יש אינספור דרכים לפרש את התנ”ך ואת עיקרי הדת היהודית. באשר לחוקים ולמצוות דתיות כל אחד בוחר לו כללים משלו. יש אנשים שלא נוסעים ולא מדליקים אש בשבת, אבל רואים טלוויזיה. יש מי שאוכלים המבורגר עם גבינה, אבל צמים ביום כיפור. ויש כאלה שחושבים שילדה בת 7 שמסתובבת ברחוב – זה לא צנוע.
כאחת שגדלה במשפחה בעלת מגוון רחב של אמונות למדתי לשאול שאלות ולקבל את העובדה שאנשים הם שונים. לכל אחד ואחת יש דרך הסתכלות שלו או שלה על העולם. בין שומרי השבת לבין אוכלי החזיר אימצתי לעצמי את הדרך שלי. ולכאן בדיוק נכנס הגופן החדש שעיצבתי.
ספר חמישה חומשי תורה עם פירוש רש"י למקרא שנדפס באמסטרדם בשנת 1749. (מתוך ויקיפדיה)
היסטוריה ומסורת
על פי המסורת, כתב רש”י משמש לטקסט פרשני בכתבי קודש אשר מונח לצד הטקסט המקראי, ויש לו אופי חופשי יותר, רך ומשוחרר. מאפייניו דומים לאלה של כתב רהוט (שנקרא היום כתב יד), ולמעשה אפשר לזהות בו את ההתחלות של האותיות שאנו משתמשים בהן היום בכתיבה מהירה. זה כתב שעומד על התווך בין קודש לחול ובין כתב דפוס לכתב יד, כתב בעל צורות מעניינות ומרתקות, שלעתים מאתגר לקריאה למי שאינו רגיל לשימוש בו.
אותיות רש"י – סקיצות שנעשו בעזרת ציפורן בניסיונותיי ללמוד את צורת הכתיבה.
התהליך
תחילת עבודתי על הגופן הייתה במסגרת קורס שפה אישית בשנקר בהנחייתו של אסף קרבס. הצבתי לעצמי מטרות שנראו אז בלתי אפשריות וחוקים נוקשים למדי.
מכיוון שמדובר בכתב רהוט עתיק, אספתי כתבי יד ממקורות שונים והתחקיתי אחר עקבות משיכת הציפורן. קידמתי אותה דור והחלפתי אותה בקו וקטורי פשוט בעל עובי אחיד וזוויות חדות.
רציתי ליצור את הרש”י המודרני – גופן שיש לו קשר לדת ולמסורת, אבל מקורו חדש, מקור פרשני שלי. היה חשוב לי לשמור על הגבול בין המסורת לבין הקריאות של הגופן, ולעתים היה זה אתגר לא פשוט כלל.
למעשה, העבודה הראשונית נעשתה אך ורק בקו בעל עובי מסוים ואחיד, ולא בצורה.
ליצירת סופי הקווים השתמשתי בשתי זוויות בלבד: זווית של 45 מעלות פתחה כל אות, וצירפתי לה חברה לסופים.
בשלב מאוחר יותר הפכו הקווים לצורות, וגיליתי שלמרות מה שחשבתי העבודה הקשה עוד לפניי.
שכללתי, שיפרתי ועבדתי על המשקלים השונים. מדי פעם הייתי צריכה לחזור לעבודה על הקו ולשנות את הצורה הבסיסית של האות, ומשם להמשיך.
האותיות בי"ת, צד"י ושי"ן מתוך כתבי יד שונים שנאספו לצורך המחקר.
ניתן לראות את המעבר מצורת הכתיבה המקורית אל הקו הווקטורי וכן את השימוש בזוויות קבועות.
מבחן התוצאה
אם לומר את האמת, לכל אורך הדרך הייתי סקפטית לגבי השימוש של הגופן בטקסט רץ. הנתונים הבסיסיים שלו לא בישרו טובות: הגגות, הבסיסים והניצבים שלו בנויים כולם בעובי קו זהה, עובדה שיכולה ליצור מצב של עיוות אופטי בין האותיות. ישנן כמה אותיות שעלולות להיות קשות לקריאה, כמו צד"י או שי"ן, וכמו כן ישנן אותיות שהכיוון שלהן מנוגד לקריאה (כמו ה"א וקו"ף). ואיכשהו, למרות כל המגבלות האכזריות של המסורת ושלי הגופן עומד במבחן הקריאות, גם כשמוצג בגדלים קטנים.
מסקנות
אני רואה בגופן פתיחת דלת לעולם חדש של התייחסות לאותיות, אך מנגד איני מתיימרת לחשוב שהוא יכול להחזיק קריאת ספרים שלמים. אם הצלחתי, ולו במעט, לשנות את הצורה המוכרת של האות ועדיין לשמור על קריאות, אין ספק שניתן לפרוץ גבולות ולהרגיל אנשים לקרוא אותיות באופן אחר. צורת האותיות הנוכחית של השפה העברית מכילה צמדים דומים מדי ואלמנטים צורניים שעלולים להקשות לפעמים את הקריאה. אני מאמינה שעם קצת תעוזה אפשר למשוך את האותיות לכיוונים שונים מהמוכר ולהרגיל את העין שלנו לצורות אחרות.
בעיני רוחי הגופן הוא נקודת פתיחה למחוזות טיפוגרפיים חדשים. הייתי רוצה לקחת את ההתנסות הראשונית שלי עם הצורות ולהמשיך ולשכלל אותה לכדי יצירת גופנים שונים.
לצפיה בפונט פרשנדתא ← באתר הפונטימונים
