הרעיון לפרויקט נולד כשחיפשתי לקנות מתנה לילדה קטנה, בת של חברה טובה, ולקחתי ליד מנגנון קטן של תיבת נגינה (לא עם הנייר המנוקב, אלא הקלאסי, עם תוף מתכת וטאבים). אמנם קצת בהצתה מאוחרת, אבל ממש הוקסמתי מהמנגנון ומההפעלה שלו, ובמיוחד מהשילוב שבין הפעולה הפיזית, הייצוג הויזואלי והתוצאה המוסיקלית. (ואני מניח שבהקשר הזה יש "ערך מוסף" לאנשים שלא קוראים תווים, או שלא יודעים להמיר את פריסת הנקודות/תווים לתוצאה מוסיקלית בע"פ).
נקודת המוצא שלי היתה שיש קשר הדוק בין תפיסה מוסיקלית לבין תפיסה ויזואלית, בדגש על צורה ומבנה (היחסים בין האובייקטים, פרופורציות, דפוסים קבועים וחזרות לעומת מבנים ארעיים או משתנים). התחלתי עם נסיונות טכניים בתיבת נגינה מתוך סימנים וצורות גרפיים וטיפוגרפיים של גופנים קיימים, בזמן שהווריאציות על טיפוסי האותיות והקומפוזיציות היו חופשיות. בתהליך העבודה עצמו, היצירה של תוצאה מוסיקלית מתוך נקודת מבט ואינטואציות ויזואליות מייצרת חופש רב, ותהליך הקומפוזיציה הופך למשחק, לעבודה שיש בה חופש כמעט מוחלט מאימת התוצאה, מצב אליו אני שואף להגיע ביצירה, ובחיים בכלל.
מעבר לתוצאה המוזיקלית (שלפעמים מעניינת יותר ולפעמים פחות), נוצרים גם מערכים גרפיים מעניינים, ולניירות המשורטטים והמנוקבים יש גם איכויות אסתטיות ויחד עם התוכן המנוקב, ומהווים חלק בלתי נפרד מהתוצאה המוזיקלית. ברמה מעשית נוספת, מהלכים מוסיקליים מעניינים שנוצרים באקראי יכולים לשמש כבסיס לעבודה ופיתוח מוסיקלי מודעת יותר ומכוונת.
2 תגובות
מקסים, פשוט מקסים. אני מקווה שתמשיכו לפתח את השילוב המעניין הזה.
ממש לא מזמן ראיתי מנגינה של משחק מחשב אהוב שנעשה עם תיבת נגינה ואני מבואסת שלא חשבתי על זה קודם :) נמצא עוד שימושים לכלי הנוסטלגי הזה
מעולה ומעורר השראה