צ׳יטוט נעם בן־עטר לומד בשוויץ אבל מעצב אותיות בעברית

אור סגל ישבה לשיחה וירטואלית עם נעם בן־עטר שלומד בשוויץ על ההבדלים בין לימודי עיצוב בישראל ובבירת ההלווטיקה, על עיצוב אותיות עבריות מחו״ל ועל הפונט הדו־לשוני החדש שלו. ואי אפשר בלי לדבר קצת על הקורונה ועל ההשפעה שלה עליו כסטודנט.

היי נעם, מה שלומך?

בסדר גמור :) מה איתך?

מעולה, אז עכשיו אתה נמצא בשוויץ?

כן, בציריך. הגעתי לכאן במסגרת חילופי סטודנטים בבצלאל בשנה ג׳ ללימודים בבית ספר שנקרא ZHdK (ראשי תיבות של האוניבריסטה לאמנות של ציריך) ובעצם באמצע הסמסטר הבנתי שאני מתחבר לאווירה, לאנשים ללימודים ולאופי של הדברים. למזלי קיבלתי הזדמנות לעבור לכאן ולסיים את התואר בבית ספר הזה.

זו חתיכת החלטה, לעבור אוניברסיטה תוך כדי הלימודים, מה היו ההתלבטויות?

כן זה היה החלטה מצד אחד מאוד מורכבת ומצד שני בסוף החלטתי את זה ממש ברגע אחד ומתוך איזשהי תחושה שזה הדבר הנכון בשבילי כרגע.
מצד אחד היה קשה לוותר על החזרה לבצלאל גם בגלל האנשים מהלימודים שחסרים כאן מאוד והאווירה והדינמיקה החברתית פה היא שונה. הרגשתי שהכיוון של הלימודים כאן הוא קצת אחר גם מבחינת נושאי העיסוק והדגשים, יש כאן הרבה עיסוק בפרטים קטנים וכמובן כל מה שקשור לטיפוגרפיה, גרידים ומה שאנחנו מכירים עם העיצוב השוויצרי. כל האווירה בעיר ובבית ספר ״מקדשת״ עיצוב וטיפוגרפיה.

מה זאת אומרת דינמיקה חברתית אחרת?

אפשר להגיד על השויצרים ואירופאים באופן כללי שהם הרבה פחות פתוחים מהישראלים וצריך ממש לפצח אותם, בהתחלה זה קצת קשה אבל עכשיו וברגע שאתה מכיר אנשים ממש לעומק אז החברויות פה חזקות מאוד.

ובאמת, איך לומדים ״עיצוב שוויצרי״, מה הדקויות שאתה מדבר עליהן?

אז זה קצת מצחיק להגיד ״ללמוד עיצוב שוויצרי״ אבל זה משהו שכל כך מושרש בהם אולי בלי לשים לב. יכול להיות שזו פשוט הדרך שלהם לעצב ביום יום. אתה לומד בבית ספר שאתה יודע שלמדו ולימדו בו כל מי שלמדת עליו בשיעורים של היסטוריה ותאוריה וזה הרבה פעמים מרגיש שיש סטנדרט מסויים שצריך להגיע אליו.
זה מתבטא בעיני הרבה בחשיבה על איך דברים עובדים, הרבה חשיבה פונקציונאלית, זה אולי קלישאה אבל הרבה גרידים, טיפוגרפיה קליגרפיה ועיצוב פונט ובאופן כללי הרבה שחור לבן ופרינט :). כמעט ולא מתעסקים בקישוטיות, ואיור זה משהו שבכלל נמצא מחוץ לתחום.

אני קצת מקנאה 😊

כן, וכשמגיעים לבית ספר עצמו, רואים את המבנה, את הסטודיו ואיך הכל עובד אז זה ממש מעורר קנאה (או מדכא, אם אתה לא מחובבי הבטון, מינימליזם ועיצוב מודרני… 🙃)

ואם יש הרבה דגש על פונקציונאליות, איך בכל זאת מוצאים את ה״שפה האישית״ שלך כמעצב?

אני חושב שמראש יש איזשהו סגנון מסויים של הסטודנטים שלומדים במחלקה, אבל הוא מאוד רחב ומאפשר. אני חושב שמעבר לשפה האישית כמעצב יש גם עניין של מה אני רוצה לעשות ובמה אני רוצה לעסוק. אני חושב שהנושאים שאנשים בוחרים לעבוד איתם מביאים את השפה האישית שלהם לתוך העבודה. אולי באופן כולל ורחב אפשר להגיד שיש מכנה משותף בין העבודות מבחינת הנראות והסגנון הכללי אבל בכל זאת דווקא בגלל זה יש הרבה ניואנסים קטנים שאתה כמעצב יכול להכניס בהם את הסגנון האישי.

נעם בן עטר, בעקבות דויד גרוסמן

נעם בן עטר, בעקבות דויד גרוסמן


ומה עוד שונה מהארץ?

אז יש הרבה פחות ביקורות, האופי של הלימודים ביום יום הוא מאוד שונה.
אנחנו לא לומדים כמו בארץ קורסים במקביל אלא עוברים קורס קורס אחד אחרי השני כל אחד בהתאם להיקף שלו וזה מאפשר הרבה לעבוד בצורה מסודרת ובלי הסחות דעת או לחץ של כמה דברים במקביל. יש הרבה ליווי אישי של מרצים, אנחנו עובדים כל הסטודנטים של המחלקה בחלל אחד גדול (ה־Atelier) והעבודה היא מאוד חופשית. הזמן שאנחנו בבית ספר, בשונה מבארץ, מוקדש יותר לעבודה מעשית ופחות לדיבורים על העבודות וזה נחמד כי זה קצת כמו לעבוד בעולם האמיתי על פרויקט במהלך היום ולא להתחיל לעבוד בשש בערב כשחוזרים לדירה מבצלאל.

ואתה מרגיש שהבאת איתך משהו מהארץ שמבדיל אותך משאר הסטודנטים?

אני חושב שמה שבא איתי מהארץ הוא אולי האופן שבו אני חושב. לפעמים אני מרגיש שהסגנון והנראות הכללית פה חשובים מהקונספט או מהתהליך שעוברים ואני תמיד מנסה להגדיר לעצמי מה אני עושה, איך אני מתמודד עם המשימה, מה באמת המטרה שלה ומה אני באמת רוצה להגיד. אולי אחד הדברים שחסרים כאן והם חלק מהמנטליות הוא המקום ה״ניטרלי״ שהסטודנטים וכולם כאן בעצם מגיעים ממנו. לרוב הם ישתדלו להמנע מהנקודות הרגישות ולא ינסו לחקור את זה ולהתעסק בזה ואני חושב ששם יש הרבה פוטנציאל לעניין ולחשיבה שהיא אחרת.

נעם בן עטר, קורס טיפוגרפיה, בצלאל


כן, אני חושבת שקונספט ותהליך זה באמת משהו שמאוד חשוב כאן בלימודים בארץ.

מעבר לזה אני חושב שיש הרבה דברים שדומים ואולי גם מאוד מעסיקים מעצבים בין שוויץ לישראל. אני חושב שאחד הדברים הוא הנושא של השפות.
זאת מדינה עם ארבע שפות רשמיות ואזורים שונים ואנשים שמגיעים מרקע שונה ושפות שונות והרבה פעמים בכלל משתמשים באנגלית כדי לתקשר אחד עם השני. זה נושא שהם מתעסקים בו לפעמים ובהקשר של עיצוב בעיקר באתגר הטיפוגרפי שיש בשילוב של שפות שונות. אני חושב שהאתגר אצלנו הוא הרבה יותר מורכב עם שלושה סקריפטים שונים (עברית, ערבית ואנגלית) לעומת מה שקורה כאן שכל השפות הן לטיניות אבל זה בכל זאת קצת דומה.

לא חשבתי על עניין שילוב השפות, זה באמת מכנה משותף סופר מעניין.

יש חלקים בלימודים שאתה פחות מתחבר אליהם או שקשים לך?

הרבה פעמים כן חסרים לי דברים שאני חושב שעובדים טוב בארץ. זה בעיקר באמת בהקשר של כמו שאמרתי החשיבה הקונספטואלית והתהליך ואולי גם הפתיחות לגבי העבודות בין הסטודנטים, כל מה שקשור ללהראות עבודה שהיא בתהליך ולא תוצר גמור ולקבל עליה פידבק.

מאיזה פרויקט שעשית אתה מרוצה במיוחד?

דבר ממש נחמד בבית ספר זה שיתופי פעולה שיש בין גופים מסחריים, ארגונים ואירועי תרבות לבין המחלקה. ובמסגרת זה עיצבתי יחד עם שלושה חברים מהכיתה את הנראות, ל־״Creative Week״ שזה אירוע שקורה אחת לשנה פה בעיר ומוזמנים מעצבים ויוצרים מכל העולם לדבר על העבודה שלהם. לצערי האירוע התבטל בגלל הקורונה אבל לפחות הפוסטרים הספיקו להיות תלויים ברחבי העיר.




אני גם שמח ממש על קורס עיצוב פונט שהיה בסמסטר הראשון כשהגעתי לכאן, זאת היתה הפעם הראשונה שלי שבה ניסיתי להתמודד עם עיצוב פונט שהוא לא עברית, לטינית. ובחרתי לנסות ליצור גרסא לטינית לפונט נרקיס (נרקיס לינוטייפ של צבי נרקיס). זאת היתה עבודה שהתחילה בהרבה ניסיונות קליגרפיים להבין את התנועות בעברית ואז לנסות ולתרגם את זה ללטינית. זה עבודה שלא נגמרת אני חושב שזה מסוג העבודות שהתליך בהן היה ממש מעניין ונשאבתי לתוכו והתוצר הסופי במקרה הזה אולי פחות חשוב. אבל זה נתן לי הרבה ביטחון ויכולות לעבוד על גופנים לטינים ולהבין מה החוקים.




נזכרתי שכשאני התחלתי לעבוד על דוד לטיני דיברנו על זה ואמרת שפונטים זה ממכר. רוצה לכתוב קצת מה אתה אוהב בזה?

כן לגמרי. אני חושב שזה ממש כמו לגו כזה, שצריך למצוא בדיוק את החתיכה המסויימת של 2/3 שתתאים אבל אתה יודע שאפשר גם לפתור את זה כנראה בעוד דרכים של אחד 2/1 ואחד 2/2 😂 או גם כמו לשחק סט, (עוד רפרנס ממשחקים :).
אני גם אוהב את זה שפונטים זה לא דבר שבסוף יש לו פורמט וזה כיף לעצב משהו שאתה יודע שיכול להיות אחרי זה בכל מקום ולקבל התייחסויות שונות ומשונות מאנשים שונים וגם כמובן זה כיף לעצב משהו שלך אם זה ללקוח או ללימודים או סתם פרויקט אישי ולהשתמש בפונט שאתה יצרת ואתה יכול תוך כדי עבודה לשנות / להוסיף / להוריד בו דברים קטנים שיוכל להתאים טוב יותר.

לגמרי, לי זה מרגיש כמו קובייה הונגרית לפעמים. חידה שיש לה דרכים שונות לפתרון.

כן גם אפשר לגשת לעיצוב ולרעיון מכל כך הרבה סיבות וכיוונים שזה ממש נחמד.

איזה מעצבים אתה אוהב? מה ההשראות שלך?

הגעתי לכאן מראש כי הערצתי כמה מעצבים שוויצרים.
Emil Ruder – שזה להעריץ את כל ההתייחסות שלו לטיפוגרפיה ולליאאוט ולחשוב שזה משהו שהוא דיבר עליו כבר לפני יותר מ־50 שנה.
Adrian Frutiger – האליל בכל מה שקשור לעיצוב פונט וכל מה שהוא עשה עם Univers
והשלישי – Karl Gerstner
והאמת שלכל אחד מהם יש ספר שהוא ממש מאסט לכל מעצב בעיני. ובכללי ספרים ופרינט זה קצת האובססיה שלי וגם ללכת לשווקי פשפשים ולמצוא ספרים מוזרים מפעם.


הוצאת לאחרונה פונט ראשון למכירה, רוצה לספר קצת על התהליך ועל הפונט?

כן, אפליקטור גרוטסק. זה היה עיצוב של גופן דו לשוני (עברית ולטינית) סנס סריפי כשהמטרה היתה לנסות לעבוד לפי החוקים של פונטים שהם Grotesque ולנסות לשלב חוקים גאומטרים כדי ליצור גופן שיעבוד יחד לטינית ועברית. זה בעיקר היה אתגר לעצמי אבל גם הרבה ניסיון ליצור לעצמי פתרון לפעמים שאני מנסה לשלב עברית בתוך עבודות שאני עושה כאן.
יש פרטים כמו מקומות של זוויות של 90 מעלות שמתעגלות אבל נשארות עדיין בזווית ישרה, אפשר לראות את זה בעברית ב־ ר, ת, מ, ש ובלטינית ב־ t, y, k, R, a ועוד… וגם יש כל מיני דקויות של עוביים משתנים באותיות מסויימות כדי ליצור פונט שהוא מאוזן וקריא גם בגדלים קטנים.

הפונט כרגע קיים בשלושה משקלים, regular - medium - bold, אבל השאיפה היא לעצב עוד משקלים נוספים בעתיד וגם אולי אפילו להתאים אותו לשפות נוספות 🙃.


ואיך זה לעצב פונט בעברית משוויץ? עד כמה אתה מצליח להמיר את מה שלמדת על הלטינית לאנטומיה של העברית?

אני חושב שזה מאוד קשה כי גם מורכב לסווג את הגופנים בעברית לפי אותן קטגוריות שבהן גופנים לטינים מסווגים ולכן אני בעיקר מנסה להתייחס לדברים שלמדתי על כל מה שקשור לקריאות, קונטרסט ולנסות כל הזמן לחשוב על ההגיון במה שאני עושה. בסוף פונט זה מערך של אותיות שעובדות יחד ואני מנסה לראות איך אני מצליח להכיל כמה שיותר חוקים על כמה שיותר דברים וכל הזמן לראות מה אני משנה, על מה אני מוותר מהלטינית וגם הפוך כמובן.
זה נחמד שאני יכול להתייעץ כאן עם מרצים או עם חברים על הפונט והם הרבה פעמים יתנו הערות על העברית שאם הייתי מנסה להתאים אותן זה היה לגמרי משנה את המבנה של האות וזה ממש מדגיש בעיני גם את החשיבות של להיות דובר של השפה שמעצבים עבורה את הפונט.

וחייבת לשאול – איך עוברת עליך הקורונה?

אז האמת שעד ה־15.3 הלימודים התנהלו כאן כרגיל ואפילו הצלחנו לסיים קורס אחד בסמסטר של ארבעה שבועות. אבל ממש כשהודיעו שהלימודים לא יתקיימו פיזית החלטתי שיהיה נכון יותר לחזור לארץ. הייתי בערך חודשיים וחצי בארץ וחזרתי לפני חודשיים וחצי לציריך. לקח לבית ספר שבוע להתארגן על האופן שבו ממשיכים את הלימודים אבל ממש תוך שבוע הדברים עבדו חלק. היו קצת מגבלות, בייחוד בקורס של Editorial Design שהיינו צריכים לעצב עיתון ולקבל ביקורת עליו בזום בלי להדפיס אבל זה בסופו של דבר עבד, והצלחנו לסיים את הסמסטר בזמן.
היתרון היה שהמערכת שלנו באמת אפשרה את זה שנמשיך ללמוד קורס אחד אחרי השני ולא במקביל.

ואיך התחושה בציריך? יש הרבה הגבלות? ריחוק חברתי?

האמת שהמצב פה ממש טוב. הם הורידו את ההגבלות פחות או יותר באותו הזמן שבארץ אבל כמות הנדבקים החדשים פה נשארת די יציבה עד לפני שלושה שבועות עוד לא היתה חובת מסיכה ועכשיו חובה רק בתחבורה הציבורית. הם פשוט שומרים ממש טוב על המרחק של השני מטר אחד מהשני אבל הדברים פה מרגישים די שגרתיים. כמובן אלכוג׳ל בכניסה לכל מקום ולא מתקהלים יותר מדי אבל הכל פתוח ועובד, מוזיאונים, מסעדות, בתי קפה ואפילו הפארקים והאגם והנהר שבמזג אוויר הזה הוא חלק בלתי נפרד.

ושאלה אחרונה אך חשובה – כמה הלווטיקה יש באמת בלימודים בשוויץ?

אז האמת שיש הרבה יותר גרסאות של Neue Haas Grotesk מאשר הלוטיקה (שלטענת הרוב פה מעוצב עם קרנינג טוב יותר) אבל זה נמצא כאן בלימודים ובחיים בעיר והכל אני חושב, בדיוק כמו שזה נמצא בכל מקום אחר בעולם. אולי אפילו קצת פחות כי המעצבים פה כן מודעים לזה וזה קצת מבאס אותם שהפונט השוויצרי הוא הלווטיקה אז דווקא לפחות בעבודות של הסטודנטים יש יותר Unica ו־Univers מאשר הלוטיקה.

מפתיע, תודה רבה, היה ממש מעניין.

בכיף :) גם לי.

noambenatar.com
instagram.com/noam.benatar/



תגובה אחת