יום עבודה סירות סול

לפני כ־5.5 שנים - בסוף שנה ג' בשנקר, ובשביתת מרצים מתמשכת - החלטנו ג'וליה ואני להעניק עלים לעץ קטן וחשוף ברוטשילד. תפרנו 60 עלים, באנו באישון לילה, תלינו את העלים וחזרנו בבוקר לראות איך אנשים מסתדרים איתם. כל ילד שרצה שאבא שלו ירים אותו כדי שיוכל לגעת גרם לנו לחיוך גדול יותר מזה של מהילד.
מיד אחרי זה חשבתי להשיט סירות סול בבריכת המייסדים ברוטשילד.

כבר כל־כך הרבה שנים תכננתי איך זה יהיה בדיוק: איך אקשור אבן לתחתית כל סירה עם חוט באורך גובה המים כדי שלא ידבקו לדפנות וישלו ע"י זרים; ואיך אסיע את האבנים הרחק משפת הבריכה עם מגב. שכשהגעתי לביצוע - הרוב הגדול היה פתור. הכל חוץ מהסירות. הסול התעקש להיות סול ולא להשאר מקופל בצורת האוריגמי שכפיתי עליו, אך זה נפתר די מהר (מסתבר שסול לא עומד בקסמיו של חום המגהץ). אחרי בדיקה קצרה של לילה בקערה, ועוד בדיקה ומדידות גובה ועוצמת גלי המזרקה במי הבריכה עצמה, ווי וור גוד טו גו.

קיפלתי וגיהצתי 40 סירות ב־10 צבעים שונים (כחול, וורוד, ירקרק, צהוב, אפור, תכלת, כתום, ירוק, לבן ואדום). אספתי יותר מ־40 אבנים מאתר בנייה. מדדתי 40 חוטים בגובה 51.5 ס"מ בדיוק. ארזתי מגב, עוד חוט ומספריים ודפים צבעוניים עם הוראות קיפול בשביל ילדים עוברי אורח, לקחתי את מאשה, ויאללה אל הבריכה.

ההתרגשות היתה גדולה, בעיקר שלי, אבל גם של אחרים. מי שעבר שם הרגיש בר מזל שהצליח לראות את המיצג שברור כל־כך (ויותר מאוחר מוכח) שהעיריה תעלים בתוך 24 שעות. אבל בשביל הזמן הקצר הזה, והודות למצלמות הניידות שלנו, הסירות הצבעוניות בבריכה העירונית ברוטשילד והחיוכים שהן העלו על כולם ישארו בזכרון שלנו, של המחשב ושל שרתי אינסטגרם עד הטורנדו הבא במערב ווירג'יניה.

על אודות פרויקט יום עבודה



תגובה אחת על סירות סול

תגובות פייסבוק