אין כמו להחזיק מלבן קומפקטי ואינטימי שאפשר לחפון בכף היד, להכניס לכיס ולהחליק עליו כשמתחשק (ולא, אנחנו לא מתכוונים לאייפון). טיפוסים נוסטלגיים שכמונו עוד לא התאוששו מאובדן הפורמט הכי כיפי שאפשר היה לעצב אי־פעם (ולא, אנחנו לא מתכוונים לעטיפה של תקליט) - קופסאות גפרורים.
לכן כשקיבלנו את הקופסאות הללו מבחור חביב ונדיב שביקש להישאר בעילום שם, יצאו לנו העיניים מרוב התלהבות. אביו עליו השלום שהיה בעל האוסף, צירף אליו רק קופסאות יפות, משעשעות או מעניינות במיוחד. בין שנות ה־60 לשנות ה־80 שימשו קופסאות הגפרורים כפלטפורמה זמינה להעברת מסרים חברתיים, חינוכיים, שיווקיים ופוליטיים. חוץ מהנוסטלגיה שמעוררים העיצוב והטיפוגרפיה לתקופה שבה נקראו בני הארץ לשמור על בטחון שדה, להשתמש בדרמפון, לשתות מיץ עגבניות ולהסביר פניהם לתייר בעודם מדליקים סיגריה בחדר צפוף עם חלונות סגורים, הם מספרים את סיפורו של העיצוב הישראלי שהתאפיין בצבעים עזים ושמחים ולא מעט יצירתיות ותעוזה בימים שבהם המשפט ״יש לך אש?״ נחשב לדרך סטנדרטית להתחיל עם מישהי.
אגב, גם אם אין לכם אש, אבל יש לכם איזה אוסף נוסטלגי מעניין לשתף כאן במדור "האוסף שלי" - אתם מוזמנים לכתוב לנו.
4 תגובות
הכל בהפרדת צבעים ידנית..... היו ימים
נוסטלגי
אוצר אמיתי
אני מחפש קופסא שהיה עליה פרסומת לחנות מנעולים "מגן" בירושלים יש שם?