שו״ת השאלון עם סער פרידמן

עד גיל 21 סער בכלל רצה להיות כדורגלן. ואז כשהבין שחלום הילדות שלו כבר כנראה לא יקרה הוא החל לגלות את הצד היצירתי שבו. הוא בנה תיק־עבודות והתקבל לבי״ס ויטל (שלימים התאחד עם שנקר).

חלל העבודה החדש של OPEN בדרום שכונת מונטיפיורי.

״בשנה הראשונה שלמדתי בויטל היה חוק שאסר על שימוש במחשב״ סער מספר, ״בין שנה א׳ ל-ב׳ התחלתי לעצב את ההזמנות של האומן 17 כדי להתאמן על התוכנות הגרפיות. את ההזמנות גם הייתי מחלק כי ניהלתי את הליין של ימי שישי. באופן די אינטואיטיבי עיקר העבודה העיצובית שלי שם הייתה עם טיפוגרפיה, גם כי זה היה רוב התוכן, אבל בעיקר כי זה הגניב אותי, וזה היה נורא שונה ממה שהיה במועדונים עד אז״.

הזמנה למסיבה של דיג׳יי טיאסטו באומן־17 בעיצוב סער פרידמן

עבור פרויקט הגמר שלו בחר סער ליצור פונט. ״רציתי לעשות משהו חדש שלא נגעתי בו עד אז. רציתי לעשות פונט כותרות, בסוף זה התגלגל לפרויקט אקספרימטלי שיצר דיאלוג בין אותיות עבריות ואמהריות״.

בשנת 2000 ישר לאחר שסיים את לימודיו הוא הקים, יחד עם אחד מבעלי האומן 17, איל כ״ץ את open. ״כך התחברו לי האהבות שלי בחיים״, סער מספר, ״כי אני תמיד מסתכל על זה בתור קבוצת ספורט, על כל המשמעויות שיש לזה, איך להרכיב קבוצה מאוזנת, איך לייצר מוטיבציה קבוצתית, היררכיה, התמודדות עם הפסד, ניצחון, משמעת ועוד (ועל זה אשמח להרחיב בפעם אחרת)״.

אליאס, פרויקט הגמר של סער מתקופת לימודיו ב״ויטל״

השאלון

ראיה

רחוב. אני אוהב ללכת ברחובות וללכוד פרטים ויזואלים, זה נראה לי מובן מאליו עד שהייתי פעם עם שירי בת הזוג שלי בחו״ל, והיא היתה בהלם מהפרטים שהראיתי לה. מאז אני עוד יותר נהנה ללכת ברחובות.

שמיעה

השיר Jack Johnson - It's All Understood
שהוא גם הקטע הפותח והמסיים במופע ׳התקפת לב׳ של ציפורלה שאחי שותף לו . מרגש אותי בכל פעם - עוד מהפעם הראשונה ששמעתי אותו בחזרות.

מישוש

יש לי ילדים קטנים ככה שזה מכור מבחינתי מראש. לריו הגדול אני אוהב לחוש את הלחיים, ולגורי הקטן אני אוהב ללטף את הראש ולהרגיש את השיער הרך.

ריח

אוהב לחזור הביתה, לפתוח את הדלת ולקבל משב ריחות של בישולים של בת הזוג שלי שירי, תמיד מזכיר לי ריחות של הבית של סבתא שלי.

טעם

מתוק. איכשהו, מתישהו, תמיד מתגלגל אלי מתוק במהלך יום.

צבע

גדלתי בבית אדום מילדות. הפועל ירושלים. ככה שתמיד היתה לי חיבה לצבע הזה. ובאופן לא מפתיע קבוצות שהתחברתי אליהן רגשית היו באדום, ליברפול, מנצ׳סטר יונייטד, שיקגו בולס.

צורה

כוכב. יש משהו בצורה הזאת, שמושך אותי תמיד. מדוייק, פשוט, מורכב, חד ויש לו מלא פרשנויות.

המלצה

מצחיק להמליץ היום בעולם שמפציץ אותך בהשראות כל יום. ההמלצה שלי היא לחיות את החיים. להרגיש, לקרוא, לייצר זמנים ביום נטולי הפרעות דיגיטליות. צאו החוצה… כבו את הנייד.

אות

כשהייתי ילד ישב לידי חבר שהיתה לו אלף מאוד יפה ומיוחדת. אני זוכר שהתאמנתי הרבה כדי שגם אני אכתוב בטבעיות כזאת אלף. הצלחתי. לימים עזבתי אותה אבל היא שמורה לי ביד.

מילה

״נשימה״. המפתח לחיים טובים. בכל פעם שנזכור לנשום - לפני תגובה, יום עבודה, ישיבה, עיצוב - יגיעו רק דברים טובים יותר.

משפט

יש משפט שאני חושב עליו בעיקר אחרי כשלונות הוא:

"החטאתי מעל 9000 זריקות בקריירה שלי. הפסדתי כמעט 300 משחקים. ב-26 הזדמנויות סמכו עלי לקחת את הזריקה המכרעת במשחק...ופספסתי. נכשלתי שוב ושוב ושוב בחיי, וזו בדיוק הסיבה להצלחתי.”
- מייקל ג׳ורדן.

חלל העבודה החדש של OPEN. "הרעיון היה ליצור חלוקה בסיסית שתחדד את השוני והניגוד הקיצוני בין החלל הפתוח לחדרי המשרדים הסובבים אותו".

פונט

בגדול אצלי פונטים זה עניין של תקופות. אני תמיד מעדיף פונטים מסודרים, נקיים וללא מניירות, אבל יש את אלה שאתה תמיד חוזר אליהם, לא משנה איזה בגדים חדשים קנית.. אצלי הם: היציאה הבאה וגות׳אהם.

"אני זוכר שהתאמנתי הרבה כדי שגם אני אכתוב בטבעיות כזאת אלף. הצלחתי. לימים עזבתי אותה אבל היא שמורה לי ביד."

אישיות

האמת, קשה לי לבחור רק איש אחד. ישנם המון אנשים שמעוררים בי השראה, לפעמים אני פוגש אותם במהלך החיים ולפעמים קורא/רואה עליהם. מכל אחד שמצליח לגעת בי אני משתדל להטמיע בתוכי את אותו פרט שנגע בי.

שעות שינה

אף פעם לא היתה לי בעיה, מתאים את עצמי תמיד למצב. למרות זאת, הייתי שמח לישון לילה אחד רצוף.

קפה

חייב לשבת לבד בבוקר בבית קפה ולארגן את המחשבות שלי. לפעמים אני מזמין קפה וחשבון יחד, אבל אף פעם לא מוותר.. בשאר היום 2/3 שחור מהעיר־העתיקה בירושלים מומלץ.

דסקטופ

כשהסתכלתי מה הדסקטופ שלי, שמתי לב שלא נתתי תשומת לב אפילו כדי להחליף אותו מהרגע שקניתי את הלפטופ. מה שאומר שעכשיו אחליף אותו. תודה.

צילומסך של הדסקטופ של סער

מקום

תל־אביב. אוהב את העיר, הקצב, הפוזה, החופש, הנורמליות, הים, הפארק, הקפה, אין כאלה בעולם; ומצד שני, ירושלים, כל פעם שאני מבקר צפות בי תחושות נעימות מהילדות, וקצת שמחה שאני לא שם בהווה.

זמן

מוקדש להורים מבינינו. יש את הרגעים אחרי שהילדים הולכים לישון, והבית מסודר, האורות עוברים למצב רגוע, יש שקט בבית. זה רגע שאין שני לו, אתה לא חושב על כלום, אף אחד לא צריך ממך כלום, כמה דקות של מצב מדיטטיבי שאי־אפשר להשיג בשום מקום.

עבר-הווה-עתיד

חייה את הרגע. השאר מסתדר כבר.

סער בחלל הסטודיו החדש