אליהו משגב – בין קולמוס לפיקסל, בין קודש לעיצוב

בפעם הראשונה שאליהו משגב הבין מה זה עיצוב, הוא היה צעיר והתלבט מה ללמוד. אביו לקח אותו לסטודיו ברמת־גן, והוא ראה שם איש אחד יושב ויוצר הדמיות, אחר עובד על פוטושופ, ואישה אחת – הארט־דירקטורית – עוברת ביניהם עם כוס קפה, מתקנת, מסבירה, מנצחת על היצירה. ״אבא שלי הסתכל עליי ואמר: "אתה רוצה להיות היא,״ הוא נזכר. ״באותו רגע הבנתי מה זה סטודיו, עוד לפני שידעתי לקרוא לזה בשם.״

משגב, היום ארט־דירקטור של הוצאת קורן, קליגרף, סופר־סת"ם ומורה לקבלה, מדבר על טיפוגרפיה כמו על אמנות רוחנית. ״בתור ילד, כל המחברות שלי היו מלאות אותיות,״ הוא מחייך. ״בכיתה ו’ למדתי לכתוב סת"ם מרב בקהילה, היה לנו משעמם והוא פשוט ישב ולימד אותנו. ככה עושים א', הבנתם? עכשיו ב', ככה עושים ב', רואים? ככה עושים ג'. עכשיו פשוט תחזרו על זה מלא מלא פעמים – עד שהיד הבינה לבד.״ בסוף לימודיו בישיבה הגבוהה החליט ללמוד עיצוב, ״כי זה התחום היחיד שלא דרש פסיכומטרי״, הוא צוחק, אבל מהר מאוד הבין שמצא את ייעודו.

מן הקולמוס אל הפונט

הכניסה לעולם הקליגרפיה והטיפוגרפיה הייתה טבעית. בשנה האחרונה ללימודיו בחולון, ביקש ממנו יהודה חופשי להרצות על ההיבטים הטיפוגרפיים של כתיבת סת"ם. בקהל ישבו ינק יונטף ועודד עזר – שאחרי ההרצאה ביקש ללמוד ממנו קליגרפיה. ״עשינו ברטר: אני אלמד אותו קליגרפיה והוא ילמד אותי טיפוגרפיה. למדתי ממנו המון.״

בהמשך לימד בשנקר ובמכון הטכנולוגי חולון, ובנה כמעט מאפס קורס שלם בקליגרפיה. ״בבצלאל הפסיקו ללמד קליגרפיה ברגע שהמציאו את הלטרסט, והיום אנשים מעצבים מפונטים. אבל כל הפונטים העבריים בעצם עוצבו על־ידי קליגרפים, ולדלג על זה מפספס את ההבנה של האות העברית, שנובעת באופן טבעי מתנועת הקולמוס" הוא מסביר. "למשל, נתתי לתלמידים לתרגל את פונט נרקיסים, שהוא כולו קליגרפי. ביקשתי שיציירו אותו בציפורן, וככה יגלו את הפתרונות היפים שיש שבו – איך כל קו מחושב ונבנה בדיוק. אין בזה קיצורי דרך, רק התבוננות וסבלנות". כדי לבנות את הקורס הוא חקר את הדור הישן של מורי הקליגרפיה, יצר מתודה סדורה ללימוד, וניסה להבין איך מסקרנים תלמידים בעבודה הסיזיפית הזו. לדבריו, בקליגרפיה יש ממד מדיטטיבי: ״אתה שם מוזיקה, ופשוט שוקע בזה. בשלב מסוים נחשפתי לאיזי פלודבינסקי, סופר־סת"ם ומעצב אותיות, שהכיר לי את אסכולת הלסינקי. הם מלמדים קליגרפיה דרך קצב – כמו מוזיקה. איזי לימד אותי להקשיב לתנועה של האותיות, איך ל’ שוברת את הקצב, איך ש’ ופ’ יוצרות מתח אחר. מאז ניסיתי להנחיל לסטודנטים שלי את הרעיון הזה – שכתיבה מתחילה מקצב, עוד לפני שנולדת האות.״

סקיצות מתוך עבודתו של אליהו קורן על פונט "קורן", ובהן סימונים לחיפוש האמצע האופטי של האותיות

אליהו קורן והאובססיה לניקוד

משגב מספר שאחד הדברים שהכי הגדירו את תפיסת העיצוב שלו היה המפגש עם העולם העיצובי של אליהו קורן, האיש מאחורי תנ״ך קורן האגדי. ״בעבודה בהוצאת קורן ודרך הארכיונים שלו למדתי מלא דברים. למשל על ״אמצע טיפוגרפי״. קורן היה עושה מבחנים אופטיים, והוא תמיד היה הולך על מה שהעין רואה ולא על מה שהמתמטיקה אומרת.״

הוא מתאר איך אפשר לראות בסקיצות המסודרות של קורן שהוא חישב את מיקום כל נקודת ניקוד בתנ״ך, ואיך סטודנטים צעירים מבצלאל דאז – שהבכירה בהם עדה ירדני – ישבו והדביקו ידנית כל קמץ ופתח. ״קורן הוא הראשון, לדעתי, שהתעסק עם ניקוד וטעמים, והצליח לייצר תוצאה של פונט נורא בהיר, למרות הרעש מסביב. באקדמיה לא מלמדים בכלל ניקוד וטעמים. אפילו בקטלוג אילן מולכו, קטלוג בצלאל של 1980, אין שום פונט מנוקד. באמת, מי שהיה אפשר לקחת ממנו ׳סטדי קייס׳ ממש מא' ועד ות' בנושא היה אליהו קורן בלבד״ הוא אומר בהערצה. ״בקורן הסתכלו בסקיצות של אליהו קורן ובדברים שפרסם כדי למקם כל נקודה במקום, גם בגרסה הדיגיטלית."

״אני הברז השמרני כאן. אני זה שדואג שהכול יישאר ‘קורני’ ומדויק. לפעמים זה קשה וצריך חכמה גדולה כדי ללכת בין הטיפות של מסורת וחידוש״

"מה שייחד את פונט קורן זה קודם כל שיש לו קרנינג ולדינג אמיתי. בתקופה ההיא רוב מעצבי פונטים בארץ ייצרו קרנינג ממוצע. כלומר, הם עבדו עם טבלאות והניחו א' ליד א', א' ליד ב', א' ליד ג' וכולי, אבל בסופו של דבר עושים קרנינג ממוצע של פשרה. בקורן שכרו מתכנתים שיתכנתו את זה כך שבין כל אות לאות בפונט יש קרנינג אמיתי. הם ישבו שעות עם אסתר באר, תלמידת טיפוחיו של קורן, כשהיא אומרת להם ׳קליק אחד ימינה׳, ׳קליק אחד שמאלה׳, ובנו טבלאות אקסל של איפה כל דבר יושב ועשו לפונט קרנינג אמיתי. במאות שעות עבודה, הם ייצרו את הפונט היחיד עם קרנינג אמיתי. לאחר מכן נעשו עוד פונטים כאלו (כמו הפונט האחרון של צבי נרקיס לתנ״ך האוניברסיטה העברית).״

בהוצאת קורן, משגב נחשב היום לשומר המסורת ה'קורנית': ״אני הברז השמרני כאן. אני זה שדואג שהכול יישאר ‘קורני’ ומדויק. לפעמים זה קשה וצריך חכמה גדולה כדי ללכת בין הטיפות של מסורת וחידוש.״ גם כשהעיצוב מתחדש, הוא דואג לגבולות. ״קורן ייצרו תנ"כים בצבעים פסיכיים, ואני נבהלתי, ובסוף זה היה להיט. לפעמים צריך גם לדעת מתי לשחרר ולתת לדברים לקבל אינטרפטציה חדשה.״

השקפים הדביקים של הניקוד: ״הסטודנטים הצעירים בבצלאל ישבו והדביקו ידנית כל קמץ ופתח״

כשאותיות מדברות קבלה

משגב מלמד קבלה מזה שנים, והוא רואה חיבור טבעי בין האותיות לרוח. ״הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בדיבור,״ הוא מסביר. ״כל אות היא כלי שמכיל תדר אנרגטי מסוים.״ גם בעבודה היומיומית שלו העולמות מתערבבים: ״אם צריך לבחור שקיפות, אני אומר – ניקח 63, כי זה שם ס"ג בקבלה. הדברים האלה מתחברים אצלי בלי שאנשים יודעים.״

הוא נזכר כיצד מצא את רבו, הרב פדיה נגר, בעקבות שלושה חלומות שחזרו על עצמם. ״נסעתי לעתניאל, הגעתי לשיעור שלו, וידעתי שמצאתי את המקום שלי. שם למדתי ממורה שעבורו קבלה היא לא רק תיאוריה - היא דרך חיים.״

עיצוב, דת וכנות

החיבור בין עיצוב לאמונה מגיע לא פעם לקונפליקטים. משגב כתב על חוויה זו בקומיקס שיצר בפרויקט הגמר שלו. ״בקומיקס ציירתי את המציאות כמו שהיא – כולל תלמידות עם גופיות. זה לא סתר לי את הלימוד באותו ערב ב’שער הכוונות’. לאנשים מבחוץ הרבה פעמים קשה להבין איך אפשר להיות גם בשיא החיצוניות וגם בשיא הפנימיות בו זמנית. משהו בפנים אצלי לא סותר את זה.״

״בסוף שנות ה־90 ותחילת ה־2000 כולם התלהבו מפוטושופ – אז הטריק של המאיירים היה לצבוע בפוטושופ בלי שיראו שזה פוטושופ, והיום החכמה היא ליצור ב־AI בלי שיראו שזה AI״

"אני כן מאוד מעודכן במה שקורה בעולם האופנה. הטרנדים בעולם העיצוב מתחילים מאופנה, עוברים למכוניות, אחר כך לעיצוב תעשייתי, ורק אחרי זה מגיעים לעולם העיצוב הגרפי, ואז לעולם חלונות הראווה. כשמשהו מגיע לעולם חלונות הראווה, אני יודע שאסור להשתמש בו יותר. היום הכל קורה הרבה יותר מהר, והרבה יותר קשה להמציא שפה גרפית שאף אחד עוד לא חשב עליה. אם מביאים לי ספר לעצב אני מוצא את עצמי הרבה יותר עסוק בלחשוב איזו שפה גרפית תתאים לו, ולא בלהמציא קונספט מאפס. אנחנו יותר משדכים מממציאים.

כמובן שגם טכנולוגיה מעניינת אותו: ״קורה היום בדיוק אותו דבר כמו בסוף שנות ה־90 ותחילת ה־2000, כשכולם התלהבו מפוטושופ – אז הטריק של המאיירים היה לצבוע בפוטושופ בלי שיראו שזה פוטושופ, והיום החכמה היא ליצור ב־AI בלי שיראו שזה AI".

אותיות היציקה המקוריות של פונט קורן. צילום: אליהו משגב

עצות לדור הבא של מעצבי אותיות עבריים

״תהיו מומחים בקליגרפיה. תתבוננו, תתנסו. גם אם תיקחו את האות למקומות חדשים – תעשו את זה מתוך המסורת" הוא אומר.

"גם פונט לא מוצלח יכול לעבוד טוב בהקשר הנכון. אם לא תעשו טעויות לא תשתפרו"

והעצה השניה: "עודד עזר ניסח כמה כללים לטיפוגרפיה עברית טובה ונכונה. כנראה שבפונט הראשון והשני והשלישי שתעשו – יהיו מלא טעויות ולא תצליחו לעמוד בכל הכללים. לא נורא! גם פונט לא מוצלח יכול לעבוד טוב בהקשר הנכון. אם לא תעשו טעויות לא תשתפרו.

כשהוא נשאל מה הוא יותר – מעצב, סופר־סת"ם או מורה לקבלה – הוא מחייך: ״זו התלבטות גדולה. אני חושב שיש לנו כל מיני דמויות בתוכנו, ואנחנו כולם יחד. זה הכיף של לגעת בכל העולמות.״