פרויקט במהלך התואר הראשון בתקשורת חזותית יהיה בדרך כלל מושקע ומוערך אך עתידו המזהיר מתחיל ונגמר על המקרר של ההורים. לפעמים דווקא בתקופה הלימודית הזו המאפשרת חקירה והעמקה, יופקו תוצרים נועזים ויוענקו לסטודנטים הזדמנויות שמעצב לא יזכה להן בשוק העבודה. רק בפרק הזמן המיוחד של מהלך שנות התואר, המעצב זוכה למעשה להיות היוצר, העורך, הקופירייטר ואיש השיווק ולמעשה מתפקד כתזמורת של איש אחד, שמקבל מקום לעסוק במה שמעניין אותו, במקום בטוח המאפשר לו להביע את דעותיו ולזעוק זעקתו הבלתי תלויה ומחוייבת.
בחרתי לעסוק בצנזורה בתרבות הישראלית, מתוך סקרנות אישית, אך לא דמיינתי כמה מהר יהפוך הנושא להיות רלוונטי
כחלק מלימודיי בבצלאל ניתנה לי ההזדמנות לפני כשלושה חודשים לבחור נושא שמעניין ומעורר אותי ולערוך אסופה שלמה סביבו. עריכת תוכן היא חד־משמעית לא אחד מהכישורים ההכרחיים למעצב גרפי, אך נוכחתי לדעת שכאשר המעצב שותף לתוכן, העיצוב נראה אחרת. בחרתי לעסוק בצנזורה בתרבות הישראלית, מתוך סקרנות אישית, אך לא דמיינתי כמה מהר יהפוך הנושא להיות רלוונטי. מסגירת התאגיד ועד הרפורמה המשפטית, הפרויקט שלי הפך להיות מחקר חשוב ואקטואלי. כשהנושא ״חם״ הוא הופך רגיש, עובדה שהכתיבה לי כמעצבת גישה זהירה ומחושבת הרבה יותר מבחינה תוכנית ובעיקר מבחינה עיצובית.
כפולה מתוך הפרויקט העוסק בצנזורה
מדובר בספר "מחאתי" אך היה לי חשוב לא לצרוח, לעורר הקשבה ולא אנטגוניזם, ובעיקר לגשת בכבוד לאותה תרבות שוליים אמיצה שנדחקה לפינה. היה לי חשוב לעורר שיח אצל הקוראים לגבי חשיבות התרבות ומקומה בכל פרשה לגופה ממלכת האמבטיה בקום המדינה עד לתיאטרון אל־מידאן בימינו בצורה אובייקטיבית ככל שניתן. שאלות רבות עלו מתוך התוכן המורכב ודייקו את עבודת העיצוב, כגון היררכיה, המדרגת ומסבירה את החומר בצורה הניטרלית ביותר, ושימוש בכלי העיצוב הגרפי על מנת להעשיר ולפקוח את עיניי הקוראים מבלי להתנשא או להטיף.
ישנם מספר פרויקטיי גמר מהאקדמיות לעיצוב שיצאו אל העולם והאירו בזרקור סוגיות חברתיות פוליטיות חשובות. מהפונט של מיכל שומר המאפשר קריאה וכתיבה רב־מגדריות, הפונט ערברית של לירון לביא טורקניץ המאפשר קריאה וכתיבה דו לשוניות, המכתבים למנכ"ל שופרסל של ניצן מיוסט היוצאים כנגד כמות הירקות הנשלחים לפסולת בסניפי הרשת באופן יומיומי, סדרת החוברות "מאיימת, מנומרת ולא מתנצלת" של מעין רוהר המתארות חוויות וסיטואציות העוסקות בנשים ובציפיות החברתיות מהן, "כולם נרדמים בשמירה" - קולקציית הגמר של תומר אבן־ארי מהמחלקה לעיצוב אופנה בשנקר שעסק במחאה הישראלית, תוך העברת ביקורת נוקבת על אופייה ועוד ועוד, ולשמחתי הם לא היחידים.
זה הזמן לחזור אל העבודות החברתיות והפוליטיות שיצרנו במהלך התארים, להוריד אותם מהמקרר ולבחור איך אנחנו יכולים לפתח אותן מחדש ליצירת שינוי
עיצוב המשרת את התחום הפוליטי מציף שאלות מהותיות רבות כגון שיח עם האחר וכיצד לגשת אל מידע מורכב ולהנגיש אותו. בימים שכאלו, כשנדמה שכולנו מפסידים מהמצב החברתית והפוליטי בארץ מתעורר רצון למצוא דרכים חדשות להקשבה הדדית שנמנעת מדיבור בקול אחד בלבד. זוהי בדיוק התקופה לחזור אל היצירות החברתיות והפוליטיות שיצרנו במהלך התארים שלנו, להוריד אותם מהמקרר של ההורים, ולבחור איך אנחנו יכולים לפתח אותן לכדי יצירות המניעות שינוי שיאפשר לנו עתיד טוב יותר.
לשמחתי הרבה, העבודה שלי גם לוקחת חלק בתערוכה שנפתחת בימים אלו - "תערוכת בזק" שעוסקת בתגובה של יוצרים מכל השדות, מאדריכלות ועד אמנות, למצב החברתי־פוליטי בארץ. יוזמי התערוכה - יובל צין ואילון ברוש, ואוצריה - עלמה הנגבי ושירז ריינר הינם בעצמם סטודנטים, ומוכיחים כי זוהי אחריותנו כסטודנטים להשפיע על המצב, ולא משנה מהי האג'נדה שלנו, ימין או שמאל, מרכז או פריפריה, מחובתנו כולנו לקחת חלק בשינוי מהותי בדרך למציאות טובה יותר.
עבודתו של להב הלוי המוצגת בתערוכה
אוצרת: ליאת (לולה) לוי עזרן
מיקום: בניין המיועד להריסה ברחוב בלוך 34, , תל אביב
תאריכים: 21.4 - 29.4, בין השעות 10:00-22:00.
(ימי שישי וערב יום הזיכרון 24.4- 10:00-16:00, יום הזיכרון 25.4 -התערוכה סגורה).
כרזת התערוכה בעיצוב נויה אנטמן רון
