שלי, מה הסיבה שבגללה בחרת לא ללכת ללימודים רשמיים של תקשורת חזותית?
תמיד ידעתי שאני רוצה להתמקצע בתחום האמנות והעיצוב. בגלל שאני מגיעה מעולם האמנות הפלסטית (אני בוגרת תלמה ילין), רציתי לבדוק את הכיוון הגרפי. אז נרשמתי לקורס תעודה של ״שנקר הנדסאים״ לפני שאני מחליטה ללכת על התואר הגדול, מי יודע אם בכלל אתחבר לכל עניין ״המסכיזם״ הזה. אחרי טיול קצר למזרח הרחוק התחלתי את הקורס וכמובן עפתי על התחום והבנתי שזה הדבר. בסוף הקורס קיבלתי מלגה להמשיך במכללה למסלול הנדסאי חדש שנפתח בשם ״עיצוב מדיה״, שמטרתו לזקק את לימודי תקשורת חזותית לשנתיים בלבד ולתת כלים פרקטיים לכניסה חלקה לתעשייה. זה היה נשמע כמו מסלול לטעמי, הרגשתי שהידע האמנותי שרכשתי בתלמה ילין יחד עם קורס התעודה העניקו לי בסיס מוצק למדי שיאפשר לי לפסוח על ארבע שנים של לימודים באקדמיה. החלטתי לנסות את ״קיצור הדרך״ הזה. כבר אחרי כמה קורסים הרגשתי שזה לא בדיוק מתאים לי ואחרי שני סימסטרים פרשתי מהלימודים בעקבות הצעת עבודה.
איך בחרת ללמוד בסופו של דבר? מה היו המקורות שלך ואיך ניהלת את זמן הלימוד שלך והתכנים?
ברגע שהבנתי שעיצוב גרפי זה מה שאני רוצה לעסוק בו, המוח החל באולטרה־מרתון על היוטיוב לפי מילות המפתח: עיצוב גרפי, מיתוג, לוגו, אילוסטרייטור, פוטושופ ועוד. הדיסקברי באינסטגרם התמלא בהשראות ומעצבים מכל העולם, האצבע רצה על ה״Follow״ לכל החשבונות החשובים בתעשייה. רציתי מהר מאוד להתחבר לקהילה והבנתי שהקצב של התחום הזה הוא מהיר ומתפתח מיום ליום וכדאי כל רגע לשטוף את העיניים בשלל השראות ותוצרים של גאונים בתחום. הדבר הזה מאוד תרם להתפתחות האישית שלי במקצוע, מרחב ההשראה והרפרנסים התנפחו מיום ליום וסיפקו קשת של כלים ומקורות ללמוד מהם בזמני הפנוי.
״התיידדתי עם תסמונת ׳המתחזה׳ שהחלה להציף אותי, ובנקודה הזו נולדה חובת ההוכחה, שמלווה אותי עד היום״
כאשר פרשתי מלימודי ההנדסאים, התחלתי לעבוד בסטודיו תל־אביבי קטנטן. צלחתי עבודת בית צנועה ולשמחתי לא נאמר דבר על השורה החסרה בקורות החיים שלי הנודעת ללימודים האקדמיים. ברגע שהתחלתי לעבוד – ה״לימודים״ התחילו גם כן. כל רגע הרגשתי שאני עלולה להקרין פער אקדמי, התיידדתי עם תסמונת ״המתחזה״ שהחלה להציף אותי ובנקודה הזו נולדה חובת ההוכחה שמלווה אותי עד היום. הפכתי לספוג שרק רוצה ללמוד לעומק את המקצוע, גם אחרי שעות העבודה. ביום, מעצבת לוגו לבר תל־אביבי קטן שנפתח בפינת הרחוב, ובלילה לומדת טוטוריאל על אנימציות ללוגו. מאותה תקופה ועד היום, הלימוד העצמי והרצון לצמצם פערי ידע הוא פשוט חלק מהשגרה. תמיד יש עוד מה ללמוד, תמיד יש שאלות שצריכות להישאל, ואם יש פער טכני שמונע ממני לייצר את מה שאני רוצה – גוגל, גוגל, גוגל.
מה את מרגישה שעדיין חסר לך באופן מהותי בידע שלך?
היום במידה מסוימת אני מרגישה שהפער המקצועי שקיים אצלי לא מגיע דווקא מהוויתור על האקדמיה או מאיזה קורס של שנה X שפספסתי, אלא פשוט מעצם העובדה שיש לי עוד כל כך הרבה מה ללמוד תוך כדי ניסיון בתעשייה, לפגוש ולעבוד עם אנשים מתחומים משיקים, להיות מעורבת בפרויקטים שיצריכו ממני להרחיב ולהעצים את הכישורים שלי. אין לזה סוף. בפן האישי, אני מרגישה שהייתי רוצה להחזיר לעצמי את הידע האמנותי הגולמי יותר, התעסוקה האינטנסיבית בעבודה לעיתים עולה על המקורות האמנותיים שהייתי רוצה להשאיר ואף לחזק אצלי. למשל תחומים כמו תולדות האמנות והעיצוב, נושאים תאורטיים יותר בתחום העיצוב, לפעמים כל אלה הולכים מעט לאיבוד בשגרה, ואני מאמינה שהם חשובים ומהווים רפרנס חיוני לעשייה.
״כנסים ופסטיבלי עיצוב הם פתרון מדהים לתדלוק פערים בתחום, לפגוש ולשמוע מומחים ויוצרים אחרים זה דבר מומלץ לכל מי שיש לו תשוקה למקצוע״
כיצד את פועלת להשלים את החוסר הזה?
לדעתי רק להיות מעצבת בתעשייה זה לא מספיק, זה אפילו עלול להגדיל את החוסר. אני כל הזמן יוצאת מנקודת הנחה שיש עוד מה ומאיפה ללמוד, העבודה הוא מקור ידע נפלא אך לא היחיד. כנסים ופסטיבלי עיצוב הם פתרון מדהים לתדלוק פערים כאלה ואחרים בתחום, לפגוש ולשמוע מומחים ויוצרים אחרים הוא דבר מומלץ לכל מי שיש לו תשוקה למקצוע. ואם לא מזדמן לקחת חלק באירועים גדולים שכאלה, הרי שאפשר למצוא פתרון זמין ונגיש בעיר שחוגגת יצירתיות בתדירות גבוהה על ידי אין־סוף אירועי אמנות ועיצוב, גלריות מזדמנות בכל פינה, תערוכות ועוד.
עוד דבר שמשאיר אותי בעניינים ומעשיר לי את היכולות הוא העיסוק באיור. האיור נותן לי מרחב לביטוי אמנותי הכי גולמי ומוחלט שיש. כשאני מאיירת זו הנאה צרופה שמעורבבת עם התחושה שאני באימון פונקציונאלי של מחקר דימויים וצורות. זמן ללמוד ולשחק כל פעם מחדש. מעבר לאסקפיזם ההכרחי שזה נותן, איור הוא העוגן שלי לשימור וטיפוח יסודות המקצוע בזכות המפגש עם האלמנטים הבסיסיים ביותר – צבע, צורה ודמיון.
האם נתקלת בתגובות שליליות, או בסירוב לקבל אותך לעבודה בשל העובדה שאין לך תואר רשמי?
מעולם לא קיבלתי תגובה שלילית או בסירוב קבלה לעבודה בשל העובדה שאין לי תואר רשמי, אך לא פעם נתקלתי בפליאה ורצון להבין מהצד השני מה קרה בין השנים X ו־Y ולאן נעלמה השורה ״בוגרת תואר תקשורת חזותית מהמוסד ההוא״. דאגתי להבליט ולהעשיר את תיק העבודות שלי בצורה כזאת ובתקווה שהעין לא תברח לחפש היכן למדתי. תמיד האמנתי שפורטפוליו חזק יתעלה על השורה החסרה ברזומה, וכך קורה. תמיד כשמגיעים למקום עבודה חדש או כשסתם מעורבים במפגש בין מעצבים, תעלה השאלה והרצון לאמת היכן המעצב/ת למד/ה את התואר, זה חלק מההיכרות הבסיסית בקהילה והדבר פותח עולם ערכים משותף. נראה שהעובדה שלא סיימתי תואר כן מושכת תשומת לב אבל מעולם לא הרגשתי שזה מתוך זלזול אלא מפרגון וסקרנות.
אני יודעת שאני מחוץ למעגל האקדמי וזה בסדר, אני לא אדע ולא אכיר את המרצים המדוברים או את הקורסים ההם משנה א/ב/ג/ד. בסופו של דבר זה לא יוצר הפרדה מהותית או ניתוק מחברי בוגרי האקדמיה, ההבנה הרווחת היא שכולם יוצרים ומעצבים לגיטימיים בתעשייה, כל אחד בדרך שבחר לעצמו ואין זה משנה מה היא.
במה שונה לדעתך עיצוב של בוגר תואר רשמי לבין התוצרים של אוטודיקטים?
בסוף הכל מאוד סובייקטיבי, אין תבנית ברורה שאיתה כל בוגרי התואר עובדים ואין סימני זיהוי ברורים בתוצרים של אוטודידקטים שמצביעים על היותם כאלה. עם זאת, בתחושה שלי קיים משהו מעט מקבע במסגרת אקדמית פשוט מעצם היותה מסגרת. מצד אחד, הלימודים באקדמיה נותנים הכוונה ומעטפת תכנים שלבד קשה לייצר, מצד שני אפשר לדון על האם חלק מסויים מהתכנים האלה הוא רלוונטי להיום ולמה שקורה בתעשייה.
״לשמחתי, גיליתי שתואר אקדמי לא מעוגן בחוקי קבלה לעבודה, וכל עוד יש תשוקה ומספיק תוצרים ראויים – הכל פתוח לדיון״
לאוטודידקט יש שליטה על רמת הפרקטיקה בתכנים שהוא בוחר ללמוד בעצמו ואולי כך הוא גם מקרב את עצמו להשתלב מהר יותר בתעשייה. בנוסף, לתחושתי, הקצב של המקצוע בתעשייה שונה בהרבה מקצב האקדמיה. בלימודים יש הרבה מקום ומרחב למחקר ותיאוריה על אף שיש גם ההגשות ודד־ליינים, בתעשייה לפעמים זה מתבטא בווליום גבוה ודינאמי יותר. יתכן שזמן ההסתגלות לקצב יהיה שונה בין אוטודידקט לבוגר אקדמיה טרי.
בלימודים אתה נחשף למרצים נפלאים, אנשים מעוררי השראה בעלי ידע וניסיון בתחום, דבר שבהחלט מאוד חסר לאוטודידקט, ועם זאת, גם כאן עלול לבוא לידי ביטוי איזשהו קיבעון בביצועים מתוך הישאבות או הצמדות לא־מודעת אל עולמם של המרצים ודרך הלימוד שלהם. אם היינו מדברים על רפואה, כנראה שלא הייתי אומרת פה את כל זה וכנראה שגם הכתבה הזאת לא הייתה מתקיימת, אבל מדובר בסוף בתחום העיצוב, שיש בו הרבה מן ההומניות ופתיחות בשיח. נכון שיש חוקים והרבה כלים טכניים מעורבים, אבל לשמחתי אני גיליתי שתואר אקדמי לא מעוגן בחוקי קבלה לעבודה וכי כל עוד יש תשוקה ומספיק תוצרים ראויים – הכל פתוח לדיון.
2 תגובות
הייתי סקפטי לפני שנכנסתי לכתבה אבל בסופה רוצה להודות על קול אחר שמעיד שלא חייבים לסיים 4 שנים בצלאל/שנקר בשביל להיות מעצבים. בדיוק שוקל את הכיוון לדלג על הלימודים הפורמליים וללכת בדרכה. מחזק מאוד שיש כאלה שהצליחו.
היי טל כל כך משמח לקרוא את התגובה שלך. בהצלחה בדרך החדשה! 3>