לפי המסורת היהודית (לא, לא, אל תברחו) ישנן ארבע מצוות או מנהגים שעל כל אדם לקיים בחג הפורים: לקרוא או לשמוע את סיפור מגילת אסתר; לסעוד את סעודת פורים (בונוס: מותר - ואף רצוי - להשתכר); לתת 'מתנות לאביונים' (=לתרום לעניים), ולבצע משהו המתקרא ׳משלוח מנות׳: נוהל לפיו כל אדם מישראל מחוייב לשלוח שתי מנות שונות של אוכל (במבה וקולה הולך, אגב) לביתו של חבר אחד לפחות במהלך החג.
ארבעת המנהגים הללו נלמדים מתוך הפסוק בפרק התשיעי של מגילת אסתר:
״וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים.״ (אסתר ט, כב)
ונשאלת שאלה (נו, יהודים וזה): אם מתנות לאביונים זה הקטע הסטנדרטי והמוכר של לתת למי שאין לו אמצעים לחגוג את החג ובכך ליצור סולידריות בין כל חלקי העם, בשביל מה יש גם ׳משלוח מנות׳?
במילים אחרות, הרעיון שעומד בבסיס מנהג משלוח המנות הוא שאשכרה אנשים היו מתחלפים במנות של ארוחות החג שלהם
טוב ששאלתם. כשמעיינים בספרי ההלכה (בילוי מומלץ בזמן שממתינים שאזני ההמן ישחימו בתנור), מוצאים שלכל אחת משלוש מצוות פורים האחרות (תזכורת זריזה: קריאת מגילה, סעודת החג, ומתנות לאביונים) יש סעיף נפרד שמפרט את פרטי המנהג, בעוד שמצוות משלוח מנות מופיעה כחלק בלתי-נפרד מהלכות סעודת פורים עצמה. וכך כותב יוסף קארו בשולחן ערוך (צפת, המאה ה-16): ״חייב לשלוח לחבירו שתי מנות בשר או של מיני אוכלים. וכל המרבה לשלוח לרֵעים, משובח. ואם אין לו - מחליף עם חבירו - זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו, כדי לקיים ׳ומשלוח מנות איש לרעהו׳.״ (שולחן ערוך אורח חיים, תרצה, ד). במילים אחרות, הרעיון שעומד בבסיס מנהג משלוח המנות הוא שאשכרה אנשים היו מתחלפים במנות של ארוחות החג שלהם. פחות במבה וקולה, יותר ״אני שולח לך הביתה את הסטייק פרגיות שהכנתי, ואתה שולח לי את הסלט קינואה ואגסים שלך״. סוג של גמד ענק המוני. ולמה? כי זה פורים, חברים. כי זה מוציא אותנו מה - (זהירות, באזז-וורד בשימוש יתר:) קומפורט-זון שלנו, מהמקום שנח לנו בו.
אתה מקבל את המשלוח מנות. אתה פותח את הסלסלה עם הצלפון הזול ודג את המפית הכחולה שאספה את כל הפירורים מתחתית החבילה. אתה טיפה נגעל. אבל אתה גם נורא סקרן לטעום. אולי זה אש. אולי זה פח. אולי יש בזה בשר ואני בכלל צמחונית. וזוהי המהות (הקונספט, אם תרצו, מעצבים יקרים) של חג הפורים – יציאה מאיזור הנוחות שלנו, חיפוש גבולות ומתיחתם עד שאיננו יודעים מה למעלה מה למטה, מי כאן המן, מי מרדכי ואיזה מן שם הזוי זה חַרבוֹונה.
את הרגש הזה ניסינו לעודד, שירה פרידמן ואנכי, בתערוכה 'משלוח יד' שאצרנו בנווה שכטר בתל אביב, שתרוץ במהלך חודש אדר (זה יוצא מרץ כזה). ביקשנו ממעצבים ויוצרים ישראליים עכשוויים לתת את הפרשנות שלהם למנהג משלוח המנות, וקיבלנו דברים מעלפים:
בעבודתו המבריקה AW-/AW+' בו מוצגות שתי מנות דם, אריק וייס מתייחס למציאות בתקופה האחרונה. המשלוח של וייס מתייחס לרצון להעניק לרֵעים ואף לאַחֵר, ויש בו שתי מנות דם: אריק וייס + ואריק וייס -.
תהלה שמש יוצרת בעקבות זכרונות ילדות משנות השבעים. בקיבוצהּ, כמו בכל הקיבוצים באותה תקופה, היו כלי ההגשה פשוטים, ושקיות ימי הולדת ומשלוחי מנות מפוארים נמצאו רק בעיר. בעבודתה מדגישה האמנית את האחידות והפשטות של המשלוח הקיבוצי, המעלה בזכרונה טעם מתוק-מלוח.
שרון בינדר מתייחסת בעבודה למוטיב ההסתרה הקיים במגילה – גם בכך ששם ה' המפורש אינו מופיע בה, וגם באסתר המסווה את עמה ומולדתה; מוטיב ההסתרה מתבטא גם באוזני המן. בינדר יצרה אותם כמרבדי פרחים בעקבות הפריחה בכל רחבי הארץ בעונת השנה של פורים.
צילום: טלי שאול רז
אילת ויל נבנצל למשחק הכדור העובר דרך חוטים בין מוֹסֵר לבין מקבל, כמו במשלוח המנות. הטמנת הממתקים בחומר הקשה מזמנת מחשבה על אודות כדאיות הפיצוח, המוביל למתיקות וגם לחורבן.
התחום המתפתח של אמנות יהודית עכשווית מנסה גם הוא להוציא אותנו מאיזור הנוחות. כמו העבודות בתערוכה ׳משלוח יד׳, מתקיים היום ניסיון רחב לייצר טוויסטים והיפוכים ב-subject matter היהודי. פעם אחר פעם מוגשת לנו ההצעה שויזואליה יהודית לא מוכרחה להיות פסיפסים שבורים וחנוכיות מעוטרות מברונזה. משחק עם חומרים, רפרנסים מפתיעים וחידושים אסתטיים ורעיוניים, עוקרים את החומרים היהודיים מאיזור הנוחות שלהם ומנחיתים אותם במקום חדש לגמרי; זהו אחד מיסודות הבסיסיים של מצוות משלוח המנות, כמו גם של דיסצפלינת העיצוב עצמה.
אז היפוך נעים, וחג שמח לכולם!
התערוכה ׳משלוח יד׳ מוצגת בנוה שכטר, רחוב שלוש 42, נוה צדק ותינעל ב-27/3.
עוד משתתפים בתערוכה: אבי בירן, פנחס גרין, נופר דסקל, זוהר יולס, מירב פלג, רננה צור ורות שרייבר.
דוב אברמסון הוא מעצב ואמן ירושלמי שפועל בשדה של זהות ותרבות יהודית-ישראלית עכשווית.
הפרויקט המהמם החדש של הסטודיו שלו הוא קערת פסח מאוירת בהשראת קערות הֵשׁבּעה בבליות מהמאה ה־5 לספירה.
