דור המייסדים "א.א שוורץ – הסטודיו שהיה אחראי לעיצוב הגרפי בצפון במשך עשרות שנים

בשנת 1966 החליט זוג מעצבים צעיר להקים סטודיו חדש בחיפה והעניקו לו את השם ה״יצירתי״ – א.א שוורץ. היו אלו אליהו, הידוע בכינוי "מתוקה" ואורה, שניהם בוגרים טריים דאז של המחלקה ללימודי גרפיקה בבצלאל. לאחר הלימודים עבדו השניים בסטודיו החיפאי הידוע "גרפיס", שם הכירו, ולאחר מכן פתחו את הסטודיו העצמאי שלהם כאמור, שפעל משנות השישים עד תחילת שנות האלפיים.

אליהו (מְתּ֫֫וּקָה) עיצב מוצרים גרפיים רבים לחיל הים. מבין עבודותיו לזרוע הימית – נמצאים עדיין בשימוש כל תגי היחידה של החיל וכנפי העטלף המעטרים את מדי השרד של הקומנדו הימי

בסטודיו עבדו עם חברות מסחריות בעיקר מן הצפון, אך גם עם השירות הבולאי, עיריות שונות, ואפילו עם צה״ל. "מתוקה" שהיה בוגר של שייטת 13, עיצב מוצרים גרפיים רבים לחיל הים. מבין עבודותיו לזרוע הימית – נמצאים עדיין בשימוש כל תגי היחידה של החיל וכנפי העטלף המעטרים את מדי השרד של הקומנדו הימי. בנוסף הוא עיצב לחיל כרזות שהתאפיינו בסגנון המקובל לשנות השישים והשבעים בארץ (ככל הנראה בהשפעת העיצוב הבריטי של אותם הימים) שהתאפיין בקישוטיות ועומס צבעוני של פרטים.

אורה ו"מתוקה" עבדו יחד בסטודיו אך סגנונם היה היה מגוון והטרוגני. רבים מהפרויקטים פוצלו בתחילה לעבודה בנפרד והמשיכו תוך כדי התייעצויות וחשיבה משותפת המתכנסת לכדי המוצר הסופי המשותף שעליו כמובן חתומים שניהם יחדיו. השילוב בין מתוקה לאורה הוליד דימויים שייצגו את הסגנון הייחודי של כל אחד מהם, אך גם אפיינו את מערך הכוחות המגדרי, כאשר החלוקה נעשתה באופן טבעי ועל־פי תחומי העניין האישיים. לדוגמה, אם "מתוקה" היה אחראי על החלק הצבאי, אורה היתה אמונה על עבודות הפונות יותר למגזר הצעיר. אורה איירה ספרי ילדים רבים, והשפעותיה העיקריות היו עולמות הפולקלור והאומנות הפוביסטית, המבוססת בין היתר על עבודה רוויות צבע אך מופשטת וחופשית יותר. כמו למשל בסדרת הבולים שעיצבה אורה בה ייצגה נשים חזקות ולשם כך בחרה את הדמויות המקראיות של יעל, אסתר ושרה.

ברבות מבין העבודות שיצאו מן הסטודיו אפשר לראות את היד הנקייה וה"מסודרת" של מתוקה שלובה במעין קווים משוחררים ורכים של אורה. אחת הדוגמאות היפות לעבודה המשותפת היא הכרזות שעשו לחברת ענטף. הכרזות עשויות משטח צבע דומיננטי, שהיה מאפיין בולט מאוד לעין על לוחות המודעות של אותם ימים, ביחד עם כיתוב מינימליסטי וברור המבהיר מהו המוצר הנמכר. ושוב לעומת השקט הטיפוגרפי ולשטח הצבע האחיד, מופיע אפיון הדמויות המנוגד כמלאות שובבות ופראות.

הסטודיו התפתח וגדל ולמתוקה התפנה קצת זמן לחשוב על עתיד המקצוע בצפון. באותן שנים פעלו מספר סטודיות בחיפה והעיר ואנשיה נחשבו לשחקן משמעותי בשדה העיצוב הגרפי בארץ כולו. מכאן נולד הרעיון של אקדמיה חיפאית לעיצוב. מתוקה היה בין המייסדים של המחלקה הגרפית באקדמיה לעיצוב ויצו חיפה, ושניהם היו ממרצי המחלקה בשנותיה הראשונות, כאשר מתוקה עמד בראשות המחלקה לגרפיקה 25 שנה ונחשב לאחד המורים החלוצים בתחום.

לצד השינויים בשדה המקומי מתחבר גם סיפורם האישי, אורה ילידת הארץ ואליהו עולה חדש ושורד שואה, ויחד בעבודתם הם שוזרים את שני הקצוות של גולה ותקומה

אורה (תבדל"א) ואליהו (ז"ל) מייצגים דרך הסטודיו והעבודה המשותפת גם את רוחה של התקופה, בהקשר של ההיסטוריה של העיצוב הגרפי בישראל. שנות השישים – בהן לומדים השניים בבצלאל, הן רגע המעבר בין הדורות; מעבר מדור המייסדים של האחים שמיר, פרנץ קראוס ורודי דיין שידעו גרפיקה ידנית תוך שאיבה של מקורות השראה היסטוריים תחת ערכים ציוניים חזקים, לדור חדש ששאב השפעות בינלאומיות של מסחור ושיווק. לצד השינויים בשדה המקומי מתחבר גם סיפורם האישי, אורה ילידת הארץ ואליהו עולה חדש ושורד שואה, ויחד בעבודתם הם שוזרים את שני הקצוות של גלות ותקומה. גוף עבודתם מייצג את השאיפה להגדיר זהות מקומית ישראלית דרך צורה, צבע, סגנון וחוויה. שילוב שמקבל ביטוי סגנוני דרך הגרפיקה ומעלה שאלות שנותרו רלוונטיות גם כיום על המתח שבין השפעות מודרניות ובינלאומיות לאלו המקומיות ביחד עם הקשר למסורת ולמטען ההיסטורי של הארץ הזו.