כתבת אורח: כך תבחרו את הפונט הנכון

את חבילת הפונטים הראשונה שלי רכשתי לפני כעשור עוד כשהייתי תלמיד בחטיבת הביניים. זה קרה אחרי שהגעתי למסקנה שהפונטים שהיו זמינים לי לא היו טובים, ואפילו אם מצאתי פה ושם כמה פונטים טובים – גיליתי שהם לא מתאימים לשימושים שלי, או גרוע מכך: הגיעו אליי בצורה לא חוקית. המודעוּת לאיכותם של הפונטים נוצרה אצלי כתוצאה משיטוטים באתרי טיפוגרפיה ועיצוב גרפי.

חלוקת הפונטים לקטגוריות

את הפונטים ניתן לחלק לקטגוריות רבות, ואני אוהב לפצל אותם לתתי־קטגוריות ככל שניתן. לדוגמא, הנה רשימה קטגורית שבניתי לעצמי:
אות ראווה / אות כותרת - אות שמטרתה להעביר רעיון בצורה מוחצנת.
אות ספר / אות טקסט - אות שניתן לקרוא בה ספר שלם מבלי להתעייף.
אות גאומטרית – פונט שהאותיות שבו מבוססים על צורות גאומטריות – עיגול, משולש, מרובע, טרפז וצורת חדות ולא בכתב יד. בולטות מאוד בשלטי חוצות.
סלאב סריף - אותיות סריפיות שקו הבסיס שלהן אחיד בעוביו לאורך כל האות כולל התגים (להבדיל מבדרך כלל שיש פס אופקי רחב - למשל פרנקריהל או וילנא - או פס אנכי רחב וכו').
כתב־יד – ביניהן אותיות כתב־יד שיכנסו גם לקטגוריה "אותיות אישיות", אך ביניהן ישנן גם יותר גנריות.
כתב אישי – פונטים הנראים כאילו נכתבו ביד קליגרפית או פונטים בדפוס שיש להם ניחוח אישי. אפשר למתג איתם נדל"ן, יין ייחודי וכד'.
אות מקורות – אות שניתן לעמד בעזרתה טקסטים דתיים כגון: תנ"ך, משנה, גמרא וטקסטים מסורתיים דומים. כדאי מאוד להשקיע באות אחת כזו שתהיה גם מנוקדת ואף תעוצב מראש עם התאמה לטעמי המקרא.
אות עתיקה – אות המעניקה תחושה שנוצרה בתקופה עתיקה. לא בהכרח חייבת להיות אות מקורות.
אות אבן – אות בעלת מאפיינים של סיתות באבן.
אות ציונית – אות מן הסוג שנראה בשנות קום המדינה, פונטים רבים כיום מעוצבים בהשראת התקופה ההיא.
אות חופשית – אות המשדרת חופש ומרחבים – נדמה כי הטיפוגרף לא נתן דגש מיוחד בעיצוב הפונט לפן המדויק שלה, אלא ניסה להעניק לה תחושה זורמת ועשויה ביד.
אות אקזוטית – לא תשמש ליותר מאשר מילה אחת שתופיע בכותרת ענקית על מנת שתהיה קריאה, אבל אפשר לבנות עליה קמפיין שלם. תשאירו אותן לסוף.
אותיות קליגרפיות – אותיות שמחקות כתיבה בקולמוס, עט קליגרפי או ציפורן.
אותיות רטרו – אותיות על־פי תקופות היסטוריות – המתחקות אחר סגנון עיצוב האות באותה תקופה, חשוב שתהיה לכם אחת מכל תקופה שחשובה לכם.
אותיות פתיח – יכולות לשמש כהתחלה של טקסט, בדרך כלל מאופיינות בקו חופשי ומעוגל בהשפעת האר-נובו.

דוגמא לאות פתיח בתחילת שיר השירים (עיצוב פונט: איתמר נתן)

כך תבנו את ספריית הפונטים האישית שלכם

ישנן אותיות הבנויות על בסיס פרופורציות של מלבן (3:4) ואותיות הבנויות על פרופורציות היותר קרובות לריבוע (4:4). אם לפונט שבחרתם יש גם גם משקל כדאי שתרכשו אותם גם. משקלים צרים יאפשרו לנו להכניס יותר טקסט בשורה ולכן מצויינים יותר לכותרות (ולא לטקסט רץ).
כדאי לקנות לפחות אות ספר/טקסט אחת לפחות שהפרופורציות שלה הן של מלבן (כלומר, צרה) ולא מרובע. יהיו לנו עבודות שבהן הנדל"ן (במסך, בנייר, או בכותרות לתמונות) יהיה יקר, ונצטרך להשתמש באותיות צרות. שימו לב שאותיות צרות צריכות מרווחים נוספים או שימוש במשקל קל יותר. אל תקנו את כל הקטלוג שלכם צר, אבל אותיות צרות הן שמישות מאוד וחשובות מאוד.
בכל קטגוריה, נשתדל למלא את הצרכים שלנו לפי השאלות הבאות: מי קהל היעד שלנו? באיזה מדיה הוא צורך אותנו? האם אנחנו מעצבים בעיקר לתחום מסוים.

במדיה המודפסת, מלכי המדיה הם כמובן האותיות הסריפיות

במדיה המודפסת, מלכי המדיה הם כמובן האותיות הסריפיות – כמו פרנק ריהל, מקומי, סינופסיס ואחרים. גם אותיות סנס־סריפיות יתאימו היטב לכותרות או במהלך מיתוגי, אבל פחות בטקסט הרץ. שימו לב שצרכי הטקסט הרץ של מעמדי ספרים או חוברות לתערוכות, מוזיאונים, אתרי תיירות ומדריכי משתמש של פלאפונים, שונים מאלה של חבריהם המעצבים לדיגיטל. האחרונים לא יזדקקו לפרנק ריהל בהכרח, אלא לפונטים אחרים המתפקדים טוב בקטעי טקסט ארוכים.

לפני שנדבר על המדיה הדיגיטלית, אקדים ואומר - בעוד הדפוס נכתב בעבר בדיו המתפשט כמו כתם, המדיה הדיגיטלית מורכבת מפיקסלים – נקודות נקודות זעירות המרכיבות את המסך שלנו. פעם הסטנדרט היה מקובל שבכל אינץ' של מסך (2.53 ס"מ) יש 72 פיקסלים, ובאיכות הדפסה דיגיטלית יש כ־300 פיקסלים לכל אינץ', הרי שכיום המסכים התקדמו מאוד וצפיפות הפיקסלים גדולה יותר. ככל שהצפיפות תעלה ככה פונטים לדפוס יתאימו יותר למסכים.

במדיה הדיגיטלית המצב הוא כמובן הפוך. מלכי המדיה הם הפונטים הסנס־סריפיים – כמו אריאל, טהומה, ארימו (באנדרואיד) ואלמוני, שהפך בשנים האחרונות לתקן לאתרי חדשות בישראל – מהמגזר הדתי בערוץ 7, בחדרי חרדים, ועד לוואלה! ולגלובס.

בדיגיטל, לא רק שחשוב שהטקסט יהיה סנס־סריפי (ללא תגים בקצוות האותיות), אלא שלא יכיל קווים דקים יותר מפיקסל אחד. דבר זה יוצר העדפה מובנית לפונטים שהקווים האופקיים והקווים האנכיים שלהם זהים בעוביים על פני פונטים אחרים, ולכן אלמוני עובד טוב במסך. בפונטים שתוכננו מראש למסך החיבור בין שני קווים בפונט (כמו שיש באותיות א', ש' כשהעמוד הפנימי מחובר לעמוד התחתי, פ' ועוד) יהיה ללא מלכודות דיו, אלא דק יותר במעט על מנת לא להכביד על העין.

הבדלים בין הפונטים אלמוני ואריאל - דפוס מול דיגיטל

שלטי חוצות הם מדיה מודפסת, אבל זו אחת הזקוקה בעיקר לפונטים שתופסים את העין – גאומטריים, מלוכלכים ואחרים. כתב־יד וטיפוסי־אות עדינים לא יהיו בולטים במדיה זו בדרך כלל.

בסוף התהליך – תהיה לנו רשימת פונטים, מחיר למשקל, הערות כלליות למה הוא טוב (קטגוריות, תתי קטגוריות, מדיה, לקוחות ותקציב כללי מבחינת הסכום שתכננו להשקיע, ואז נתעדף את הפונטים בדרגות:
- אני חייב אותו. לא מבין איך אפשר לחיות בלי הפונט המושלם הזה.
- אהבתי, נראה.
- אולי נקנה אולי לא.
כאן כדאי להשתמש בסגולות החברתיות של המדיה האינטרנטית ולשתף כמה שניתן את הרשימות או טבלאות שנוצרו לכם במהלך הסידור שהוצע לעיל. פשוט לשלוח לכמה שיותר חברים מעצבים המוכנים להעניק לכם ייעוץ חינם ומכירים את עבודתכם, ולבקש מהם לכתוב את הערותיהם על הרשימות וסעיפיהן. אם מתפתחים מכך גם דיונים בצ'אטים שונים, אני ממליץ לשמור גם אותם לטובת רכישות עתידיות לפונטים שתועדפו נמוך יותר כרגע.

איך מכריעים בין שני פונטים קרובים?
יתכן שאחרי כל המיון והייעוץ שנעשה עד כה, נשאר עם זוג פונטים שיראו לנו מאוד דומים – ויותר מכך הם יישבו על אותה משבצת, או אותה קטגוריה, קהל יעד, משקל וכו'. איך נבחר? לכן כדאי לדעת כי הפונטים, גם האיכותיים, נבדלים זה מזה באפשרויות הנוספות שהפונטים מאפשרים מעבר למשקלים הפופולאריים. מאז עידן ה־Open Type חלה התפתחות משמעותית בעיצוב הפונטים הלטינים, ובשנים האחרונות עדנה זו מגיעה גם לפונטים העבריים. כאמור, ברבים מהפונטים נתעדף לפי מדיה העבודה העיקרית שלנו (דיגיטל, דפוס או חוצות), אבל גם לשיקולים הנוספים יש מקום:

מה המשקל שלך?
ניתן לקבוע כי באות ספר חשוב שיהיו לכל הפחות שני משקלים (רגיל ומודגש), ואולי עדיף שלושה (קל, רגיל, מודגש). בפונט למיתוג בדרך כלל נזדקק לשלושה משקלים לפחות, וכנראה שגם על רכישת ארבעה משקלים לא באמת תצטערו בסופו של דבר.
עד ארבעה משקלים בפונט, ההמלצה שלי היא לקנות את כל המשקלים בפונט. עוד לא קרה שהצטערתי על זה שקניתי משקל בפונט מסוים. מעל חמישה משקלים בפונט אפשר לוותר על חלק, אבל בדרך כלל עדיף לבחור בכולם, בפרט כאשר העולם צועד ליותר פיקסלים לאינץ' במסכים שלנו ושבדפוס יש שימוש לכל המשקלים, גם לדק ולדקיק.

קרובי משפחה
לכל פונט יש משפחה ולא רק משקלים. לדוגמא – בפונטים המוצעים על־ידי אאא - לפונט אלמוני יש אח – אלמוני צר; לאמביוולנטי יש אח – אמביוולנטי צר. אפשר לומר שמכמורת, סטנגה ומקסטייפ הם בני־דודים.
פונט בן־דוד, הוא, למשל, גרסת מכונת כתיבה לפונט; גרסא מעוטרת או אומנותית; גרסה נטויה או מוטית; קרוב משפחה שהוא יותר מרובע או יותר עגול. ההחלטה על רמת הקרבה בין הפונטים היא כמובן שלכם, ובהמשך – כמו בפרויקט המעניין הזה – יש פונטים המבוססים על קוד ככה שבעתיד נוכל ליצור קרובי משפחה רבים של פונט בעזרת קוד או בינה מלאכותית של המחשב.
באתר אאא ישנן המלצות על פונטים שעובדים טוב ביחד עם הפונט. בחלקם בקרבה הצורנית ברורה ולפעמים פשוט כדאי להדפיס ולבדוק מה דעתכם לגבי אותה התאמה מוצעת. לרוב תיווכחו שהם אכן עובדים טוב ביחד. בפונט עם מספר משקלים לדוגמא, גם כאשר מדובר בפונט "רק" עם שלושה משקלים, השימושיות יותר גבוהה; ניתן לעצב כותרות במשקל שמן יותר וטקסט רץ במשקל דק יותר ולשחק עם הווריאציות השונות. המסקנה היא - שתמיד כדאי לקנות פונט שבא ממשפחה טובה.

אופן־טייפ פיצ'רז 
באופן טייפ נוספו לנו אפשרויות נוספות לפונטים – גליפים – כלומר, אותיות חלופיות. כך למשל בטקסט שהשורות בו צפופות נוכל לקפל את הדגל שבאות ל', את הרגל של האותיות נצפ"ך כשהן סופיות; להאריך את הם' בסוף השורה כשאנחנו כותבים באות מקורות ולהוסיף פ' שובבה בגופן מסוג לטרינג כתב יד כדוגמת שלוק.

דו־לשוני
בשנים האחרונות המעצבים הישראלים משקיעים רבות בפונטים דו לשוניים – כאלה שעובדים גם באנגלית וגם בעברית. פונט דו לשוני יאפשר לנו לעצב אפליקציה בעברית ובשפות הנוספות הכוללות בפונט ללא עלויות מיותרות וללא מחשבה נוספת באיזה פונט להשתמש. עם זאת, צריך לשים לב שפונט שנוצר בידי מי שלא דובר וקורא את השפה 24/7 עלול להיות פחות קריא במקצת מפונט אחר שעוצב על ידי מעצב שזוהי שפת האם שלו.

מי משתמש בך?
כדי לעמוד על אופי של פונט, אפשר לראות מי משתמש בו: חברות גדולות או חברות בוטיק? חברות שפונות לקהל צעיר או מבוגר? בורגני או אידאליסטי? לפעמים חברות גדולות או מותגים משתמשים בפונט מסוים לקהלים שונים אבל עם הפעלת מניפולציה - למשל הטיה; משקל כבד לפילוח כזה, ומשקל קל לפילוח אחר וכו'.

מה המוצא שלך?
פונטים מסוימים נוצרו בהשראת רעיון כלשהו שלעיתים נרמז בשם הפונט – זווית מסוימת, עיגול מסוים, סיתות באבן, פרופורציות ייחודיות, עובי קולמוס או זווית החזקה שלו; טכנולוגיית הדפסה מסוימת; תקופה מסוימת בהיסטוריה; כיתמיות; לכלוך; חומר מסוים (מים, פלדה, שיש, קרטון), תקופה בחיים (ילדות, גיל ההתבגרות, זקנה), אזור גאוגרפי (ערבי, מזרח אירופאי, אמריקאי..) ועוד. לכן אם הלקוח או הבריפ מאופיין ברעיון בולט מסוים, נוכל למצוא לו פונט על פי האלמנטים שזיהינו שמייחדים את הפונט המסוים.

לסיכום, עושים טעויות ולומדים
את חבילת הפונטים הראשונה שלי בחרתי יחד עם קולגה, שאז הייתה סטודנטית לתקשורת חזותית מאוניברסיטת אריאל. קניתי בחבילה אות קטע אחת שהתווכחנו עליה אם היא שמישה או לא. מאז לא מצאתי לה אפילו שימוש אחד. התנחמתי בזה שבעצם זה ששילמתי למעצב שלה, תמכתי בו בפרויקטים יותר מוצלחים שהוא עשה. העברית היא השפה שלנו, המורשת שלנו – ואף שקל שהלך לפונט עברי לא הולך לאיבוד גם אם לא השתמשתם בו. השוק העברי גדל והולך משנה לשנה, ואם אנחנו רוצים שימשיכו להיות לנו פונטים טובים ברמה בינלאומית, צריך וכדאי לשלם על זה.

עוד כמה טיפים אחרונים אחרונים חביבים:
- חשוב מאוד לא לפזר את כל הכסף בהתחלה על חבילות בומבסטיות, ולבחור את הפונטים שלנו בהתאם ללקוחות הרלוונטיים לנו כעת.
- לקרוא את כל מה שהרשת (והספרייה הזמינה אליכם) מספקת לכם על האות העברית ופונטים בכלל. אין תחליף לקריאה מקצועית.
- לחפש עבודות שנעשו בעבר בפונט מסוים, ולנסות לפצח "מתכונים" של צבעים וצורות שתואמים לפונט, לצורך שימושכם העתידי.
- לנסות ליצור לוגו על בסיס השפה הגרפית שבפונט (הפרופורציות שלו עם עצמו).

הכותב הוא מעצב גרפי.