מניפולציה — שירה גליק ואיתם טובול
את התערוכה 'מניפולציה' אצרו שירה גליק ואיתם טובול (סטודיו גרוטסקה) במסגרת שבוע העיצוב בירושלים 2013. דרך התערוכה - שאותה גם הפיקו ועיצבו - ביקש הצמד לחקור האם עיצוב שלא כולל מניפולציה היא משימה אפשרית. הם בחרו במעצבים וַתיקים וצעירים וביקשנו מהם לתת פרשנות לנושא. מה שסיקרן אותם לבדוק הוא האם המעצבים נמנעים מתחבולות, ולבחון אם זהו לב העיסוק בתקשורת חזותית, תוך התייחסות לגבולות האישיים בתחום האפור של תיווך המציאות.
שירה גליק ואיתם טובול (סטודיו גרוטסקה)
איך נולד הרעיון? מה הניע אתכם להתחיל? מה גרם לכם לחזור על הפרוייקט שנתיים ברציפות?
שירה: התערוכה אכן מהווה המשך לתערוכה שאצרנו שנה קודם לכן במשותף עם סטודיו אף (לאו ליברמן ויותם קלנר). בתערוכה הקודמת, שנקראה ״עיצוב גרוע״, בחנו את הרעיון של מעצבים טובים שמנסים את כוחם בעיצוב גרוע, ודרך הפרשנות שלהם ניסינו לברר מהו למעשה עיצוב טוב.
איתם: זה נושא שהטריד אותי עוד כשלמדתי פילוסופיה לפני לימודי העצוב. אני זוכר פוסט בפייסבוק של מעצב מוכר (שבסוף גם השתתף בתערוכה), בו הוא הציג עיצוב יפהפה של קופסת סיגריות. שאלתי אם מבחינתו אין פה מניפולציה שעיקרה הסתרת הסרטן והמחלות שיש בעישון, והוא טען שהוא "עוסק רק בעיצוב" (בבחינת "אני רק ממלא פקודות"). זה לא הניח לי, והתערוכה היתה הזדמנות נהדרת להזמין את אותו מעצב לשאול את השאלות הללו בעצמו.
אילו כישורים ואפשרויות מקצועיות שלא באים לידי ביטוי בעשייה היומיומית שלכם מימשתם באמצעותו? אילו התמודדויות הוא הזמין?
שירה: האחריות על התוכן היתה מאתגרת ושונה מאוד מהיומיום שלנו. כך גם העבודה מול עשרות מעצבים שלכל אחד מהם יש אגו, תפיסה ופרספקטיבה פרטית ומעניינת על הנושא, מה שאתגר את הגמישות ויכולת ההכלה שלנו. מצאנו את עצמנו מבלים הרבה שעות בטלפון, נוסף על שעות העבודה השוטפות של הסטודיו...
איתם: כתיבת הטקסטים לתערוכה החזירה אהבה ישנה שלי לחיים. איפה עוד היה יוצא לי לכתוב את "מניפסט המניפולטור"?
צילום: דוד וינוקור
לאן הוביל אתכם הפרויקט? האם צפוי לו המשך?
שירה: במישור המיידי הוא הוביל אותנו לעצב תערוכה עבור מוזיאון העיצוב בחולון. במוזיאון התרשמו מהיכולת לעצב תערוכה של חומרים "שטוחים" בצורה מנומקת וחווייתית. הרי אם יש ברשותך קטלוג גדול ומרשים (והיום אפשר גם לומר מסך רטינה גדול), מה הטעם בלהגיע לתערוכה (מעבר למינגלינג...)? מכיוון שאנחנו היינו הלקוחות של עצמנו וידענו שאין הרבה הזדמנויות כאלה, הרשינו לעצמנו למתוח עד למקסימום את האפשרויות שעמדו בפנינו (וכמובן שגם התקציב המינימלי היווה אתגר לא קטן).
איתם: כפועל יוצא של התערוכה הקמתי את "רשות הקמעות" ויזמתי את "עיר סיפור". אפשר לומר שהתרגלתי ליזום פרויקטים עצמאיים שלא קשורים לעבודה מול לקוחות.
מה הרווחתם ממנו?
הכרנו המון מעצבים, אנשי תעשייה, אקדמיה, מבקרי תרבות ועיצוב, וחלקם אפילו הפכו לחברים שלנו. בשבילנו, מעצבים ירושלמים שלא מוקפים ביותר מדי קולגות פה בעיר, זה המון.
בואו נדבר על מיתוג — רן סגל
בואו נדבר על מיתוג הוא בלוג אישי ומקצועי שבו רן מספר על חוויות ומחשבות מהיום־יום שלו כמעצב: עיצוב גרפי, יזמות, לקוחות ישראלים, מותגים ישראלים וסביבה חזותית ישראלית.
איך נולד הרעיון? מה הניע אותך להתחיל? מה גורם לך להתמיד?
הבלוג נוצר מתוך תסכול על כך שרוב הבלוגים לעיצוב עוסקים רק בפן החזותי של העבודה ולא במה שנמצא מאחורי הקלעים: החוויות מול לקוחות, הדיון ברעיונות עצמם והקשיים של המעצב בחיי היום יום. לא נחשפתי להרבה תכנים כאלו ובטח שלא בעברית. היות והיו לי דעות בנושא (למרות שרק סיימתי את לימודיי כשהתחלתי אותו), החלטתי לפתוח כזה בלוג בעצמי. אני כותב את הבלוג מדי שבוע כבר למעלה מ־3 שנים. לא קל להתמיד; אני תמיד אומר שזה כמו חדר כושר - אני לא נהנה ללכת לשם, אבל כשאני מסיים אני שמח שעשיתי את זה. בחודשים האחרונים אני בכלל כותב פחות, בגלל שהבן הקטן שלי הפסיק לישון בשבת בבוקר, שהיתה זמן הכתיבה שלי. כנראה שאצטרך למצוא זמן אחר.
רן סגל
אילו כישורים ואפשרויות מקצועיות שלא באים לידי ביטוי בעשייה היומיומית שלך, אתה מממש באמצעותו? אילו התמודדויות הוא מזמין?
כשהתחלתי לכתוב את הבלוג לא היו לי בכלל כישורי כתיבה; מעבר לכתיבת מיילים וכדומה, בחיים לא עשיתי את זה. לאורך השנים השתפרתי מאד (או ככה לפחות אומרים לי), והיום אני יכול לתת שירותי כתיבה ללקוחות שלי (תוכן לאתרים, קופי וכו׳..) וגם זה מאד עזר לי בפרויקטים שלי. לדעתי כתיבה היא כלי חובה למעצבים; כמעט כל מה שאנחנו עושים כולל טקסטים, ומעצבים שיודעים לכתוב עושים עבודה הרבה יותר טובה (הדוגמה הכי טובה היא להב הלוי שכותב מעולה וזה בא לידי ביטוי בעיצוב שלו).
לאן הוביל אותך הבלוג? האם צפוי לו פרויקט המשך?
המון דברים טובים יצאו ממנו: המאמרים שכתבתי פורסמו בעיתונות ובאתרים גדולים אחרים, הוזמנתי להרצות, והגיעו אלי פרויקטים מעניינים דרך הבלוג. לא פחות חשוב שהרבה לקוחות פוטנציאלים מקבלים הצצה לצורת החשיבה שלי, וזה עוזר להם להבין האם אני האדם המתאים לעבוד איתו. פרויקט ההמשך שהבלוג הוליד הוא ה-Vlog. זהו בלוג וידאו יומי שהתחלתי לפני שלושה חודשים ביוטיוב. גם בו אני משתף מחשבות וסיפורים מאחורי הקלעים של העבודה שלי.
מה אתה מרוויח ממנו?
דרך כתיבת הבלוג אני מסדר לעצמי את המחשבות. כדי לכתוב פוסט צריך להבין לעומק מה העמדה שלך ולנסח אותה בצורה ברורה, דבר שהרבה פעמים אנחנו לא עושים סתם כשיש לנו מחשבות בראש; הערך של זה הוא אדיר בעיני. חוץ מזה אני מרוויח שם טוב בקהילת המעצבים והלקוחות.
כרזות ליום השנה לרצח רבין — להב הלוי
כבר 20 שנה שלהב הלוי מעצב ביוזמתו כרזה ליום השנה לרצח רבין. בכל שנה הכרזה מעוצבת ומודפסת על־ידו ב־500 יחידות ומחולקת חינם לכל המעוניין.
להב הלוי
איך נולד הרעיון? מה הניע אותך להתחיל? מה גורם לך להתמיד?
הרעיון נולד מהילדים הקטנים שלי, כשעוד היו קטנים. מזה שחשבתי שהדרך היחידה לחנך אותם שאתה לא רוצח בנאדם בגלל הדעות שלו היא דרך הרגליים. כלומר, בעשייה. חשבתי שאם נלך לכיכר כל שנה ונחלק יחד את הכרזות לזרים, הם ילמדו שעקרונות הם דבר שגובה מחיר, בין אם המחיר הוא סתם עייפות בסוף הערב, רגליים כואבות, או ויכוחים עם אנשים שנעמדים מולך ואינם מסכימים איתך, ואפילו לפעמים עם המשטרה.
אילו כישורים ואפשרויות מקצועיות שלא באים לידי ביטוי בעשייה היומיומית שלך, אתה מממש באמצעותו? אילו התמודדויות הוא מזמין?
כלום. זה אותו דבר. זה כמובן יותר נעים כשאין לקוח שמציק לך, אבל אני עושה את זה בעוד המון מישורים.
לאן הוביל אותך הפרויקט? צפוי לו המשך?
הפרויקט לא הוביל אותי לשום מקום והוא איננו אמור להוביל אותי לשום מקום. הוא נמצא בדיוק במקום שבו הוא אמור להיות - הנקודה שבה האזרח שבי פוגש את איש המקצוע שבי והם חוברים יחד. במישור הטכני זה כמובן גרר תערוכות בכל מיני מקומות והרצאות או פרזנטציות של הפוסטרים, אבל זה לא ממש מעניין. לא אותי בכל אופן.
מה אתה מרוויח ממנו?
כלום. אני גם לא אמור להרוויח ממנו כלום. יכול להיות שעשיתי בעקבות מפגש עם אנשים בכיכר עוד איזה עיצוב או מיתוג לארגונים אחרים, אבל זה רווח מאוד מפוקפק. בכלל, אלה שאלות קצת סטודנטיאליות בתמימות שלהן. אני לא מחפש בפרוייקטים שיקרה בהם משהו מעבר לעשייה של הפרוייקט עצמו.
SHUFFF — נירית בנימיני
אתר SHUFFF שקם בימים אלה ע"י המעצבת נירית בנימיני ושותפיה כולל מערכת אינטראקטיבית המאפשרת לגולש לעצב צעיף משי-כותנה שעובר תהליך של הדפסה דיגיטלית בשיטת ריאקטיב. כך זוכה כל פריט להדפס גרפי יחודי אותו עיצב המשתמש.
נירית בנימיני
נירית, איך נולד הרעיון? מה הניע אותך להתחיל? מה גורם לך להתמיד?
הפרויקט נולד כי רציתי להרחיב את תחומי העיסוק העיצובי שלי. עם החשיפה לטכנולוגיה של דפוס דיגיטלי על טקסטיל וההתעניינות שלי בפרויקטים גנרטיביים, התחלתי לעסוק ברעיון של קולקציית מוצרים שיכולה לקבל אינספור וריאציות. בתחילה חשבתי על צירופי דימויים ואחר־כך התחדד הרעיון לעבוד עם תצורות גרפיות ולתת למשתמש יכולת לשחק, להזיז אלמנטים ולחולל גרסה משלו תוך שמירה על חוקיות מסוימת.
התחלתי בנסיונות הדפסה על סוגי בד שונים וראיתי שמתפתחים כיוונים מעניינים. במקביל הצטרפו לפרויקט בן־זוגי דוד וניסים חניה, שהפיחו חיים בצד הטכנולוגי ובנו איתי את המערכת האינטראקטיבית, מה שהפך את הפרויקט להיות עוד יותר מסקרן ומרגש. החיזוקים והפרגון מאנשים שאני מעריכה, ושיתופי הפעולה המשמחים שנוצרים נותנים לי ביטחון להתקדם.
אילו כישורים ואפשרויות מקצועיות שלא באים לידי ביטוי בעשייה היומיומית שלך, את מממשת באמצעותו? אילו התמודדויות הוא מזמין?
הפרויקט הזה מאפשר לי לברוא דבר מה מאפס, לקבוע את האופי, הערכים והסגנון שלו וכמובן את העיצוב על כל רבדיו. העצמאות הטוטאלית הזו חדשה לי אחרי שנים של עבודה מול לקוחות, מוסדות וספונסרים. אני מתנסה בתחומים שחדשים לי: טקסטיל, עיצוב UI, הקמת עסק, בניית תדמית ושיווק. היציאה מאיזור הנוחות מרעננת וסוחפת אבל גם מלחיצה ומפחידה.
לאן הוביל אותך הפרויקט? האם צפוי לו המשך?
הפרויקט בשלבי השקה ואני מקווה שהוא ימשיך לצמוח ולהתפתח לאפיקים חדשים. יש לנו הרבה רעיונות לשיתופי פעולה, ורצון ללמוד ולהשתכלל.
מה את מרוויחה ממנו?
אני מרגישה שנפתחות הרבה אפשרויות לעשות וליצור ואני נהנית, ומעבר לזה אני גם מקווה שיהיה לפרויקט גם צידוק כלכלי. אני רוצה לעבוד עם מעצבים נוספים וליצור עוד קולקציות ועוד משחקים, ולגלגל את SHUFFF לכיוונים נוספים.
