יגאל זורע מסכם 50 שנות עבודה בענף הדפוס

איך אפשר לסכם כמעט חמישים שנות עבודה בענף הדפוס? מאיפה מתחילים והיכן מסיימים? איפה שמים את סימני הפיסוק וה״כניסות״ (״אַבְּזָצים״) ואיפה את כותרות המשנה? המון תהיות, אז כקוריוז להתחיל איתו, חשבתי שאולי כדאי שאתחיל באות א׳ ואסיים בת׳.

ביקשו ממני לסכם את התקופה הלא קצרה הזו והתלבטתי רבות באיזו רוח דברים כדאי לכתוב עליה (וגם באיזה פונט והמחשות גרפיות להשתמש). לבסוף בחרתי לספר על התקופה המעניינת הזו לפי לוח הזמנים הטכנולוגי: מעופרת ל־html5, או אם תרצו ״מגוטנברג לצוקרברג״.

במאמר מוסגר - יוהן גוטנברג, כידוע, לא ממש המציא את הדפוס, אלא את אותיות העופרת לשימוש חוזר, והן שאיפשרו את מהפכת הדפוס. וגם צוקרברג לא ממש המציא את ה"אינטרנט", ואפילו לא את "הרשתות החברתיות" – אבל לשניהם, עם הפרש של מעל 500 שנה ביניהם, מיוחסות מהפכות ששינו ועדיין משנות את המין האנושי.

האות א' באבן־דפוס מבארי

נכנסתי לעולם הדפוס כנער צעיר, כמעט ילד, דור שלישי למשפחת אנשי דפוס. סבא למד באודסה איך לסדר אותיות עבריות והקים בחיפה דפוס, הרבה לפני הקמת המדינה, ואבא היה בין מקימי קיבוץ בארי ודפוס בארי והיה מראשוני הסדרים והדפסים במפעל הצעיר שהתחיל בבית קטן עם שתי מכונות והפך לימים ענק (במושגים ישראליים). בדפוס הזה, שהסלוגן שלו היה ״הדפוס הראשון בנגב״, עבדתי כבר כילד (בימים ההם גם הילדים תרמו למאמץ הפרנסה, בין השיעורים והטיולים) במחלקת איסוף הנייר ובסדריה, בימי דפוס הבלט. יצקתי שם מטילי עופרת עבור מכונת ה״אינטרטייפ״ וסידרתי אותיות עופרת בודדות עבור מודעות וטפסים שונים (פרנקריהל 36 פ׳, חיים 48 פ׳ ואפילו אהרוני והצבי).

אחר כך עברתי לכמה שנים לחקלאות ולשיריון וחזרתי לדפוס לעידן החדשני של האופסט. זכיתי להקרין את לוח האופסט הראשון בנגב, כשהחבר׳ה עמדו מסביב וקראו:

זה לא יילך! ככה לא עושים לוחות! רק בתל־אביב אפשר!

אבל זה הצליח וקנינו גם מצלמה ושולחנות אור עם פילם מילימטרי ורפידוגרפים ולטרסטים. ושרטטנו טבלאות של שיקים עבור כל הבנקים במדינה ועבור העיריות והמוסדות הישראליים. ביליתי גם ארבע שנים בבצלאל בירושלים, שם קיבלתי (בשל הניסיון המוקדם בתחום) פטור מסידור שורות של אותיות עופרת בסדריה ההיסטורית בבניין בצלאל הישן.

בעידן החדשני של דפוס האופסט זכיתי להקרין את הלוח הראשון בנגב

ואז חזרתי לדפוס ופתאום סטיב ג׳ובס (שלא זכיתי לפגוש באופן אישי) המציא ב־1984 את המקינטוש! זה היה מהפך עולמי שהגיע באיחור קטן גם לישראל ולנגב. היינו בין הראשונים בתעשיית הדפוס שאימצו את הטכנולוגיה המדהימה, הוצאנו את שולחנות האור והמצלמות מהשימוש השוטף והכל עבר למק - עם התוכנות המהפכניות: ״שרטוטית״ (MacDraw) ו״ציורית״ (MacPaint), ובעיקר קריקט-דרו.

הרבה עבודה הייתה לאנשי האותיות בעת ההיא: התוכנות לא תמכו בעברית והיה צריך להתחכם ולהמציא (בעזרת פונטוגרפר ההיסטורית) פונטים עם אותיות הפוכות של כתב־ראי שאיפשרו להשתמש גם בתוכנות שלא הייתה להן תמיכה בעברית. גם למדפסות הענקיות שקנינו בצרפת כדי להעביר את עם ישראל מלירות לשקל (ישן) לא היו גופנים בעברית. לכן היה צריך לפתח עבורן פונטים שהועברו למקשים מיוחדים וכך להדפיס את רוב השיקים העבריים בתוך שלושה חודשים, במה שקראו אצלנו ״מבצע שקל״.

מתוך הווי דפוס בארי בעקבות מבצע שקל

אחר כך באה ה״מעטפית״ - מוצר מהפכני שחסך רבבות (אם לא מיליוני) עצים בכך שהדפיס את כל המסמכים של הבנקים, הממשלה והעיריות ושאר החברות על נייר מתקפל ללא מעטפה (פטנט שזכה בפרס קפלן ב־1988). ואז המציאו את האינטרנט, ופתאום הנייר התחיל לאבד את מקומו. אביגדור, הסדר הארגנטינאי הוותיק, שלימד אותי את רזי סידור אותיות העופרת, לימד אותי גם פתגם ספרדי עתיק (שאני יודע להגיד עד היום בספרדית מגומגמת): ״חמור זקן לא יתחיל לדהור״. ולמרות זאת התחלתי לדהור בשבילי האינטרנט, עם המיזמים המשלבים דפוס ואינטרנט, שילוב של 550 שנות טכנולוגיה.

לפני חודשיים הצבתי במוזיאון הדפוס הקטן שלנו, גם את המקינטושים הראשונים עם מסך ה־9 אינצ', ולקחתי איתי (אל תגלו) אות אלף אחת של פרנקריהל 48 פונקט עשויה עופרת, ועוד כמה זיכרונות מעניינים במיוחד. ועוד לא אמרתי את האות האחרונה. אני ממשיך עם האותיות והמילים (והתמונות), גם אחרי שחתמתי את הפרק הארוך במפעל הדפוס, כי באמת - למרות איומי האמוג׳ים האופנתיים, ה'חחחחח' והיוטיוב וכל משחקי הסמארטפונים שמעסיקים את דור העתיד - אות היא לעולם. אז כמו שהבטחתי, זה היה סיפור על דפוס ועל אותיות. מ־א ועד ת.

יגאל זורעעולם הדפוס (מאז ומעולם)