שו״ת השאלון עם נורית קוניאק

זה היה באחד הימים המוזרים של עונת המעבר – אמצע חודש מרס וחמסין של 32 מעלות בחוץ. שמש שהחליטה בנחישות לא לחכות לאוגוסט ליוותה אותנו בדרכנו אל הסטודיו של נורית קוניאק בגן החשמל. כשהגענו מתנשפים ומיוזעים קיבלה את פנינו נורית המקסימה בחמימות וציננה אותנו במשקה קר ומרענן. מזל שבאנו דווקא ביום הקיצי הזה, כי השמש הנעימה שחדרה דרך הווילונות האירה באור חלומי את הרצפה התל־אביבית המצוירת ואת כל חלל הסטודיו המשותף שלה ושל בן זוגה האדריכל דיוויד לבנטל. אף שהבית שלהם‏ – ברחוב אחד העם – קרוב לסטודיו, הם מצליחים לעמוד בפיתוי ולא לקפוץ הביתה לשנ"צ באמצע היום, בעיקר משום שיש להם כאן את כל מה שצריך כדי לצלוח את יום העבודה: מטבח מדוגם להפליא ומלא בכל טוב, מכונת קפה מקצועית ואת פסגת השאיפות של כל סטודיו – שף פרטי (דיוויד) שמבשל לחמשת עובדי הסטודיו ארוחת צהריים מושקעת ומפנקת בכל יום ביומו. התזמון של הביקור שלנו לא יכול היה להיות מוצלח יותר, מכיוון שממש בימים אלה נורית משיקה את אתר הפורטפוליו החדש שלה (התאזרו בסבלנות, כל אחד מכם יקבל קישור בסוף הסיור). מוכנים? בואו נתחיל.

מקום

אני אוהבת המון פינות בעיר, אבל הקטע של רחוב יהודה הלוי בין הרחובות בלפור ויבנה הוא רומן ארוך ומתמשך, בעיקר בלילה. יש לו מקום שמור בלב.

זמן

יום שישי, שש בערב. התכנסות של כל המשפחה בבית סבתי בסמטת לטריס (שׁדרות חן). ויסקי, בוטנים ותה. שמחה מהולה בדיכאון קל. וגם הרגע הזה:

קפה בניו יורק

צליל

הפסקולים לסרטיו של וס אנדרסון הם יצירות מופת בעיניי. הם מלמדים אותי הרבה על סבלנות ומצריכים הקשבה אמיתית למוזיקה. השיר שמתנגן הוא של ניקו המדהימה:

טעם

סלט שומר עם כוסברה, המון לימון ושמן זית (ומלח); כנ"ל עם קולרבי. הולך טוב לצד ערק בקיץ.

ריח

פריחה של לימון בקיץ (ריח מסוים שתמיד מקושר אצלי לתקופת חיזורים), חדר מדרגות תל־אביבי‬, דלק‬, סבון ירדן של פעם‬.

‬השראה

http://butdoesitfloat.com

אובייקט

לוח מחיק Etch & Sketch של עמנואל, הבן שלי. אחרי שהתרגלתי לעיקרון שכל הציורים נמחקים בסוף - השתחררה היצירה למקום טוב.

פונט

אבא ואמא הם ללא ספק גיל סנס ופוטורה אפר־קייס. שם אני מרגישה בבית.

צורה + צבע

מעוין + כחול.

קפה

מורו.

אשיות

פרנצ'סקו קלמנטה.

המלצה

‬כתבות האודיאו של ביל קנינגהם בניו יורק טיימס. הן משיבות לי את האמון באופנה בכל פעם מחדש. ‬

ציירי לנו בית

‬עבר־הווה־עתיד‬

נעים לי לחשוב שסבי היה דפס – הוא הקים את דפוס קוניאק באלנבי בשנות החמישים. לא יצא לי להכיר אותו, אבל ברור לי שיש בינינו קשר מאגי עמוק של אהבת אותיות בין־דורית.

האתר החדש של נורית קוניאק: koniakdesign.com