האוטודידקטים אריאל אדלר: ״יש מעצבים שחיים בלהקות, אבל אני זאב בודד״

אריאל, מה הסיבה שבגללה בחרת לא ללכת ללימודים רשמיים של תקשורת חזותית?

הייתי ילד עם חוש אסתטי מפותח, מאלה שעושים לטרינג ילדותי על שולחנות בית־הספר. ההבדל ביני לשאר היה  שבורכתי בחוש עסקי – כבר בכיתה א׳ מכרתי שלטים לדלתות שיצרתי ודברים מהסוג הזה. בגיל 15 התחלתי לעצב עבור התיכון שבו למדתי, והתפקיד הצבאי שלי היה מעצב גרפי ותעשייתי ביחידה קטנטנה שפיתחה מוצרים אלקטרוניים. כשהשתחררתי, היה לי ידע וניסיון בטיפוגרפיה, קליגרפיה (הוסמכתי לסופר סת״ם בגיל 14), הבאה לדפוס, תכנון ועיצוב תעשייתי, ייצור פלסטי, עריכת תמונות ועוד. חשבתי שזה מספיק כדי לקרוא לעצמי מעצב גרפי, ובאותו שבוע קניתי מחשב ותוכנות אדובי ופתחתי את העסק.

עיצוב: אריאל אדלר

עד שהגיע הזמן להתלבט האם להירשם ולאיפה, הבנתי שאני אמנם לא ברמה של בוגר, אבל גם חבל על הזמן שלי כסטודנט. אמרתי לעצמי שאם אינטואיציה, מאמץ וכישרון הביאו אותי עד לכאן, אין סיבה שהם לא יובילו אותי גם הלאה.

מה המקור המרכזי ממנו למדת ו/או עדיין לומד?

למדתי מתוך העולם שבו אני חי, ופיתחתי הרגל של התבוננות וניתוח על כל פיסת מציאות שאני נתקל בה. לדוגמה: כניסה של בניין ישן, כפתור ׳עצור׳ באוטובוס, הלוגו של הספר השכונתי ואייקון ה־Send בוואטסאפ. נסעתי הרבה באוטובוסים באותה תקופה, והנסיעות הארוכות הפכו לדיונים ביני לבין עצמי. לא הבחנתי (ואני עדיין קצת כופר בהבחנה) בין עיצוב גרפי, תעשייתי או ארכיטקטורה. כולם נולדו כדי לפתור בעיה ולכולם יש ממד אסתטי וממד של תקשורת וחווית שימוש. מתוך ההבנה הזו התחלתי לחקור כל אחד מהם: מהי הבעיה שאותה ניסו לפתור? האם היא נפתרה? מה החסרונות והיתרונות בפתרון הזה? האם אני יכול להציע פתרון טוב יותר?

הדיונים האלה הפכו כל ׳זמן מת׳ כמו נסיעה או המתנה בתור לזמן לימוד, וכל דבר שראיתי – לתרגיל. שאלות שעניינו אותי גרמו לי לחפש פתרונות נוספים, לנסוע למקומות אחרים, להתייעץ עם מעצבים ותיקים, לעצב תחליפים וכמובן לקרוא בלי סוף. הזמנים ה׳משעממים׳ הללו היו ועדיין מקור הלימוד המרכזי והחשוב שלי, ומהבחינה הזו, הסמארטפון הוא הדבר הכי רע שקרה לי. אני עדיין מנסה להבין איך להילחם בו.

״יש לי המון אמפתיה למעצבים בתחילת דרכם, אוטודידקטים או בוגרים – כמעט כולם מתקשים לעשות את הצעדים הראשונים״

מה אתה מרגיש שעדיין חסר לך באופן מהותי בידע שלך?

אם ידעתי, כבר הייתי משלים אותו. :) החסרון שלי הוא לא בידע אלא בתקשורת: אני מרגיש שאני לא יודע לתקשר עם מעצבים, גם בגלל פערי שפה וגם בגלל תסביך נחיתות, כנראה. מישהו אמר פעם שמעצבים חיים בלהקות, אבל אני מרגיש זאב בודד. זה בהחלט אזור הנוחות שלי, אבל גם חיסרון ותקרת זכוכית. חוסר התקשורת הזה משפיע על העבודה שלי – הרבה פעמים היא תהיה שונה ומיוחדת או מנותקת ומיושנת.

האם נתקלת בתגובות שליליות, או בסירוב לקבל אותך לעבודה בשל העובדה שאין לך תואר רשמי?

בתחילת הדרך חיפשתי את מקומי בתעשייה גם כשכיר. זה לא היה קל, והמחסור בתואר או תעודה כלשהי הפך את החיפוש לכמעט בלתי אפשרי. מאז, יש לי המון אמפתיה למעצבים בתחילת דרכם, אוטודידקטים או בוגרים – כמעט כולם מתקשים לעשות את הצעדים הראשונים. חוץ מקושי תזרימי זה לא השפיע עליי במיוחד, כי אף פעם לא חשבתי שאוכל להנות מעבודה כשכיר.
כעצמאי, לא זכור לי שהסוגיה הפריעה אי־פעם. בהתחלה זו היתה שאלה ששואלים ושצריך למצוא לה תשובה טובה; בהמשך היא נעלמה. דווקא בשנים האחרונות השאלה חזרה – בכובעי כמרצה, כי מסתבר שמדוּבר במגבלה משמעותית. מפתיע, אבל נראה שמרצה באקדמיה צריך תואר בארון. אם אירשם ללימודים יום אחד, זו תהיה הסיבה.

במה שונה לדעתך עיצוב של בוגר תואר רשמי לבין התוצרים של אוטודידקטים?

״יש בדרך האקדמית הרבה מאוד ידע והרגלי עבודה נכונים, אבל הם הופכים לפעמים לשבלונה או בועה מנותקת מהשטח״

זו שאלה שאני שואל את עצמי כל הזמן. בעולם העיצוב אני מרגיש הרבה פעמים אאוטסיידר: אני מרגיש שכולם מדברים בשפה שאני לא מבין, ניגשים לפרויקט בדרך שאני לא מזדהה איתה ועוברים תהליך שאני לא שותף לו. זה נכון גם להפך, כמובן. אני חושב שזה בא לידי ביטוי גם בתוצרים: אני יודע לזהות מקילומטרים עבודות של בוגרי בצלאל, למשל, ועצם הזיהוי הזה הוא חסרון בעיני. יש בדרך האקדמית הרבה מאוד ידע והרגלי עבודה נכונים, אבל הם הופכים לפעמים לשבלונה או בועה מנותקת מהשטח. בדרך האוטודידקטית, לעומת זאת, יש הרבה יותר אומץ וחופש, אבל גם הרבה חוסרים בידע או בליינד־ספוטים. היום, כשאני נשוי ושותף לבוגרת בצלאל מוכשרת ומדהימה, אני נהנה מאוד מהמפגש והעימות בין הידע הפורמלי שלה לבין ׳חוכמת הרחוב׳ שלי. אנחנו מתייעצים לא מעט זה עם זו, ואני חושב שתמיד קורה שאחד מאיתנו אומר ״וואו, לא חשבתי בכלל בכיוון הזה״ או ״לא הייתי מודע לזה בחיים״. המפגש המקצועי הזה הוא אידיאלי בעיני, ואני ממליץ בחום.

instagram.com/ariel1adler
arieladler.co.il

אריאל אדלר, כרזה לתערוכת ג׳יבריש, 2023