טיפו־טיפ סימן ה״וגם״: תוספת טיפוגרפית קטנה לשפה העברית

השפה העברית היא שפה עתיקת יומין, אך בו־בזמן היא שפה חיה, משתנה ומתפתחת. אחרי מאות שנים של תרדמה, קם אליעזר בן־יהודה והפיח בה חיים מחדש. מאז, השפה העברית לא נשארה במקומה, אלא המשיכה להתפתח ולהשתנות יחד עם התרבות והחברה הישראלית.

דוגמאות למקרים בהם סימן ה׳וגם׳ יכול להיות שימושי.

כמו בכל מערכת כתיבה חיה, ישנם סימנים ותווים שנעלמים עם הזמן, וישנם כאלה שנוצרים כדי לענות על צרכים חדשים. אחת החוזקות הגדולות של שפה היא הגמישות והיכולת שלה להתאים את עצמה לעולם משתנה. לעברית, עם כל העושר ההיסטורי והתרבותי, עדיין יש מקום להוסיף לה אלמנטים שיכולים להפוך אותה למדויקת ומגוונת יותר.

כשמשווים את העברית למערכת הכתב הלטינית, לפעמים קשה שלא לקנא בעושר הטיפוגרפי של הלוע״זיים. מעבר לאותיות קטנות וגדולות, סימני ניקוד וסמלים ייחודיים, יש להם גם את סימן האמפרסנד (&) – שהוא גם יפה וגם פרקטי. הוא התחיל כליגטורה צרפתית של האותיות et (בצרפתית "וגם") שהתמזגו להן במשך השנים והפכו לתו חדש הידוע בכל העולם.

מעניין שהמילה et מצאה בעבר את דרכה לעברית כמילה ״אֶת״, ואפשר להיתקל בה לפעמים גם כיום בשמות של שותפויות כמו "כהן את לוי". שימוש זה, שמקורו בהשפעת שפות רומאניות, משקף את המשמעות "וגם", "and".

דוד נטוי ״וגם״

אגב, עד סוף המאה ה־19 נהגו ללמד את הסימן כאחת מאותיות האלפבית הלטיני, והוא הוצב בסוף האותיות. כשהילדים האנגלים היו שרים את ה־ABC הם יהיו מגיעים לסוף השיר ושרים "and per se and״ כלומר ״וגם, מילולית ׳וגם׳״, ולכן הסימן נקרא עם הזמן בסוג של שיבוש: ampersand.

האמפרסנד הוא לא רק סמל אלגנטי, הוא גם פונקציונלי. הוא חוסך מקום, מוסיף עניין עיצובי, ומשמש בשפות רבות (גם בעברית לפעמים) לציון החיבור בין מילים בצורה פשוטה ואסתטית. וזה סמל שחסר לנו מאוד בעברית.

נכון, יש לנו את ו׳ החיבור, אבל היא דלה ויזואלית ונצמדת למילה שאותה היא מחברת, מה שעלול ליצור בלבול. בנוסף, היא לא תמיד ברורה וקריאה מספיק. למשל: רד־בול ווודקה, וופל וניל (מי זה ניל?), ומה בעצם כתוב כאן? "אזרח ותיק" – לעולם לא נדע (אלא אם ננקד).

אז למה לא להשתמש בסימן גרפי אחד – ברור, יעיל ואסתטי – שיפתור את הבעיה?

סימן ה״וגם״

לפני שבעים שנה, איסמר דוד הניח את היסודות לסימן העברי בכך שעיצב לפונט דוד נטוי את סימן ה״את״ (כפי שנראה בדימוי למעלה). לפני כעשור, החלטתי לקחת את הרעיון צעד קדימה ולעצב סימן טיפוגרפי חדש – סימן ה״וגם״. מאז, הסימן הפך לחלק אינטגרלי מכל פונט שעיצבנו ב־אאא ובפונטימונים – כליגטורה סודית, המותאמת לכל פונט בהתאם לסגנונו הייחודי.

ההשראה הייתה פשוטה וברורה: כמו שהאמפרסנד נוצר מחיבור צורני של האותיות et, כך גם הסימן החדש נבנה מחיבור צורני של המילה "וגם". ידעתי שהוא לא יאומץ מיד, אבל קיוויתי – ועדיין מקווה – שעם הזמן, מעצבים ומעצבות יתחילו לזהות את הפוטנציאל שלו.

שמות שהם שותפויות, ביטויים כמו "בן אנד ג'ריס" או "יפה וגם אופה" יכולים להיראות אחרת עם סמל אחד פשוט ואלגנטי במקום ו' החיבור הרגילה. סמל כזה לא רק חוסך מקום, אלא גם מוסיף מגע עיצובי ייחודי לטקסט.

אז הנה קחו לכם/ן אתגר: בפעם הבאה שאתם מעצבים לוגו של שותפות, שלט לחנות, הזמנה לחתונה וכו׳, נסו לשלב את סימן ה”וגם“. הוא אולי חדש ולא מוכר, אבל כל שינוי מתחיל בצעד קטן. מי יודע, אולי יום אחד, כמו האמפרסנד, הוא ייהפך לחלק בלתי נפרד מהשפה העברית.