אנדוטיקה ירושלמית

לכבוד יום ירושלים, יצא שליחנו לעניני אותיות לסיור מרתק ברחובותיה של עיר הקודש. אליך כתבנו...

ירושלים מגלה טפח ומכסה טפחיים ונדמה שהיא חושפת רק חלק מהמסתורין שיש בה. כשאני מגיע לביקור מיפו, המעבר הזה הוא מעבר טקסי, שמצריך הקדשה של זמן ומאמץ. מביט בעיניים קרועות לרווחה ומנסה לספוג את כל השונוּת הזו, כאילו הייתי תייר. השוטטות בעיר מוכרת אך זרה ומאפשרת את חדוות הגילוי שאבדה לי ביפו ובתל אביב, שהפכו למוּכרות מידי בשבילי. ההיסטוריה בירושלים נוטפת מקירות האבן, מרמזת על אלפי סיפורים אבודים. לכבוד 'יום ירושלים' נשוטט באזור קטן ברחוב קינג ג׳ורג׳ בעיר הבירה, ואשתף אתכם בממצאים טיפוגרפיים וארכיטקטוניים.

פירוש המילה 'אֶקְזוֹטִיקָה' הוא 'שייך לארץ זרה ורחוקה או מעניין או יפה בזרותואני אוהב גילוי של איכויות אבודות, ובמיוחד אקזוטיקה. הבית שלי מלא בחפצים אקזוטיים ממקומות שונים בעולם, חפצים שהגיעו אלי או שמצאתי בשווקים וחנויות מקומיות. פירוש המילה "אֶקְזוֹטִיקָה" הוא "שייך לארץ זרה ורחוקה (בעיקר לא מערבית) או מעניין או יפה בזרותו". בחווית האקזוטי מצטרפים להם יחדיו חדוות הגילוי וחדוות המסתורין והפליאה. החפץ האקזוטי הוא הרבה פעמים אַרְטִיפַקְט*.

עם זאת, המילה אקזוטיקה, השאובה מן המילה Exo ביוונית, שפירושה "חיצוני", לא מתאימה לתיאור התחושה של גילוי משהו מסתורי אך כזה ששייך לתרבות שלי. כשאני בא לירושלים ונחשף לאוצרותיה, אני חש תמיד את חדוות הגילוי, אבל הארטיפקטים של ירושלים הם לא מארץ אחרת ולא מערבית, הם שרידים של תקופות ותרבויות שחיו וחיות כאן בזמנים שונים. המילה ההפוכה ל-Exo, היא Endon, שפירושה "פנימי". לכן, אקרא לחוויה הירושלמית שלי "אֶנדוֹטִיקָה" - דבר מעניין או יפה בזרותו ומוכרותו, מובן אך לא מוכר השייך לאזור מקומי.

בית המוסדות הלאומיים

מתחם "בית המוסדות הלאומיים" עם ארכיטקטורה מנדטורית-מבצרית

שלט ירושלים קרן קיימת לישראל

שלט קרמיקה יפה בסגנון שלטי בצלאל, עם לטרינג ומסגרת שנראית קלטית

על מנת לחוות חוויה אנדוטית, החלטתי לטייל באזור שכונת רחביה היפה על בתיה המחופים אבן וצמחייתה המרובה. התחלתי ללכת ברחוב קק"ל לכיוון קינג ג׳ורג׳, עד שהגעתי לשלט קרמיקה יפה בסגנון שלטי בצלאל, עם לטרינג וקישוט שנראה קלטי. נדמה שהאותיות מתחילות במשקל אחד והופכות שמנות עם כיוון הקריאה. ירושלים היא הבירה של ה"לֶטֵרִינְג"** העברי. בגלל שהיא התעצבה בתקופת תור הזהב של הלטרינג העברי - מתחילת המאה העשרים ועד לשנות השבעים. מכיון ששמנו אותה ככתר על ראשנו, זכתה העיר להשקעה יוצאת דופן בתקופה הזו בכל תחומי האמנות. הלטרינג הוא "אנדוטי" בגלל שהוא תמיד יחידאי, מוכר ומקומי, וזר באותה המידה.

כניסה לבניין קרן היסוד בירושלים

חיבור בין האות האשכנזית לנקיון הגיאומטרי המודרני

הגעתי למתחם גדול ומרשים שנקרא "בית המוסדות הלאומיים", אשר תכנן האדריכל יוחנן רטנר בשנת 1936-1928. כאן נערכו הישיבות הראשונות של הכנסת וגם השבעתו של ד"ר חיים ויצמן כנשיא הראשון של מדינת ישראל. המתחם הנו דוגמה מצוינת לאיכות ולסגנון של הארכיטקטורה בתקופה המנדטורית. מצד אחד אפשר לחוש בארשת קלאסית-ממלכתית, כמעט פולחנית, כאילו היו הבניינים שם מאז ומעולם כמו הכנסיות, בתי הכנסת והמסגדים של ירושלים. מצד שני אי אפשר להתעלם מן האופי המבצרי החזק, עם חרכי ירי וקירות נטויים בסגנון ה"חלקלקה"*** המנסים להנכיח עוצמה בימים של חוסר ודאות לעתידו של העם היהודי. במתחם אפשר למצוא כמה דוגמאות ללטרינג עברי מעניין, כמו השלט של "קרן היסוד". נראה שהסגנון שלו הוא מין חיבור בין האות האשכנזית הקונטרסטית והשמנה, לנקיון הגיאומטרי המודרני של אותה תקופה. הפתרון היפה עובד היטב עם האותיות הלטיניות שמתחתיו.

משרדי תנועת "המזרחי העולמי".

משרדי תנועת "המזרחי העולמי". תופעה טיפוגרפית ייחודית

המשכתי הלאה במורד הרחוב ועברתי ליד משרדי תנועת "המזרחי העולמי". מבנה האותיות מעל הדלת מזכיר גם תנועות קליגרפיות וגם נקיון גיאומטרי כתופעה כה ייחודית, עד כי אינני מכיר כזאת בגופן דיגיטלי. הגעתי למתחם רחב ידיים, שבו שוכנים בית הכנסת הגדול והיכל שלמה. מבנה בית הכנסת הגדול גם ניחן בשילוב הממלכתי-מבצרי, ולכן מצליח להשתלב באזור, אבל באופן מפתיע הוא נבנה רק ב־1982, כהמשך של "היכל שלמה" הצמוד, שנבנה בשנת 1958.

כיתוב בולט ומרשים בסגנון נטול עוקצים וחצוב באבן. שלט האדריכל

בבית הכנסת אפשר לראות שילובים שונים של בחירות עיצוביות טובות וגם כאלה שפחות. עם זאת, אני מעדיף להתרכז בדברים הקטנים והמעניינים. הרְחבה הגדולה בוהקת באור השמש, ויש לה תחושה פולחנית שמזכירה לי את ההדמיות של בית המקדש השני. על הקירות מסביב אפשר למצוא כיתובים באותיות מתכת בגופן "קורן" של אליהו קורן. בגומחה בקיר מימין לכניסה ישנה אנדרטה לקרבנות השואה עם כתובת לטרינג באותיות קליגרפיות יפות ובולטות שהפתיעו אותי. משמאל לגומחה אפשר לראות כיתוב בולט ומרשים בסגנון נטול עוקצים וחצוב באבן, שהשאיר האדריכל של הבניין, ד"ר א. פרידמן.

נכנסתי מן החום המעיק אל המבואה הקרירה של בית הכנסת, שבחזיתה מוצבת דלת ענק עם ויטראז׳ים צבעוניים המעוטרים במנורות ובלוחות אבני חושן. הקירות שבצדדים משובצות באותיות ארד המסודרות בגופן "הצבי" במשקל עבה. זה לא ממש מה שחיפשתי מכיוון שאני מכיר את הגופן היטב, אבל יש משהו יפה בריווח ההרמוני של המילים ובקצב האותיות. בימינו לא משתמשים בגופן הזה לצרכים מסחריים כמעט. חבשתי כיפה ונכנסתי לתוך אולם המבואה ושם מצאתי שלט עם הכיתוב "אולם מרים לנדאו", המסודר באותיות קליגרפיות בעלות עיצוב נקי, הדומות לאלה התלויות באנדרטת השואה שבגומחה ברחבה.

ויטראז׳ בבית הכנסת הגדול שיצרה רג׳ינה היים. מקור: Shutterstock

עליתי במדרגות לאולם הענק של בית הכנסת, שנראה קצת אפור ועייף, ושהחללים הגדולים בו לא ממש הצליחו לקבל מענה מתאים בעיצוב הקירות. מעל ראשי המתפללים ישנו עיגול שטוח ענק (אולי במקום כיפה), ומתוכו יוצאת נברשת גדולה אך לא מרשימה בעיניי. מעל ארון הקודש עמדו חלונות הויטראז׳ היפים שעיצבה האמנית רג׳ינה היים. ככל שישבתי יותר זמן על כסאות העץ, מוקף בשקט וברוגע, כך יכולתי להעריך יותר את עבודתה, ואת הגיוון של הצבעים והצורות. בחלונות שמסביב לבית הכנסת אפשר לראות עוד ויטראז׳ים צבעוניים עם ציטוטים מהתנ"ך באותיות נקיות ופשוטות, אבל חלונות אלו פחות מרשימים מן הויטראז׳ הראשי. על מעקה עזרת הנשים העליון אפשר לראות מעין מגנים בצבעים אדום וכחול, מעוטרים בסמלי מתכת מן העולם היהודי. סמלים אלו הזכירו לי את סמלי משפחות האצולה ההארלדים התלויים בכנסיות ובטירות. נראה שאי אפשר להימנע מלהשוות את בית הכנסת מול הקתדרלות שבאירופה.

לאחר מכן המשכתי ל"היכל שלמה" שתוכנן על ידי האדריכלים מאיר רובין ואלכסנדר פרידמן בשנת 1958. על דלתות עץ בכניסה החסומה מן הרחבה נתקלתי בעיטורי ארד מפתיעים של סמלי השבטים השונים. הבניין מאכלס מוזיאון לאמנות יהודית וגם אולמות לכינוסים ופעילויות בנושאים דתיים. בקומות השונות אפשר למצוא כל מיני כתובות הקדשה לרבי שלמה וולפסון ורעייתו אדית, אשר תרמו להקמת הבניין שנקרא על שמו. ההקדשה באותיות המתכת בקומת הכניסה מעוצבת בסגנון קליגרפי צר.

כתובת בכניסה למוזיאון שבהיכל שלמה, בדומה לגופן "יוניברסאל"

בקומה השלישית שוכן המוזיאון (שהיה סגור כשהגעתי), אשר בכניסתו בנוי קיר שיש המשובץ באותיות ארד בסגנון קליגרפי גיאומטרי. (לצערי מי שהתקין את האותיות לא ממש הבין איך ואיפה לשים את הגרשיים). טיפוס האות הזה אהוב עלי במיוחד. זו כנראה וריאציה לכתב "אוניברסאל" מהקטלוג של סטודיו רולי משנות החמישים - "כתב עברי אמנותי". אותיות בסגנון הזה אפשר למצוא בכניסה להיכל המגילות במוזיאון ישראל ובשילוט באוניברסיטה העברית. האם אותה יד עיצבה את הכתובות האלו, או שגרפיקאים שונים? מה שבטוח כאמור, מי שהתקין את האותיות לא ממש ידע איפה וכיצד להתקין את הגרשיים.

לטרינג בסגנון אשכנזי כבד

ב"אולם אדית וולפסון" ניתן למצוא כיתוב בסגנון קליגרפי חגיגי ומקושט עם סריפים שפונים למטה. ברוב הדוגמאות של הלטרינג שראיתי ב"היכל שלמה" אפשר לראות התאמה יפה בין הכיתובים בעברית לכיתובים באנגלית. ירדתי עוד קומה או שתיים ומצאתי אולם ובו אותיות מובלטות בסגנון אשכנזי כבד, שמזכיר את "הגדת פראג" שהדפיסה משפחת גרשוני בשנת 1526, וגם את גופן "סתם" של פרנציסקה ברוך. הציטוט לקוח מספר זכריה פרק ח׳, פסוק טז׳: "אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם, שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם". לא ברור מה היה שם שהצריך את הציטוט הזה, אולי בית מדרש ללימוד משפט עברי.

בזאת הסתיים סיורינו המעוטר והקצר בירושלים. בתוך מתחם גיאוגרפי קטן למדי, התגלו לי שכיות חמדה טיפוגרפיות שאכן חשו לי מוכרות אך מיסתוריות. לא את מקור כולן הכרתי, והן עוררו אותי למחקר מעמיק יותר שייתכן שעוד אכתוב עליו. קצת כמו שד"ר סוס היה אומר, לעיתים תירוץ חגיגי, כפי שהיה לי יום ירושלים, יכול לזמן טיול שוטטות לימודי ומלא בהשראה מקומית, שאי אפשר שלא להגדירו "מקומות מופלאים"!


* אַרְטִיפַקְט - מלטינית - "אַרְטֶה פַקְטוּם", כלומר - דבר שנוצר במיומנות ומומחיות). לצורך הכתבה הזו כוונתי היא לחפץ, למשהו מוגדר שאפשר להחזיק ולמשש אותו.

** לֶטֵרִינְג - אמנות ציור האותיות (בכל טכניקה, וביניהם, גם הקליגרפיה)

*** חלקלקה - חומה משופעת, מבנה המהווה חלק מביצורים הנמצא בצדה החיצוני של חומת מצודה או עיר מבוצרת.



תגובה אחת על אנדוטיקה ירושלמית

תגובות פייסבוק