האוסף שלי אוסף הדגלים של שמחת תורה

לכבוד החג האחרון בתשרי, שאחריו מתחילים ״אחרי החגים״ המיוחלים, אנחנו שמחים לחלוק איתכם קטלוג שמצאנו לאחרונה, ובו תערוכה של עשרות דגלי שמחת תורה שהוצגה לפני יותר מעשור

זמן קריאה: 2 דקות

חג שמחת תורה הוא חג יחסית חדש, ״רק״ בן בערך אלף שנים, אבל המנהגים המוכרים ונהוגים כיום – כמו הקריאה ההמונית בסיומה של התורה, הריקודים עם הספרים הכבדים, ובעיקר דגלי התורה המאויירים והמעוצבים לילדים – ״חדשים״ אפילו יותר, ונהוגים רק במאות השנים האחרונות.

עם הקמת המדינה, נוספו לדגלים אלמנטים ציוניים המעודדים את ישוב הארץ והעלייה אליהאחד האלמנטים הגרפיים היהודיים הראשונים שאנחנו מכירים – דגל שמחת תורה, כנראה הופיע כבר לפני המאה ה־17, אבל עדויות בכתב על דגלים כאלה אנחנו מוצאים רק משנת 1671 בפולין. מאחר והדגלים הללו הודפסו כדי לחבב את חגיגות סיום התורה בחג על הילדים הקטנים, הם נקרעו במהרה ולא נשמרו, כך שאת הדגלים הממשים הראשונים שנשתמרו ניתן למצוא רק החל מהמאה התשע־עשרה באירופה. באופן כללי, מנהג הדגלים בחג רווח יותר בארצות אשכנז, ורק מן המאה התשע־עשרה ניתן למצוא כאלה גם בארצות המגרב וגלות ספרד.

הידעת?

למרות השם המחייב, חג ״שמחת תורה״ לא מופיע בכלל בתורה. אמנם חג ״שמיני עצרת״ מצוין בספר ״במדבר״ והוא חל שמונה ימים אחרי סוכות, אבל החג מתייחס בעיקר לדברים הקשורים לבית המקדש, ולא למחזור השנתי של קריאת התורה.

המוטיבים המרכזיים במאה התשע־עשרה בקהילות היהודיות היו פסוקים או משפטים מאוירים מפיוטים הקשורים לאהבת התורה שנכתבו בטיפוגרפיה ידנית ושימשו אלמנט חינוכי בעידוד הילדים ללימודי הקודש. עם ראשית הציונות ואף יותר עם הקמת המדינה, נוספו אלמנטים ציוניים המעודדים את ישוב הארץ והעלייה אליה. בקטלוג שמצאנו מהתערוכה ״הדגלים של שמחת תורה – מן האמנות היהודית העממית לתרבות העברית־ישראלית״ (באוצרותה של ניצה בהרוזי־ברעוז) מוצגים עשרות דגלים המראים את השינוי האמור, מתוך מבחר אוספים של חוקרי אמנות יהודית ומעצבים ישראליים כפרופ׳ שלום צבר, ד״ר חיים גרוסמן ודוד טרטקובר, ואנחנו שמחים לשתף אתכם בחלק מהם.

מעצב ומאייר שראוי לציין כאחד מן היוצרים הבולטים של דגלי שמחת תורה הוא מ׳ אריה, שנפטר בשנה שעברה. אריה (מוסקוביץ) אייר עשרות ספרי ילדים ולא מעט מסמלי צה״ל אבל בין היתר גם עשרות דגלים, שאת חלקם אתם יכולים לראות כאן ובקטלוג. פרט מעניין נוסף הוא שבתפקידו הציבורי היה אריה גבאי של אחד מבתי הכנסת בצפון הישן בתל־אביב במשך עשרות שנים, כך שבוודאי יצא לו לראות את מעשי ידיו מתנופפים בחגיגות שמחת התורה בבית הכנסת שלו, שנה בשנה.

חג דגלים שמח!