שו״ת השאלון עם עמית טריינין

בימים אלו עמית מסיים 12 שנים כראש המחלקה לתקשורת חזותית במנשר, מחלקה אותה ייסד ב־2006 במקביל להיותו מרצה לאיור בבצלאל. טריינין זכה בפרס מטעם אגודת המאיירים האמריקאית עבור איורים לקליפ "ירח" של ברי סחרוף, ולפני כשנה יצר את האיור "החלום הגדול" - האיור הגדול ביותר שאי פעם הודפס בעולם (על 1500 מזרני יוגה). הפרויקט הוצג בכיכר רבין בתל אביב והשנה גם בגיא בן הינום בירושלים. המאייר המחונן סיים בהצטיינות את התואר הראשון במחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל ב־1995, אך עוד מלפני כן, הייתה לו חיבה כמוסה ולא ממומשת לטיפוגרפיה מאז השעורים של אבי אייזנשטין בבצלאל בשנה א'.

ראיה

כשהייתי קטן היו לי כאבי ראש כי ראיתי יותר מדי, פשוט קלטתי את כל הפרטים בתמונה באותה מידה. לקחו אותי לרופא עיניים שאמר שלילד יש ראיה אבסלוטית, כמו שמיעה. עד היום אחרי שיעור ראשון עם כעשרים ומשהו סטודנטים בכתה, אני זוכר בדיוק איפה כל אחד ישב מה הוא יצר ואיפה תלויה כל עבודה. אני לא בהכרח אומר להם את זה כי הם עשויים לחשוב שיש להם מרצה די משונה.

שמיעה

יש לי חיבה לפטפטת. אני אוהב להירדם לשמיעת קולות של שיחה בחדר. בתור ילד גדלתי בבית ילדים בקיבוץ, ובצהריים היינו שומעים תסכיתים (סיפורים) ברשת ב' ברדיו. יום אחד, כארבעים שנה לאחר מכן פגשתי אבא של חברה טובה, כשהוא אמר לי שלום הרגשתי שאנחנו כבר מכירים. זהיתי את קולו, מאחר והוא היה הקריין מהתסכיתים ההם. מבחינתי זה היה כמו לפגוש את דני דין הרואה ואינו נראה בכבודו ובעצמו.

מישוש

אני אוהב דברים שאפשר לחפון ביד, כמו ענבים או חול. לצערי לאחרונה אני בעיקר חופן את הנייד מתוך לחץ שהוא אבד. אני גם חושב שההרגשה שמים עושים לגוף היא קסם לשחרור מחסום יצירה. לפני מספר ימים נגש אליי סטודנט, שבועיים לפני הגשת פרויקט גמר, ואמר לי שהוא רוצה להתחיל הכל מהתחלה. הקשבתי לו ואמרתי לו: לך לים, אחר כך תחליט. הוא היה בשוק, קם והלך.

ריח

לריח, כמו לאוכל, יש מנעד של תוקף וטריות שנע בין איכסה לנפלא. ריח של שטיפת רצפה עם סמרטוט משומש יכול לגרום לי לתגובה גופנית קשה לעומת זאת ריח של דשא אחרי הגשם יכול לעורר בי חשק לחבק את היקום כולו.

הנה משהו שמזכיר לי את זה:

טעם

השאלה האהובה עלי בעולם היא: תגיד, אתה רעב? אני תמיד רעב ומאוד אוהב לאכול. מבחינתי זה עניין של כמות ותכיפות ופחות של איכות. לאכול בכף סלט ירקות טרי מהקערה המשותפת של כולם ולשתות את המיץ בסוף, זה אושר גדול.

צורה - קו וכתם

קו שעשוי במכחול שחור בעובי משתנה וכתמי דיו יכולים לרגש אותי באופן ששקיעת השמש ובר רפאלי ירגשו אחרים. לפני מספר שנים, כשגרתי בניו יורק שרפתי עוגיות בתנור. זרקתי אותן אבל שמרתי את הנייר אפיה עם הצורות שנוצרו כי היתה להם טקסטורה מושלמת וגוון צבע נהדר. זה היה אחד הדברים היחידים שלקחתי איתי בתיק יד כשחזרתי לארץ. לצערי עם כל מעברי הדירות זה נעלם. שנים של שריפת אוכל בתנור לא הצליחו לשחזר את הדף ההוא.

הוקני - hollywood hills house

אישיות

דיוויד הוקני. כשהייתי בן 15 וראיתי את הציורים שלו לראשונה, נפעמתי. לא חשבתי שאפשר או מותר לצייר ככה בכלל. הצבעוניות, הכתמיות והשמחה שיצאו מהציורים שלו הן הסיבה להיותי מאייר.

מילה

קשה לבחור אחת. אני מתחיל אימייל בדרך כלל ב"אהלן", ואוהב להשתמש במילה: "משובח". זה כייף איך ש "ישששש" מתגלגלת בפה, ואני מת על המילה: גולללל. אבל בסופו של דבר ההתלבטות היא בין "גשם" ל"אבא". גשם זה אחד הדברים שאני הכי אוהב ואבא זו מילה שמאז שהפכתי לכזה, אין מילה שהיא יותר בעלת משמעות מזו. כך שאני אבחר בה: אבא.

אות

אני בוחר במם מסיבה די טיפשית: במם יש את הכי הרבה מושגים שאני מכיר במשחק "ארץ עיר" וכשמבקשים ממני לחשוב על אותיות אני ישר שומע בלב "STOP" . אני לא אוהב את האות חית, שהיא כמו ברית מילה בשואה - ישר מסגירה את המוצא, בטח בשואה הבאה הנאצים יגידו לכולם להגיד :"חוחובה" לפני הסלקציות.

פונט

תמיד אחזור לפרנק־ריהל או הדסה. אם זה מבחינת טעם או המלצה לאחרים. כמו קירות בטון, בסוף הם הכי יציבים.

איור של הנריק דרשר

המלצה

האיש גאון; henrik drescher

זמן

בוקר, עדיף בין 05:30-6:00. אני לא איש של לילה, לקום מוקדם מבחינתי זה להתחיל את היום ברגל ימין, כמו ששחקני כדורגל נכנסים למגרש כדי לנצח.

עבר-הווה-עתיד

אני מאד נוסטלגי, נוכח בהווה ולא ממש מתחבר לעתיד. אני לא טיפוס חרדתי אבל מה ששייך לעתיד נראה לי די מאיים ומסובך ולכן באופן טבעי אני מתחבר למה שאני כבר מכיר. נוסטלגיה היא כמו שמיכת פוך נעימה עם לא מעט חורים אבל מוכרת.

אי בודד

אקח את המשפחה שלי, על כל דורותיה והרכביה, יהיה צפוף אבל שמח.

קפה

קפה הוא הרבה מעבר לשתיה - זה בסיס לשמחה. כשהייתי סטודנט בבצלאל הייתי מגיע למצבים מזעזעים של 12 כוסות נס קפה ביום. מאז אני לא נוגע בנס קפה ומעדיף לשתות קפה במקיניטה כל בוקר ועדיף שיהיה מתוק, מאד.

מקום

תל אביב, עם גיחות קבועות למקומות קרים ומושלגים.

דסקטופ

אימוג'י