מתאים לך. וכל עוד נוח לך עם זה, זה מה שחשוב.
וזה מה שבעצם עשית בארכיון? יצרת וותק וניסיון בשוק וככה הבאת את העבודות לאוסף?
כן, למרות שברמה התאגידית אנחנו כבר עובדים עם מספר אנשים, מה שמאוד עוזר לתהליך ואנחנו גם מביאים יועצים לפעמים. לעיתים אנחנו פשוט אוספים את מה שאנחנו מוצאים, ופעמים אחרות אנחנו עוקבים אחרי דברים מסוימים שהם בעלי ערך בעינינו. הנה דוגמה טובה לכך: רציתי ספר מסוים למעלה משלושים שנים. עד לפני שנתיים לא מצאתי אותו בשום מקום ופתאום הוא צץ במכירה פומבית בישראל! מאוד התרגשתי להשיג אותו. במילים אחרות, אי אפשר לחפש את זה, זה פשוט קורה, צריך הרבה מזל.
לבסוף, הארכיון שם פוקוס רב על חינוך, תוכל לספר לנו איך הקוראים שלנו יוכלו להיעזר בארכיון למחקר או כמקור להשראה?
באופן מסויים, ״השראה״ היא המשימה שלנו. בגלל שהקוראים שלכם אינם קרובים אלינו (אך הם תמיד מוזמנים לבקר אותנו בסן־פרנסיסקו!) המשאבים שאנחנו יכולים להציע הם אינטרנטיים. העיקרי מבניהם הוא הארכיון האינטרנטי שתופס נפח מיום ליום, הוא כיף גדול ומעוצב היטב למען מעצבים לשם חיפוש מקורות. בנוסף, אנחנו מקיימים תוכנית ללימוד טיפוגרפיה שנקראת TypeWest, והיא גלובלית ואינטרנטית ולכן ניתן ללמוד אותה מכל מקום בעולם. לבסוף, יש לנו אינדקס מרשים של אירועים ומשאבים נוספים למעצבים.
קטלוג אותיות לטרסט, ארטא, 1971
עיצוב אוונגרדי של בידי הנריק ברלוי של ספר צילומים מורשה, 1927.
כפולה מתוך הגדה לפסח ביידיש
אות ב׳ איניציאל מאוירת
הגדת שיק מאת ארתור שיק
