ענת קציר היא בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל ובעלת תואר מאסטר באדריכלות ותרבות אורבנית מ־UPC/CCCB, ברצלונה. בתחילת דרכה המקצועית עסקה במיתוג (בין השאר של סלקום עם הקמתה, חברת החדשות של ערוץ 2, קבוצת פולגת ואחרים), ובהמשך התמחתה בעיצוב עיתונות. היא היתה העורכת הגרפית הראשית של ידיעות אחרונות, גלובס ומעריב. תהליך העיצוב מחדש של העיתונים והמגזינים שפיתחה באותה תקופה השפיעו באופן משמעותי על דמותם של העיתונים היומיים בארץ.
היא כותבת וחוקרת את המפגש הלא מובן מאליו שבין תקשורת חזותית לבין המרחב האורבני, הן בחייה המקצועיים והן בסביבה האקדמית. ב־12 השנים האחרונות עמדה בראש תחום עיצוב גרפי־טיפוגרפי במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל; היא עסקה רבות בפיתוח וכתיבת תוכניות לימודים על קו התפר האינטר־דיסציפלינרי שבין תקשורת חזותית ומרחב, מתוך רצון להרחיב את גבולות השיח ולטפח מעצבים בינתחומיים. לאחרונה קיבלה ענת קציר פרופסורה.
"אם הייתי יכולה לממש משאלה אחת היא היתה לנסוע בזמן. יש כל כך הרבה תקופות שהייתי רוצה לבקר בהן. בעבר ובעתיד."
ראיה
הדבר שהכי מפחיד אותי הוא לאבד את הראיה; יותר מכל דבר אחר. זה החוש שהכי מפותח אצלי. אני יכולה להעריך מידות עד דיוק של מילימטר. ממש ביזארי.
שמיעה
השמיעה לעומת זאת הוא החוש הכי פחות מפותח אצלי. מספרים שסבא של אבא שלי היה זמר ענק שאהבת המוזיקה שלו הביאה אותו לעיתים לעקוב אחרי תהלוכות של לוויות נוצריות (שבהן תמיד יש שירה או נגנים). הוא היה מוצא את עצמו פתאום בתוך בית קברות בלוויה נוצרית של איש שלא הכיר. אבל כל שאר בני המשפחה לחלוטין לא מוזיקליים.
ובכל זאת - המוזיקה שאני נהנית ממנה במיוחד היא ג'אז ומוזיקת נשמה (גם מזרח תיכונית). מתה על דיקלה.
מישוש
הכי אוהבת ללטף את הכלב שלי. יש לו פרווה רכה כמו קטיפה (ובכלל הוא לא כלב. הריח הטבעי שלו הוא ריח של כביסה).
ריח
ריח של טושים עבים. זה ריח שזורק אותי מיד לילדות שלי ולציורים שציירתי בלי סוף.
טעם
אני טבעונית ויש לי רגישות קצת שונה לטעמים. אוהבת מאוד רוקט. אוהבת אניס.
צורה וצבע
קו שחור. מרתקת בעיני העובדה שהוא יכול גם לחבר וגם להפריד.
המלצה
אוהבת מאוד את Ryuji Ikeda. הקשר שבין דאטה למוזיקה מרתק בעיני:
"עמוס עוז אמר שהמולדת שלו היא השפה העברית. גם שלי. מרגישה בבית בכל מקום שמדברים בו עברית"
אות
ל' - כי היא מצליחה להיות זקופה ויציבה כנגד כל הסיכויים.
מילה
כל מילה שיש בה יותר מ־ל' אחת: לליב, לוליין, לול. אוהבת את האופן שבו ה־ל' מתגלגלת על הלשון.
משפט
"הצעד הראשון לחברה מתוקנת הוא מעבר לתזונה צמחונית" (אלברט איינשטיין)
אני מאמינה שעוד כמה עשרות שנים בני האדם לא יאמינו שהיתה תקופה שבה הם אכלו בעלי חיים.
פונט
פרנקריהל. כמובן.
ענת עם אמה באמצע שנות ה־60
אישיות
מצטערת להיות צ'יזית אבל זו אמא שלי. ניצולת שואה שהספיקה ללמוד רק ארבע שנות לימוד ועדיין היא האשה הכי אינטליגנטית, סקרנית, אוהבת אדם שאני מכירה. מה שהצלחתי ללמוד בשנים רבות של חינוך דמוקרטי והומניסטי, לה יש באופן מולד. היא המצפן המוסרי של חיי.
שעות שינה
מפנטזת על 9 שעות ובדרך כלל מצליחה לישון רק 6. הראש שלי ממשיך לעבוד גם מתוך שינה וגורם לי להתעורר מוקדם…
קפה
תה צמחים.
מקום
עמוס עוז אמר שהמולדת שלו היא השפה העברית. גם שלי. מרגישה בבית בכל מקום שמדברים בו עברית.
זמן
עוד מאה שנה מעכשיו. מתה מסקרנות לראות לאן נתפתח (אם לא נצליח להרוס את הכל עד אז).
אי בודד
אני אורבנית מדי. לא מתכננת להיתקע על אי בודד.
עבר-הווה-עתיד
אם הייתי יכולה לממש משאלה אחת היא היתה לנסוע בזמן. יש כל כך הרבה תקופות שהייתי רוצה לבקר בהן. בעבר ובעתיד.
דסקטופ
משתדלת לשמור אותו מסודר. כשמצטברים יותר מדי דברים אני זורקת אותם לתוך פולדר הנקרא 'לתיוק' ואף פעם לא פותחת אותו.
אימוג'י בשימוש תדיר
מבחר מתקתק עד כדי בחילה.
