בחלק הראשון סיקרנו את פועלו הקליגרפי של המעצב גד אולמן במסגרת תפקידו בהוצאת השירה עקד. כאמור, ההוצאה עבדה גם עם מעצבים ואמנים רבים אחרים ביניהם הציירת אלימה, אמציה כ״ץ, יצחק ברין, מיכל לשם, דב רוזנפלד ועוד.
עליזה יפה־נוף
עליזה יפה־נוף היא מעצבת ואמנית, שעסקה במשך עשרות שנים בחינוך והוראה בבית ברל. שיתוף הפעולה שלה עם הוצאת עקד הוליד כמה ספרי שירה יפהפיים בסגנונות כתב ייחודיים ומקוריים. היא כיום בת 95 ומתגוררת בחיפה, עדיין יוצרת, נמרצת ונלהבת.
עליזה, ספרי קצת עלייך ועל העבודה עם הוצאת עקד.
נולדתי וגדלתי בחיפה ובגיל שש עשרה היתה לי התעוזה ללכת ללמוד בבצלאל בירושלים (באמצע שנות הארבעים!), שם למדתי, בין היתר, בקורס הכתב הידוע של ירחמיאל שכטר. לימים, בשנות השישים (זאת אומרת כמה שנים אחרי שסיימתי את לימודיי) נודע למריצה רוסמן על יכולות הקליגרפיה שלי. כנראה שלכן היא פנתה אלי וביקשה שאכתוב ספר שהזמין משרד החוץ בלוח זמנים מאוד קצר של שבועיים. היה זה ספר עם מבחר שירים אפריקאיים שנקרא ״אפריקה המתעוררת״.
רגע, זה נשמע מרתק, מה קרה עם הפרויקט הזה?
מה זאת אומרת? עמדתי כמובן בלוח הזמנים! אני לא מושכת זמן בביצוע העבודות, ובחריצות ובזריזות סיימנו את הספר על פי תכנון. חשוב לציין שבאותו הספר, בנוסף לכתיבה בעברית, הופיעו השירים גם באנגלית ואותם כתבתי בסגנון שיתאים לאותיות העבריות.
האם הגבילו או נתנו לך הנחיות ספציפיות בנוגע לעיצוב או לסגנון הקליגרפי?ֿ
עיצבתי לעקד כמה ספרים. הייתי מקבלת מראש את תוכן הספר ואת הנושא ממריצה, קוראת ומנסה לשאוב ממנו השראה כדי לפתח לו את סגנון הכתב שיתאים לרוח השירים. עקרונית, מריצה לא התערבה בתהליך היצירתי ונתנה לי חופש אמנותי רחב. בעבודה על הספר של אמילי דיקנסון למשל, ניסיתי לפצח את סוד יצירתה של המשוררת האמריקאית שחייה ופעלה במאה התשע־עשרה, ולתת ביטוי לתוכן שיריה.
יונה קולמן
השאלה הייתה, אילו אותיות מעצבים לשירים של משוררת כזאת? אולי אותיות שלא ישדרו כוחניות, שיהיו בקו מינימליסטי ומתומצת, ללא הצטעצעות וקישוטיות. הניקוד כבר נוטל על עצמו את התפקיד של הקישוט ומגוון את הקווים המונוליינים הפשוטים (הכוונה לאות שעובי הקווים האופקיים זהים לקווים אנכיים).
כך היה גם בשאר הספרים שעיצבתי ל״עקד״. ניסתי להתאים לסגנון השירה את הכתב שייתן ביטוי לתוכן וכך יצא שלכל ספר פיתחתי סגנון ייחודי משלו. דוגמה נוספת היא ספר הסונאטות של מיכלאנג׳לו שיצא בשנת 1964 בתרגומה של פנינה נוה, בו נכללו בין דפי השירה גם כמה רישומים של האמן וכן דגימה מכתב ידו, ששימש לי השראה בפיתוח סגנון הכתב העברי והלועזי.
מעצב נוסף שבלט בכתיבתו הקליגרפית הפורה והמגוונת לעקד, היה יונה קולמן. קולמן (1929-2019) שלמד בטכניון, היה מעצב מוצר, גרפיקאי, קליגרף ומרצה לעיצוב במכללת אורנים. במסגרת הקריירה ארוכת השנים שלו הוא עיצב ספרים, שילוט והכוונה, פנורמות, מצפורים ותעודות הוקרה. בפרוייקטים שונים הוא שילב קליגרפיה כמוטיב מרכזי: בכריכות הספרים שעיצב ובספרי השירה, וכן בתעודות ההוקרה שנכתבו על קלף והוענקו לאנשים שונים על הישיגהם המיוחדים. קולמן אחראי על העיצוב הקליגרפי בסגנונות שונים לכמה וכמה ספרי שירה בהוצאת עקד. ואם אתם רוצים עוד פרט טריוויה חשוב ומעניין על קולמן, אז דעו לכם שהוא המעצב של לוגו שוקולד ״השחר״ המיתולוגי.
הסגנונות הקליגרפיים בספרי הוצאת עקד מגוונים מאוד. קשה להצביע על מכנה משותף בין הסגנונות גם בשל העובדה שהם נכתבו על ידי מעצבים שונים וגם מכיוון שלא ניכרת בהם השפעה של סגנונות כתיבה עבריים קלאסיים כגון כתב אשכנזי או ספרדי. מבנה האותיות נכתב לרוב במשיכות קולמוס פשוטות, כנראה כדי לזרז את הכתיבה ואולי גם כדי להעניק לאותיות מראה מודרני יותר. לעתים בקונטרסטים גבוהים (הבדלים ניכרים בין משיכות אופקיות עבות למשיכות אורכיות דקות) ולעתים בקווים מונוליינים. ישנם סגנונות של אותיות בעלות עוקצים (סריפים) וכאלה בעלי אופי סן־סריפי.
קולמן אחראי על העיצוב הקליגרפי לכמה ספרי שירה בהוצאת עקד, וגם על העיצוב של לוגו שוקולד ״השחר״ המיתולוגי
ישנם סגנונות ששואבים השראה מכתבים שונים כמו ״כתב ירושלמי״ שבעצמו פותח במאה העשרים בהשראת כתבים עבריים עתיקים ונעשו עליו וריאציות רבות. ייתכן שהכתבים עוצבו גם בהשפעת קורס הכתב של ירחמיאל שכטר, שלימד הרבה מהמעצבים שכתבו לעקד. אמנם הוא לימד סגנונות היסטוריים שונים, אך גם עודד את תלמידיו לפתח כאלה חדשים ששואבים מהם ומהזיקה לארץ ולמקורות הארכיאולוגיים התרבותיים שלה. מכל מקום, הרעיון של התאמת סגנון כתב לתוכן השירה, רוח התקופה, ההתחדשות התרבותית בארץ וגם האילוצים התקציביים שעמדו בפני הוצאת עקד, הולידו כמה מספרי השירה מהמיוחדים והיפים בשפה העברית.
תודה לנועם קולמן, בנו של יונה קולמן, על העזרה בתחקיר.
