בוגרים.ות מחקר פורמליסטי־טיפוגרפי של בוגר התואר השני בעיצוב בשנקר

שלושה פונטים מוכרים – חיים, פרנק‏־ריהל ושלוק – שימשו את דרור לבחינה מחודשת של המרחב הטיפוגרפי התלת־ממדי כחלק מעבודת הגמר שלו. אנחנו זיהינו כאן מניפסט חדשני

‏תהיתם פעם מה יקרה אם נעניק לפונטים שבהם אנו משתמשים ממד נוסף? זאת אומרת, במקום שני הממדים הסטנדרטיים המוכרים לנו מן הפורמטים הדיגיטליים או המודפסים, נוכל לבחון ואף לגעת בגופים תלת־ממדיים של כל האותיות בטקסט אותו אנחנו מעצבים?

במחקר נבחנו שלושה פונטים: חיים, פרנק־ריהל ושלוק, בהקשר הצורני בין אות שטוחה לאות תלת־ממדית

תהייה זו היוותה נקודת התחלה במחקר שביצעתי, אך בסופו של דבר מטרתו הסופית עסקה בשאלות פחות פונקציונאליות, מתוך רצון לתרום באופן ישיר או עקיף להרחבת המנעד הצורני הטיפוגרפי, ובעיקר לעורר דיון על שאלות של צורה מול פונקציה במרחב הטיפוגרפי. בגוף המחקר בחנתי את הקשרים הצורניים בין אות שטוחה לאות תלת־ממדית, תוך התייחסות לשלושה פונטים עבריים – חיים (פסח עיר־שי, שנות ה־ 20), פרנק־ריהל (רפאל פרנק ואוטו ריהל, 1910) הקלאסיים, ושלוק (שביט יעקב – אאא, 2017) העכשווי. הענקת נפח תלת־ממדי לפונטים שטוחים ובחינת הצורניות החדשה שלהם איפשרו לי להרחיב המנעד הצורני־הטיפוגרפי, תוך העלאת שאלות העוסקות ביחס בין צורה לפונקציה, בקשר בין ייצוגו של גוף תלת־ממדי במרחב דו־ממדי ולהיפך, ועוד.

פונט 'שלוק' בתלת־ממד ממבט־על

מהפכת הדפוס שפרצה במאה ה־15, התבססה על מעבר מלוחות מגולפים לאותיות בודדות, אשר נוצרו בתהליך של חריטת אות שקועה מפלדה ולאחר מכן יציקת עותקים בולטים רבים וזהים מסגסוגת עופרת. טכניקת השימוש באות תלת־ממדית חרוטה ויצוקה, איפשרה עיצוב אותיות תוך שימוש בצורות חדשות, כגון שימוש בקווים דקיקים לצד קווים עבים באופן החוזר על עצמו בכל אותיות הפונט, ושומר על עקביות לאורך כל הטקסט המודפס. כיום, גם לאחר הפסקת השימוש בדפוס בלט ומעבר לשימוש באמצעים אלקטרוניים, ניתן לזהות מאפיינים צורניים שונים הבאים לידי ביטוי בעיצוב פונטים, ככאלה אשר שורשיהם נטועים בשימוש ההיסטורי באות תלת־ממדית יצוקה לצורך דפוס.

שלוש אותיות תלת־ממדיות ב'פרנק־ריהל' במבט מן הצד

לצורך יצירת האותיות התלת־ממדיות חיפשתי דרך פעולה, שתאפשר לבצע את המעבר מדו־ממד לתלת־ממד באופן הפשוט ביותר מבחינה הנדסית. הדרך בה בחרתי מבוססת על הצורה התלת־ממדית הפשוטה ביותר מבחינה הנדסית – הארבעון המשוכלל, לו מספר הקודקודים, הפאות והמקצועות הקטן ביותר.

לאחר יצירת הפונטים התלת־ממדיים, המשכתי בחקירה הנוגעת לייצוגים צורניים הנובעים מתוך הנפחיות של האותיות – ייצוג חללים פנימיים, ייצוג של צללים הנוצרים בהטלת אור ממיקומים שונים וייצוג לפי נקודת מבט משתנה. התופעה של שינוי צורני הנובע משינוי נקודת המבט נחקרה על־ידִי בעבר בפרויקט בו בחנתי את ההשפעה של התופעה על צורת הארבעון, אשר בהשראתו גם נוצרו האותיות התלת־ממדיות. בהיבט זה חשוב לציין גם את המחקר הראשון של התופעה בהקשר של אות עברית, אשר נעשה על־ידי אוהד זלוטניק בפרויקט הגמר שלו בויצו חיפה, בו הוא יצר את הפונט התלת־ממדי ״פרלקס״ המבוסס על הפונט חיים.

העבודה המקיפה שעשיתי והצגתי כאן הינה רק צוהר, או לחילופין מניפסט או קול קורא, להתייחסות וראיה מחודשת של המרחב הטיפוגרפי והרחבתו בכלים שונים, מן הממד השטוח אל עבר הגופניות של התלת־ממד. ראיה מחודשת שכזו תוכל גם לאפשר פריצה ויצירה של פורמטים חדשים לקריאת מסרים.

מתוך ההגשה בסיום התואר


יש לכם משהו להגיד? השאירו תגובה למטה או הצטרפו לדיון בעמוד הפייסבוק שלנו.



תגובה אחת

01
זאב הררי

כמי שחווה כסטודנט וכמעצב צעיר את השימוש באותיות בלט, והחזיק אותן בין האצבעות או בפינצטה, יכולתי להתרשם מנוכחותן הצורנית הקבועה והמוחלטת שהעניק להן המעצב והיצרן. זאת בהשוואה למניפולציות ולהתנסויות שעומדות כיום לרשות כל אלה שחיים עם אותיות כמו עם אוויר לנשימה. כי זה אפשרי, מרתק ומוסיף נדבך לפרשנות מהי בעצם אות: צורה עצמאית מזוהה ומובחנת המעניקה משמעות חדשה לשילוב שלה עם אחיותיה ודודניה. בהיבט המעשי, המפגש שלנו עם נפחן של האותיות הניבטות אלינו במרחב הציבורי, עם הצל המוטל מהן, מותנה ומתאפשר בגודלן, בנקודת המבט אליהן וכמובן בעיצוב הטיפוגרפי שמביא בחשבון את המגבלות בהיותן תלת-ממדיות. עדיין קשה לראות את הערך העיצובי העולה ממשחקי האותיות שמרחיקות לכת מעצם היותן פשוט אותיות שצריך קודם כל לקרוא אותן ורק אחר כך לפרש גם את הווייתן מחוץ לעולמן הטבעי.