כל 58 הכרזות שהוצגו בתערוכת ״אות מהעתיד״ ביפו העתיקה

בתחילת חודש אפריל פתחנו תערוכת כרזות של 58 מעצבים ומעצבות מובילים ומובילות שהוצגו בקופסאות אור לאורך סמטאות יפו העתיקה

האותיות העבריות עשו דרך ארוכה במהלך אלפי שנות קיומן, מכתב אשורי ועד לצורה המוכרת לנו היום. אבל האם אותם הסימנים ששימשו לכתיבת התנ"ך, שירי רחל ומגילת העצמאות ימשיכו איתנו אל תוך העתיד הדיגיטלי?

ביקשנו ממיטב המעצבות והמעצבים הגרפיים המובילים בארץ לנסות ולדמיין את העתיד הקרוב והרחוק של אות אחת או יותר, בתרחיש סביר או בדיוני, בפורמט של כרזה ובטכניקה לבחירתם.

זוהי קריאה אחרונה לבוא לתערוכת הכרזות ״אות מהעתיד״ שמוצגת עד ה־10.06 בגלריית קופסאות האור לאורך סמטאות יפו העתיקה.

לינק לכל הפרטים על התערוכה

כל הכרזות כולן:

שביט יעקב

שביט יעקב

בשנת 2048 צפויה להיווצר בעיית שטחים חמורה. לישראל יתווספו כ־8.8 מיליון תושבים ויידרש מקום עבור כ־1.8 מיליון קברים חדשים. הפרויקט מציע תסריט עתידי לפיו לא נותרת ברירה אלא להשתמש בשטחים הימיים רחבי הידיים בים התיכון להקמת בית על עלמין תת־ימי.

 

גיא טמם

גיא טמם

אות היא זיכרון המכיל תא אחד, והאות לבדה לא מספיקה כדי להעביר מסר. העתיד יפרק את האות ליסוד ומסר וייצוק תוכן ליחידת אות אחת. יסוד הוא הזיהוי הבסיסי של האות, ומסר הוא התוכן שלא ניתן לבטא במילים.

 

איתמר מקובר

איתמר מקובר

העבודה עוסקת במושג זמן. התפיסה האנושית המוגבלת של הזמן כפי שהוא באמת. העתיד והעבר והקשר ביניהם, זכרון, חדשנות מול שמרנות.

 

איתם טובול

איתם טובול

העתיד צופן תקווה, פוטנציאל ואופטימיות. בה־בעת אנו מוצפים בחזיונות על עתיד אפוקליפטי. במרכז הכרזה ממוקמת האות שי״ן (שומם/שלם) כרסיס, שברירית, וקשה לאיתור. יחד איתה, פרגמנטים כתומים של אותיות לא מזוהות בשורות־שורות.

 

בן נתן

בן נתן

אות היא לעולם.

 

ירום ורדימון

ירום ורדימון

׳אדם חדש׳ נוצר בהשראת ׳טכנולוגיה חדשה׳ וחי ב׳עיר חדשה׳ – על ׳אי המחשב׳, משם ביכולתו לנהל רשת תקשורת עולמית בזמן אמת. אבותיו יכולים להיות אני, את או אתה. העבודה בוחנת את יכולת האות א׳ לשמש כתשתית לפעילות חזותית ביחסים שבין הפרטי לקיבוצי, במציאויות אינסופיות.

 

שני דבורה

שני דבורה

אילן יוחסין קליגרפי של שלושה דורות משפחתי. הדורות שלובים זה בזה וקושרים בין העבר בעיראק לבין ההווה בישראל. הכתב פוּתח בהשראת כתב עברי מהעיר ארביל בעיראק, משנת 1275.

 

נואל ערפאת

נואל ערפאת

הצעה עתידית להרחבת האלפבית העברי בהתאם לאל״ף־בי״ת הערבי. הכרזה מורכבת מהאותיות הערביות והמקבילות שלהן בעברית וכוללת הוספה של אותיות עבריות חדשות שאין להן מענה בערבית. הכרזה מבקשת להעשיר את הידע לגבי אותיות השפה וחוקיה, ללמד קריאה והגייה נכונה של האותיות הערביות ולהנגיש כתיבה נכונה של תעתיקים.

 

טל פוגל

טל פוגל

השנה 3022. בני־האדם פרצו את תקרת הזכוכית של חיי תמותה וכעת הנצח במרחק נגיעה. זכרונות אהבה של חיים שלמים מאוחסנים במרחב הדיגיטלי בענני ענק. המקום בו אותיות ומילים שבעבר נכתבו בתשוקה גדולה, בדיו חי, על גבי נייר מתכלה – שייכים כעת לעולם רחוק ונכחד.

 

שי בן־ארי

שי בן־ארי

הכרזה שעיצבתי משלבת מחשבה על העתיד הרחוק ומה שצפוי להתגלות לנו בכוכבים, יחד עם מאובן עתיק מראשית כדור הארץ. מהדימויים אלו חולצו הצורות הבסיסיות המשותפות להן, עיגול וקו, כהשראה לאותיות עתידניות שישמשו את כל הגלקסיה.

 

טלי ליברמן

טלי ליברמן

״מה שקובע הם הרעיון, הדגם, ההבהוב, צליל־הפתיחה, הצופן. תמיד שאפתי לכתוב בעיקר צופנים, ובמידה מסויימת גם עשיתי זאת. צופנים־ממוחשבים יהיו מחבריהם של תמלילי העתיד, ואנחנו נהיה המוח – המנחה והעין – המאשרת.״ – דוד אבידן, מתוך "הפסיכיאטור האלקטרוני שלי, שיחות אותנטיות עם מחשב", 1974.

 

תמיר גולדנברג

תמיר גולדנברג

בעתיד הקרוב כולנו נכנס ונחייה בסביבה וירטואלית, אותה נוכל להרגיש ולחקור במקום לראותה דרך מסך ולחוות אותה בצורה שטוחה. בכרזה שעיצבתי, רציתי להעביר את התחושה של אות החיה בעולם וירטואלי, אליו כולם מחוברים, צפים ביקום חדש ולא מוכר, וחוקרים אותו יחדיו.

 

רון רוברט לוי

רון רוברט לוי

בכרזה זו דמיינתי חפצים שונים שאולי אפגוש בשנת 4022. לאותם חפצים עיצבתי אותיות ניסיוניות המותחות את גבול יכולות קריאתן. הכרזה היא הומאז' למעצב האהוב עליי – דיוויד רודניק.

 

ענת ורשבסקי

ענת ורשבסקי

אותיות הן סימנים, ציורים, צורות סמלים. אנחנו מרכיבים מהן מילים, משפטים, סיפורים. יש סיפורים המתחילים ב״ארץ רחוקה־רחוקה״, יש סיפורים שמתחילים מצורה, כתם או קו. ללא התחלה, אמצע או סוף, ללא מוסר השכל. הם משחק ומפגש של סימנים.

 

אשגר זמנה

אשגר זמנה

האופן בו אדם נחשף לאות במרחב משתנה ללא סוף. במרחב חדש, בין אם פיזי או וירטואלי, יש צורך בחוקים ומוסכמות חברתית חדשים לגבי התנועה שלנו במרחב. דרך שימוש במנגנונים ואובייקטים הקיימים היום, זהו ניסיון ללכוד את האות לפני שהיא מתאדה.

 

רוני לוית

רוני לוית

האם אנחנו יכולים לחזות את העתיד? שאלתי את גוגל איך לדעתו יראה העתיד. דגמתי את הצבע השולט מ־300 תמונות שעלו תחת החיפוש ״העתיד״ ו־300 תמונות שעלו תחת החיפוש ״העבר״.

 

חביב חורי

חביב חורי

המעבר ההדרגתי משימוש באותיות כצורות סקריפט ויזואליות לביטוי קולות של השפה, החזיר אותנו לימי־קדם של הציביליזציה, כמו תרבות המאיה ומצרים הקדומה, בהן הסקריפט אינו פונטי אלא איקוני. גם היום במקום מילים אנחנו משתמשים בסמלים בכל ענפי התקשורת החזותית.

 

בן ריבק

בן ריבק

בעתיד – הטכנולוגיה תכחיד את המילה הכתובה. אותיות, מילים ומשפטים יתקיימו רק באמצעות סאונד. על־מנת לשמור ולהחיות את האותיות, להזכיר לעצמנו את מה שכבר לא קיים ולקשט את חיינו האפרוריים, אנחנו ניצור פסלים מרושלים, מעוותים ויפהפיים.

 

ניל כהן

ניל כהן

הפועל "גיוס" נושא מטען משמעותי בתרבות הישראלית. לאחרונה הפך מזוהה בלעדית עם סקטור חדש: מייבשי הביצות הפכו מגייסי הון, תפקיד ואופציות מול נציגי מחלקות משאבי אנוש. ערכיות נסחרת והפכה לזיכרון. הכרזה שואפת לעורר מחשבה ביחסים בין חלוצי העבר לחלוצי ההווה, בין ה״אני״ ל״אנחנו״ בין ״מגייסים״ ל״מגוייסים״.

 

עומרי גולדזק

עומרי גולדזק

כמו זרע שנובט ומפלס דרכו מעלה אל האור, כך גם השפה מוצאת את דרכה החוצה. שורשיה הן האותיות, חזקות וגמישות, יציבות וסתגלניות. כרזה זו מתארת תרחיש אבולוציוני־דמיוני של יצירת אותיות, מפגש בין הטבעי והאורגני לבין הממוחשב והמהונדס.

 

נועם דושי

נועם דושי

הכרזה עוצבה בהשראת עולמות הבשר התורבת, עם קריצה להשתלטות הטכנולוגיה והרובוטים על האנושות. מתואר מצב עתידני, בדיוני והומוריסטי בו אותיות מיוצרות בתנאי מעבדה ללא צורך במעצב אנושי.

 

אנה חורש

אנה חורש

עתיד עיצוב האותיות הוא דיגיטלי ואיתו מתפתחים כלי עיצוב חדשים. מערך האל״ף־בי״ת שעיצבתי נוצר על בסיס קוד Python ב־Drawbot. נעזרתי באותיות הקיימות כקווי מתאר לאותיות חדשות, שאותן ציירתי באמצעות פונקציה חזרתית. כך, המשחק הטיפוגרפי המוכר, המתרחש בין קווים ורווחים הנמצאים באות, משתנה ומהווה חלק מפישוט האות. לבדה היא לא נראית לעין ואנחנו מזהים אותה רק דרך שילובן של
כמה אותיות מופשטות.

 

דני מירב הטייס

דני מירב (הטייס)

בכרזה עיצבתי סקיצה של פונט שלא קיים. סקיצה של רעיון צורני שנמצא בתהליך. יש רעיונות בראש, סקיצות על הנייר אבל האות עוד לא נולדה.

 

רינת גלבוע

רינת גלבוע

הפסוק ״בֵּינִ֗י וּבֵין֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל א֥וֹת הִ֖וא לְעֹלָ֑ם כִּי־שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֗ים עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֔רֶץ״ (שמות ל״א, יז׳) נקרא כחלק מטקס הקידוש על היין. כך, העבר ממשיך לחיות בהווה ואל העתיד. האמפורה היוונית המעוטרת (כלי קיבול ליין בעולם העתיק) מספרת סיפור לדורות הבאים. במקרה זה – סיפור האותיות, באמצעות תבנית חזרתית.

 

יותם הדר

יותם הדר

לוח גזר, המאה ה־10 לפנה״ס בקירוב. מתוך ״תולדות הכתב העברי״, רבקה גונן, 1969.

 

שרון שרם

שרון שרם

עד חורבן בית ראשון התפתח הכתב העברי הקדום ביהודה ובישראל במסגרת מסורת של כתיבה לאומית, אחידה ושמרנית. לאחר הגלות, חזר דור חדש ליהודה שהתחנך בגולה ושם למד לכתוב ולדבר בארמית. מכאן והלאה הלך והצטמצם השימוש בכתב העברי הקדום. בכרזה מוצגות אותיות מעתיד דמיוני שלא קרה.

 

דוד גולדשטיין

דוד גולדשטיין

בסיפור מגדל בבל מתואר עולם בו כל הארץ מדברת בשפה אחת וישנה אחידות מחשבתית. "העונש" שהטיל אלוהים על בוני המגדל הוא המתנה הגדולה ביותר שאפשר להעניק – ריבוי שפות. לכל אחד הזכות לבטא את עצמו, הזכות לשאת אות ייחודית. חיבור בין מגוון האותיות יברא עוד אותיות חדשות שיסללו דרך קדימה ויקשרו יחד רעיונות חדשים. כך ניתן לפרוץ את גבולות החכמה ולהמציא את עצמנו כל פעם מחדש.

 

נוי ניימן

נוי ניימן

בדמיוני אני רואה אותיות לובשות צורה בהתאם למסר הכתוב הכרזה. אלגוריתם המפענח טקסטים ומצמיד להם פונט שמעביר בדרך הטובה ביותר את המסר. למה פלסטיק? בשאיפה שנמצא דרך בעתיד להפחית את ייצורו וצריכתו בעולם.

 

עדן אופיר

עדן אופיר

לאותיות חיים משל עצמן. כל אות בעלת אופי, ונוכחות סיפורית בעולם. השפה משתנה כל הזמן, וגם האותיות. הן מתפתלות, מתגמשות ומתארכות. בתור יצורים הדבר הטבעי ביותר עבורם הוא להיות בתנועה תמיד. את הכרזה יצרתי בטכניקה של מגזרות נייר ודיו.

 

סתו אקסנפלד

סתו אקסנפלד

השימוש התכוף באימוג׳ים בתקשורת היומיומית הוביל אותי לחשוב על עתיד ספק אופטימי, ספק פסימי. עתיד בו לימוד הכתיב יעשה באופן ידני וישמר את כתב היד, אך הסימנים שיילמדו יהיו סמלים שמקורם דיגיטלי לחלוטין.

 

יוסי למל

יוסי למל

הפרשנות שלי מתייחסת לרב המשמעויות במילה אות – הן במובן הפשוט כיחידה אחת מתוך אותיות, והן בתור אותות – סימנים. הבחירה בציטוט של אלברט איינשטיין מתייחסת לאיתות האפשרי באקלים הנוכחי שבסופו נחזור אל נקודת ההתחלה. אבן הצור המסותתת וראש החץ המעוצב כגופן מוביל, הופכים ל״לינגואה פרנקה״, השפה השלטת בעתיד שאחרי האפוקליפסה.

 

ענת גוטברג

ענת גוטברג

הדימוי בכרזה עוסק בשאלה מה יקרה לשפה ביום בו יתאפשר תרגום מהיר ממדיום אחד למדיום אחר, מסאונד לויז׳ואל, או ממחשבה למילים. עבודת הוידאו ׳אל״ף׳ מציגה קידוד שמע המיוצג על־ידי קווים ונקודות הזזים בהתאם לצורת הגל של הפס־קול. ברגעי השקט הם חוזרים להרכבת האות אל״ף. התוצאה אינה קוהרנטית, אך מרמזת על שדווקא טעויות תרגום מייצרות משהו חדש.

 

אליהו משגב

אליהו משגב

האות העברית אינה רק ייצוג גרפי לצליל. האות נושאת גם מהות של אמיתות החיים ותנועתם. על־פי הקבלה, כאשר החיים והמציאות משתנים מבחינה איכותית, משתנות גם צורות המבטאות אותן. בכרזה זו בחרתי לצטט מתוך יצירתם התורנית של שלושה מקובלים ולבטא את דבריהם בצורה טיפוגרפית.

 

יואב עינהר

יואב עינהר

רוב דוברי העברית המודרנית לא מבדילים בהגייה של האות ט' לאות ת'. בתחלופת הדורות נזנח כתב היד, מוותרים על לימודים של מדעי הרוח לטובת מדעי המחשב וההבדל בין שתי האותיות מוסיף ונשחק. לא מן הנמנע כי יקום פה שר/ת חינוך חדש/ה עם הבשורה הבאה: די לכפילות המיותרת של ט' ו־ת'! ומי ייחלץ לפתרון אם לא הטיפוגרפים?

 

מיכאל גורדון

מיכאל גורדון

הטקסט בכרזה הוא שירו של דוד אבידן ״Et tu, Brute!״ (״הגם אתה ברוטוס!״) עליו מבוסס התסריט של סרטו העתידני ״הכל אפשרי״ (1968). הוא כתוב בגרסה מעודכנת של אל״ף־בי״ת, מעין כתב סימנים שיצרתי לפני 24 שנים, בו יש אבסטרקטיזציה והאחדה של העברית והצרפתית.

 

נורית קוניאק

נורית קוניאק

אות מהעתיד – אם מצמידים אותה לאוזן ניתן לשמוע הד של כל מה שהיה פה פעם. המבניות של האות אלף מהפנטת בגלל הסימטריה המשונה שלה. עבורי היא כמו גשר דמיוני בין העבר לעתיד.

 

דוב אברמסון

דוב אברמסון

במקום מושבם הסודי בקיבוץ ותיק על כביש עכו־צפת, התכנסה ״האגודה להטמעת עיצורים זרים בשפה העברית״ – אגודה המאמינה כי שפות זרות לבסוף יוטמעו בשפת הקודש. התרגשות אחזה בחבורה כאשר השיקו את החלק האחרון, והמורכב ביותר, בפרויקט חייהם – הצ׳ופ – אות שתחליף בעתיד הלא־רחוק את הצד״י עם הצ׳ופצ׳יק.

 

מיכל שפירא

מיכל שפירא

בעקבות התערוכה ״הזכות להישכח״ שאצרתי לפני שנה, חיפשתי לוחות לטרסט בעברית. לטרסט זו שיטת עבודה שונה מהצורה בה עובדים כיום על אותיות. ברגע שנחרטה אות היא עוזבת את שליטתך, בלתי ניתנת לשחזור והשפעה. הפעולה קבועה בהיסטוריה. באיגוד סימני הפיסוק בלוח, נוצר סימן חדש. בשימוש באחד או יותר מהסימנים נולדים עוד סימנים בעלי פרשנות שונה, כמעין אב קדמון לאימוג׳ים. למרות
שמרנות הלוח, קיימת אפשרויות להתפתח, לשנות ולהשתנות.

 

איתי בלאיש

איתי בלאיש

העבודה היא חלק מסדרה ופרקטיקה שאני מפתח העוסקת בנושא טקסיות ויראלית ו/או מציאות מדומה. הכרזה והסדרה מנסה לדמיין עתיד בו השפה היא ייצוג ואינה חייבת להיות מורכבת ממילים אמיתיות, אלא ממילים מדומות.

 

רותם כהן־סואיה

רותם כהן־סואיה

בעתיד בו מעצבים ימשיכו לחקור ולהטיל ספק בצורת האות העברית, שלד האות יתפרק ויורכב מחדש בחגיגה דה־קונסטרוקטיבית הבוחנת את גבולות ההגיון והקריאות.

 

רינת הדר

רינת הדר

בעתיד הלא רחוק יתאחדו מערכות הכתיבה, דפוס וכתב, למערכת אותיות אחת. אותיות הדפוס המרובעות אינן מאפשרות כתיבה מהירה, לכן יוולד הכתב הרהוט – כתב־יד המאופיין בקווים עגולים שניתן לכתוב במשיכה אחת. תתחילו להתאמן, חברו אותיות, זה אוטוטו קורה.

 

גל זוננפלד

גל זוננפלד

בתקופה מוזרה בה התרגלנו לתקשר וירטואלית מרחוק, המילה הכתובה והשפה התחלפו בתמונות, קטעי סאונד, גיפים ואימוג׳ים. סימנים המצליחים לתאר כמעט כל מה שאנחנו מרגישים בלי לכתוב אות אחת.

 

דניאל רייכנר

דניאל רייכנר

בסיפורי מדע בדיוני, משמשים חורים שחורים להעברת מידע ותקשורת עם החלל החיצון. אות זאת, בהיותה פלואידית וניתנת לקריאה מכיוונים וזוויות שונות, היא מעין הגשמה של הפנטזיה העתידנית לשפה בין כוכבית מופשטת.

 

תרזה בן־פורת

תרזה בן־פורת

הבן שלי מתחיל את היום שלו בגן בכתיבת שמו במחברת. בכל בוקר הוא מתאמן ברישום כל אות לפי רצף הקווים ותכנון הכתב על הנייר. לעומתו, נדיר שמבטי ממוקד בפעולת הכתיבה או בצורת האות. כבר שנים שאין לי מקלדת בעברית והאותיות מופיעות על הצג כתוצאה מלחיצה אוטומטית המוטמעת בגוף.

 

ים בן־אדיבה

ים בן־אדיבה

בחרתי לתת את הפרשנות העתידנית שלי לאות דל״ת המסמלת שני דברים משמעותים שנולדו לי בשנה האחרונה: הבת הקטנה שלי, דור, שנולדה בחודש שעבר, ו־Dissrup, פרויקט ה־NFT שנולד לאחרונה גם הוא.

 

להב הלוי

להב הלוי

״מחר״ זו מילה גדולה. מחד, התחנה הסימבולית הראשונה בדרך אל העתיד – אל הלא נודע; מאידך, מחרתיים, המחר הוא כבר אתמול – היסטוריה. כל מה שהובטח שם, במחר, הוא כבר זכרון מנקודה שהולכת ונאספת אל העבר. מטבענו, אנחנו רוצים לשלוט במחר. מטבענו, אין לנו סיכוי. לא לדעת מה יהיה, לא להחליט. לתכנן, לקוות. אבל, מוטב לשחרר את היומרה של השליטה. היא, כמונו, עלולה להתגלות
כלא־רלוונטית.

 

נדב ברקן

נדב ברקן

ה־Z משמש כסמל לפלישה הרוסית לאוקראינה ולתמיכה בה. האות מצויירת על מגוון רחב של פריטים, החל מכלי נשק צבאיים ועד לכרזות תעמולה. האות שעיצבתי משתמשת בקו אלכסוני המבטל את ה־Z ומביעה מסר הפוך. בעתיד, אולי תוכל אות כזו להביע הלך רוח אנטי־מלחמתי ואנטי־אלים.

 

אמנון אילוז

אמנון אילוז

הכרזה נשענת על אוקסימורון ששמעתי: ״פעם בעוד הרבה מאוד שנים״. ניתן לקרוא את הצורה המופיעה בכרזה הן כפעולה גנרטיבית של בינה מלאכותית – סימן המקבל את משמעו לכשיהיה מי שידע לפענחו, והן כדימוי פרימיטיבי, מין ציור קיר במערה המאופיין בנאיביות צורנית. כאשר שני אלה מתקיימים – מתקבלת אות שהיא גם מן העתיד וגם מן העבר בד בבד.

 

קרן וגולן

קרן וגולן

22 סימני קידוד שמתגעגעים להיות אותיות.

 

לירון לביא טורקניץ׳

לירון לביא טורקניץ׳

אות מהעתיד היא אות המכילה בחובה חלקים מהעבר עם חיבור חדש ומלא פוטנציאל. אותיות ״ערברית״ הן היברידיות המורכבות מעברית וערבית, ניתנות לקריאה בשתי השפות ואינן משנות את מהותן. בשאיפה לעתיד ולשילוב תרבויות, הן נשענות על המקור והעבר. הדימוי שעיצבתי, צורת האות ע ع, מזכירות שלד מהעבר ודינמיות קדימה.

 

דניאל ויינברג

דניאל ויינברג

במחשבה על עתיד דיסטופי והתבוננת בשפת תקשורת הנהיית מקודדת ומאבדת את זהותה, ערך צורת האות הופך ללא רלוונטי. האות נשארת בתפקיד פרקטי של סימון. המעבר למרחבים דיגיטליים גורמים להתפרקות הערכים הקיימים וערעור הצורך בצורה מול פונקציונאליות.

 

שחר ריינר

שחר ריינר

אותיות אית״ן הן אותיות המופיעות בתחילת הפועל ומעידות על זמן עתיד. שימוש נכון בהן יכול לעיתים להיות מאתגר. במטרה להקל על הכותבים בשפה העברית, עיצבתי אות חדשה המורכבת מארבעת האותיות האלו יחד.

 

מיכל פאוזנר

מיכל פאוזנר

כיום משתמשים בסימני פיסוק ככלי להבעה שאינה מילולית. סימנים אלו מייצרים נתק בין פעולת הכתיבה להבעה רגשית ואינם נותנים מענה לקשת ההבעות הקיימת בכתב, אחד מהם הוא ׳דאגה׳. הסימן המוצג הוא הצעה ראשון לפיסוק הבעתי של המילה. חזותו הסגורה נועדה למשוך את תשומת לב הקוראת כדי לייצר הפסקה ברצף הקריאה, לצורך השהייה והתעמקות בתוכן.

 

ארז שמח

ארז שמח

האות סמ״ך במהותה היא העתיד, עיגול שלם ואינסופי. האיור ממזג שני גופים מסורבלים התקועים זה בזה, לכדי הרמוניה. הדמויות אינן רואות, אך גלגלי העיניים מפוזרים ומשקיפים על העולם, כמו האות סמ״ך – עגולה, צופה ושואפת לשלמות.

 

זיו שמח

זיו שמח

אות מהעתיד מתחזה לחיה, או שאפילו נאמר מפלצת מהעתיד. המפלצת מכילה בתוכה את כל האותיות ועשויה בצורה אנלוגית, זוהי האמא של כל אותיות הכתב.

 

עומרי אברהם

עומרי אברהם

העתיד הוא סך השכבות וההישגים שהגיעו לפניו. גם התפתחות האות העברית היא תוצאה של שכבות על־גבי שכבות של אותיות שנוצרו והתפתחו לאורך השנים. העבר, שהניח את התשתיות, יכול לגלות עבורנו תגליות נועזות, מקוריות וחדשניות.

 

עידן אפשטיין

עידן אפשטיין

הכוכבים שמעלינו הם האותות שצובעים את היש באין ומזכירים לנו שהסוף וההתחלה הם אחד.

 

יהונתן לויטס

יהונתן לויטס

אות משמיים / אות חדשה – שפה ישנה / העתיד חוזר אל העבר. / חזרה אל העבר הראשוני ביותר. / אות אוניברסלית / היא המכנה המשותף. / הרס ובריאה - לידה מחדש. / דממה.



2 תגובות