בוגרים.ות ״מְעַלַּק״ – כתב־יד ספרדי מקבל רוח חיים בפרויקט הגמר של אלה יהודאי

פרויקט הגמר שלי התחיל כשגיליתי שכתב־היד שבו אנו כותבים וכותבות הוא כתב־יד אשכנזי, ושעד לפני זמן לא רב כתבו גם בכתב־יד ספרדי בשם מְעַלַּק. הכתב התפתח והיה בשימוש על־ידי יהודים בארצות המגרב שבצפון אפריקה, החל מהמאה ה־11 ועד המחצית הראשונה של המאה ה־20, אז הוחלט בארץ ישראל כי כתב־היד הרשמי יהיה כתב־היד האשכנזי, ובתהליך מהיר השימוש בכתב הספרדי פסק כמעט לגמרי.

עצם הגילוי על פרק בתולדות הכתב העברי שלא נחשפתי אליו מעולם ריתק אותי. השאלה ״כיצד לא ידעתי את זה קודם?״ צפה ועלתה שוב ושוב. במקביל נמשכתי לצורניות של הכתב, שהושפעה מהכתב הערבי ומהתרבות האסלאמית, בהתאם למרחב שבו הכתב התפתח.

״כשהתחלתי לכתוב מבלי לחשוב ולהתעכב, הרגשתי שהצלחתי להפיח חיים בכתב״הפרויקט שלי התגבש עם הזמן לכדי ספר החוקר את הכתב מהיבט חזותי, טיפוגרפי, היסטורי וכן תרבותי ופוליטי. התחלתי את התהליך במחקר על אודות הכתב ובניסיונות ללמוד לכתוב בו. מעצם היותו כתב־יד, הצורניות שלו אינדיבידואלית ומשתנה מכותב לכותב וכתוצאה מכך השפע הצורני והטיפוגרפי הוא אדיר. בתור התחלה ניסיתי להכיר ולמפות את מסת הכתבים השונים – להבין מה מושך אותי יותר מבחינה גרפית, מה נחשב אופייני ומה ייחודי בקרב כותבים מסוימים. לאחר מכן התחלתי לתרגל כתיבה וקריאה בכתבים עם מאפיינים שונים, תוך ניסיון לחקות כמה שיותר את תנועת היד של כל כותב.

עם הזמן, לאחר שהבנתי את ההיגיון הצורני של האותיות, הפסקתי לאלף את היד שלי והתחלתי פשוט לכתוב באופן משוחרר. בשלב זה הבנתי שהתחלתי לכתוב את כתב המעלק האישי שלי. כשהתחלתי לכתוב מבלי לחשוב ולהתעכב, הרגשתי שהצלחתי להפיח חיים בכתב, מה שהיווה את המוטיבציה הראשונית שלי לפרויקט.

ככל שהתעמקתי בכתב גיליתי כמה הוא עשיר ובעל אלמנטים ייחודיים ואף מפתיעים. הכתב במונח האקדמי נקרא ״כתב ספרדי רהוט״. המונח ״רהוט״ מתאר את תהליך ההתרהטות שעבר על האותיות שהתפתחו מאותיות הדפוס המוכרות לנו. ניתן לראות כיצד צמצום משיכות הקולמוס המאפיין כתב רהוט הביא את האותיות לכדי הפשטה קיצונית של הצורה המרובעת המקורית, מה שמאפשר את הכתיבה המהירה והשוטפת של כתב זה.

ליגטורה של א׳ ו־ל׳. צילום: דניאל חנוך

כמו כן, חלק מהכתבים נכתבים באופן מחובר, לעתים תוך חיבור רציף של כמה אותיות, דבר המייצר ליגטורות וטקסטורה ייחודית לכתב. הליגטורה הנפוצה ביותר היא שילוב האותיות א׳ ו־ל׳, השומרת על נראותה הגרפית לאורך רוב הכתבים שנתקלתי בהם, אך גיליתי חיבורים נפוצים נוספים, לרוב בשילוב האותיות ב׳, ה׳, י׳ ו־ד׳. עוד מצאתי כי בחלק מהכתבים ישנה אות א׳ סופית וכי לעתים אותיות עם חלל פנימי גדול כגון ד׳ או ב׳ גדלות ו״בולעות״ בתוכן את האותיות הבאות, זאת על מנת לתפוס פחות מקום על שטח הדף.

מאפיין בולט נוסף לכתב הוא העובדה שבניגוד לכתב היד האשכנזי ולאותיות הדפוס, הכתב הספרדי נכתב מתחת לשורה כאשר הבייסליין הוא למעשה החלק העליון של האות. תופעה זו העניקה לכתב את שמו – ״מעלק״, ובפירוש מערבית – "התלוי".

בנוסף למחקר הטיפוגרפי וההיסטורי, חלקו האחרון של הספר מוקדש לבחינת התופעה של הדרת תרבות יהדות המגרב, זאת מתוך הבנה שהיעלמותו של הכתב לא התרחשה בחלל ריק. בחלק זה אצרתי טקסטים ושירים שונים העוסקים בשאלות של זהות ובהדרת תרבות ומסורת, תוך ניסיון להתבונן בתהליך ההיכחדות שעבר הכתב מזווית רחבה יותר.

הפרויקט נעשה בהנחייתו של נעם שכטר ובעזרתה של חוקרת הכתב יעל ברוך.

האותיות נכתבות מתחת לבייסליין של השורה. צילום: דניאל חנוך

האות ב׳ מכילה בתוכה את יתר האותיות. צילום: דניאל חנוך

צילום: דניאל חנוך