הפעם האחרונה שפגשתם את "ממלכת הדפוס" של עידו, בינות שורות המגזין הזה, הייתה לפני כחמש שנים, והממלכה (החלקית) בכלל התגוררה אז במושב חרות. מאז עברו הרבה מים בברכת הדגים הקטנה בבית החדש־ישן של אגסי ברעננה. הממלכה, שהיא למעשה בית יצירה לכריכות ספרים, דפוס בלט, סדנאות דפוס, וחלק מהוצאת "אבן־חושן", אותה מנהל אביו של עידו, קיימת עוד מאז 1994. בתור תושב רעננה לסירוגין מאז סוף שנות השמונים, נדהמתי לדעת שעוד הרבה לפני שנרשמתי לתואר הראשון בתקשורת חזותית, יכולתי ללכת כמה דקות במורד הרחוב בו גדלתי, ולהיכנס לתוך ממלכה קסומה של דפוס, ממש כמו פעם.
כאמור, בכתבה האחרונה נתנו לעידו את הבמה בכדי שיספר לנו על פרויקטים מענינים אותם יצר בשנים ההן, בעיקר בתחום ספרי־האמן. הפעם, ניצלנו יום שימשי בעיצומו של שבוע חורפי בכדי להנות מקרוב מכל האוצרות הטיפוגרפיים שאספו עידו ואביו במשך השנים. עם הכניסה לתוך חצר הבית, בירידה בשביל לעבר הסדנא, ניתן להבחין בדלת הבית, המחופה כולה בגלופות דפוס היסטוריות של ספרי מופת שהודפסו כבר לפני כמה עשורים הגיעו לידי אביו של עידו, וכיום יוצרות פסיפס יפהפה על הדלת הראשית.
במורד השביל נפתחת בפנינו חצר הבית, עם גינת הירק ובריכת הדגים המרעננת, ומימין הסככה בה שוכנת סדנת הדפוס, והצריף המקורה בו נמצא בית היצירה לספרים מיוחדים. כפי שתוכלו לראות בתמונות בהמשך, שני חלקי הממלכה מלאים במגירות גופנים ישנות מסוגים שונים, מכונות דפוס עתיקות, כמכבש תחנת הרוח של היידלברג, דפוס ליינוטיפ ממאה שערים, אבן ליטוגרפיה משנות קום המדינה, מכבשי בלט ועוד.
טוב, התכנסנו פה בשביל לראות תמונות ופחות בשביל השייפה חאלהא של הכתיבה שלי' נכון? אז הנה הן, וזה הזמן לצלול לתוך הקסם.