האוטודידקטים המעצב מתן שליטא: ״לקח לי זמן לבנות ביטחון בפרויקטים גדולים״

מתן, מה הסיבה שבגללה בחרת לא ללכת ללימודים רשמיים של תקשורת חזותית?

אחרי חוויה לא חיובית בתיכון, נשארה בי רתיעה ממוסדות לימוד. היה ממש לי חשש שמסגרות פורמליות יהרסו לי את האהבה והסקרנות לתחום. בנוסף לכך, יש הרבה תחומים שמעניינים אותי במקביל: צילום, עיצוב גרפי, מיתוג, עיצוב תפאורה ועוד, ולא רציתי להחליט במה להתמקד, ועל מה לוותר. אז התחלתי לעבוד במקביל בשלושה תחומים: הייתי מצלם פורטרטים לבוק שחקנים על הגג של הסטודיו באור יום כדי לשלם על הסטודיו, עובד על פרויקטי עיצוב גרפי שונים ומשונים (בעיקר לתחומי התרבות והאמנות), ובמקביל במשך חמש עשרה שנים עיצבתי תפאורות ותוצרים גרפיים למחלקת ארט – לתכניות כמו הישרדות, דה וויס, נינג׳ה ישראל, ולסרטים וסדרות רבים.

מה הוביל את ההחלטה ללמוד בסופו של דבר? ומה היו המקורות שלך וכיצד ניהלת את זמן הלימוד שלך והתכנים?

את התוכנות הגרפיות, כמו פוטושופ ואינדיזיין, למדתי בעצמי במשך אינסוף שעות של יזע. יצאתי מהבית לעבודה בחלל עבודה שיתופי עם עוד מעצבים. היה לי מזל מטורף ובין השותפים שלי לסטודיו במשך השנים היו מעצבים מוכשרים וחכמים (והיום מורים לעיצוב) כמו עודד בן־יהודה, קארין אביעז, רוני לוית, ירון שין Jewboy, שלומי נחמני, תמר מושקוביץ׳ ועוד ועוד. חלקתי איתם סקיצות ומחשבות על עבודות בתהליך, וזה היה הדבר הכי חשוב ומשמעותי. לראות את העבודה דרך עיניים נוספות וחכמות ולקבל מבט שלא מתאפשר לך כשאתה נמצא בתוך התהליך. וגם, כולנו היינו שותפים לסיפורי צרות על הלקוחות אחד של השני, ויש הרבה מה ללמוד מלראות תהליכי עיצוב מתחילים, מסתבכים ונפתרים.

״כולנו היינו שותפים לסיפורי צרות על הלקוחות אחד של השני, ויש הרבה מה ללמוד מלראות תהליכי עיצוב מתחילים, מסתבכים ונפתרים״

מה המקור המרכזי ממנו למדת ו/או עדיין לומד?

שאלה קשה, אני כבר כמה שנים לא ממש מצליח לקרוא או לראות כלום בטלויזה, לא סרטים לא סדרות. נרדם תוך חמש דקות. אני חושב שאני בעיקר פשוט בוהה. אני מסתכל על מה שמסביבי, מצלם באובססיביות דוגמאות ואי־סדרים במדרכות וסימוני דרך בעיר. אחד הדברים שאני הכי אוהב זה ללכת בדרך הביתה ולמצוא כל פעם משהו חדש שלא ראיתי, בתוך דרך כל־כך מוכרת לי שהיא כבר שקופה לעין.

מה היה השלב בו הרגשת שאתה כבר בשל להתחיל להתמודד עם העולם "האמיתי" בחוץ?

הייתה לי התמודדות ארוכה מאד עם העולם "האמיתי", שעדיין נמשכת. מאד התפדחתי לשלוח עבודות שלי, להתגאות בפרויקטים ולשווק את עצמי. חלק מזה מאד קשור לזה שלא למדתי במוסד לעיצוב, וידעתי שיש לי חסרים גדולים בידע, בתולדות והיסטוריה של העיצוב. למדתי רק דרך העיניים, ולקח לי זמן לתפוס בטחון בפרויקטים גדולים. עד היום אני לא עושה שום שיווק בכלל. האתר שלי לא מעודכן שנים, ואני עובד רק מהמלצות.

כל עניין הגבייה מאד קשה לי. מה שקשור בכספים ובמנהלות אני לא סובל ומת לסיים כדי שאוכל להתחיל לעבוד. עם הזמן אני נאלץ להשתפר בתחום הזה אבל זה לוקח המון אנרגיה וזמן בשבילי.

מה אתה מרגיש שעדיין חסר לך באופן מהותי בידע שלך?

חסר לי המון ידע תיאורטי. דברים בסיסיים כמו תולדות העיצוב, תולדות האמנות וטיפוגרפיה. אבל אני רוכש ידע כל הזמן, בצורה לא מסודרת, לא שיטתית, מאד אסוציאטיבית. לומד בעיקר עם העיניים ואוסף כמויות של דימויים שעניינו אותי כל הזמן. יש לי תיקיות ורפרנסים אינסופיות.

איך אתה פועל להשלים את החוסר הזה?

״בשלבים הראשונים אני מנסה המון אפשרויות, משחקים ושילובי צבעים שנחשבים לטעות ולזוועה. הרבה פעמים משם מתחיל כיוון״

הייתי בעבר יותר חסר ביטחון לגבי חוסר הידע הזה (ובאמת לא רק בעיצוב, אני אדם בלי ידע כללי בסיסי!) אבל אני חושב שבעיצוב, זה משחרר אותי לשחק בלי יותר מידי פסילות מראש וחוקים נוקשים. הביקורת הזאת (של קריא / יפה / נכון לבריף וכו׳) מגיעה בשלב הבא, אחרי הסקיצות, ואז הדברים נערכים ונקצצים. אבל בשלבים הראשונים אני מנסה המון אפשרויות, משחקים ושילובי צבעים שנחשבים לטעות ולזוועה. הרבה פעמים משם מתחיל כיוון.

האם נתקלת בתגובות שליליות, או בסירוב לקבל אותך לעבודה בשל העובדה כי אין לך תואר רשמי?

לא. תיק העבודות הספיק לי תמיד.

האם אתה מזהה מגמה עולה של אוטודידקטים בתחום העיצוב הגרפי בארץ או בעולם, כחלק מתהליך של שינוי דרך הלימוד וכחלק מהתפתחות הבינה המלאכותית?

שאלה שמעסיקה אותי ואת חבריי הרבה מאד. כל העתיד של המקצוע שלנו נמצא בתחילת שינוי מהותי מהיסוד. אני זז בין חרדה ועצב מהדבר הזה, לבין התרגשות עצומה לראות את זה קורה בזמן אמת. זה כמו אסון שהוא כל־כך יפה שחייבים להסתכל. אולי אני סופסוף אגשים את חלומי לעבוד בחנות פרחים במקום לעצב.

במה שונה לדעתך עיצוב של בוגר תואר רשמי לבין התוצרים של אוטודיקטים?

אני מניח שלבוגרי תואר יש יותר זמן והדרכה לפתח סגנון וקול ייחודי, תהליך שקשה לעשות תוך כדי עבודה בשוק קשוח ותחרותי. אבל בכל מקרה אלה תהליכים שלוקחים שנים רבות וקריירות שלמות אז לכו תדעו. אני חושב שלפעמים אוטודידקטים באים יותר תמימים לפרויקט וזה כמובן גם יתרון וגם חיסרון.

instagram.com/matanshalita
matanshalita.com