כל יתום ואלמנה – על ההקשר החברתי של תופעת היתומים והאלמנות הטיפגרפיים

אנו נוהגים לכנות בצירוף ״יתום ואלמנה״ שורות ומילים אשר יוצרות הפרעה חזותית בפיסקה. הפרעה הבאה לידי ביטוי בהדגשת הלבן של הרקע על פני השחור של הטקסט המודפס. בעיתונים אפילו הכריזו עליהם העורכים מלחמת חורמה, מכיוון שהם מבזבזים ״טריטוריה״ יקרה. ״יתומים ואלמנות״, מייצגות עבורנו, המעצבים, לא רק את מי שנעזבו או נותרו גלמודים, הן עדות עבורנו לעימוד או טיפוגרפיה לא מקצועיים. ובכל זאת, נשאלת השאלה מדוע להשתמש במילים השאולות מעולמות תוכן של מוות ושכול, ולא פשוט לכנות אותם מילה בודדת, משפט נטוש או גלמוד. ניתן היה גם להשתמש במילה שן, שהיא סוג של בליטה, והדבר לא היה זר לתחום הגרפיקה, שכן בדומה ל״זרוע״, ול״רגל״ - כך מכונים קווים מסוימים במבנה האות העברית - גם המילה שן היא חלק מגוף האדם.

רבים מהמושגים שמשמשים אותנו בתחום הגרפיקה, מקורם בשפה הגרמנית

השפה המילולית כמו גם השפה החזותית של תחום העיצוב, איננה ממציאה מושגים יש מאין. כאשר נדרשו אנשי ועד הלשון העברית לקבוע מונחים מקצועיים עבור תחומי הדפוס והגרפיקה, כחלק מהחייאת השפה העברית, אחת הדרכים ליצור מונחים אלה הייתה לשאול מושגים מעולמות תוכן אחרים ובין היתר להיעזר במילים שמקורן בתנ״ך. רבים מהמושגים שמשמשים אותנו עד היום בתחומי הדפוס והגרפיקה, מקורם בשפה הגרמנית, וגם שם מקובל לכנות ״שאריות טיפוגרפיות״ אלה בשם: Hurenkind und Schusterjunge.

בין בגרמנית או בעברית מקור הצרוף ״יתום ואלמנה״ – המשמש אותנו לאפיין פסקה שאיננה מאורגנת היטב מבחינה גרפית - הוא בתנ״ך, וניתן לאתרו לא פחות מ־20 פעם. היתום והאלמנה תמיד מייצגים עבור המקור התנכ"י את השכבות החלשות באוכלוסייה, והפסוקים בהם הוא מופיע, דנים בדרך כלל באופן שבו ניתן לסייע לאוכלוסיות אלה: בספר דברים, המדגיש את ערכי המוסר, ההומניות ואת הדאגה לחלש, נכתב לדוגמא:

"כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ". (דברים כ״ו, י״ב)

– מדי שלוש שנים, יש להפריש עשירית מהיבול למען עניי העיר, וכך לסייע לאוכלוסיות אלה באמצעות מענקים של מזון.

כלומר, הבחירה לשאול את הצרוף ״יתום ואלמנה״ לתחום הגרפיקה, איננה נובעת רק מהיותו צירוף המייצג אנשים בודדים שננטשו או נותרו לבד. זהו צירוף שבא להדגיש את תשומת הלב המיוחדת שראוי להרעיף על אוכלוסיות מיוחדות. לכן לדעתי, גם המאמץ העיקש כיום להבחין, להגדיר ולקבוע במדויק כי יתום היא מילה סוררת ואלמנה הוא משפט סורר, הוא מיותר. שכן מהות ההשאלה של המונח לתחום הטיפוגרפיה היא הערנות שאמור לגלות המעצב הגרפי להפרעות ויזואליות בעימוד של פיסקה. ובהשאלה, מילים בודדות או משפטים בודדים, שיוצרים איזור לבן, שעלול למשוך את תשומת ליבו של הקורא, דורשים מהסדר של פעם או לחילופין מהמעצב הגרפי של היום, טיפול נקודתי, תשומת לב ויחס מיוחד.

יש לכם משהו להגיד? השאירו תגובה למטה או הצטרפו לדיון בעמוד הפייסבוק שלנו.