אין הרבה מגזינים בעולם שהצליחו להשאיר חותם עצום, לא רק על הזירה התרבותית שאותה סיקרו, אלא גם על עולם העיצוב הגרפי. הרולינג סטון, שחגג בחודש שעבר חמישים שנים להיווסדו, הוא עוף מעט זר במועדון האקסקלוסיבי הזה. המגזין אמנם נוסד כמגזין המסקר מוזיקה (על גווניה השונים) בפרט והתרבות הפופולארית בכלל, אבל במקביל עם השנים עסק באקטואליה ופוליטיקה, קולנוע, אמנות וכל נושא שהוא חלק מהשיח האמריקאי. מהר מאד הוא הפך להיות הדופק, התנ״ך והשלד של תוכן העינינים בשיחות בתי הקפה, ולמיליוני מעצבים, מאיירים וטיפוגרפים ברחבי העולם הוא היה המוזה. באופן סימבולי, לפני מספר שבועות הודיע העורך האגדי יאן וונר (העורך הראשי והמו״ל עד היום) על העמדתו למכירה.
לוגו ה־50 למגזין הרולינג סטון
9 בנובמבר 1967, הגיליון הראשון של הרולינג סטון. נחשו מי זה החייל האמיץ שבתמונה.
שני אלמנטים גרפיים היו מאד מזוהים עם הרולינג סטון: האחד, "קווי האוקספורד״ שהקיפו את גוש הטקסט המוביל בעמוד הראשי, והשני היה הלוגוטייפ המעט פסיכודלי. הרולינג סטון, שנוסד ב־1967 בסן פרנסיסקו על ידי יאן וונר, מי שהפך עם השנים לאחד העורכים המשפיעים בעולם העיתונות הפופלארית, ועל ידי מבקר המוזיקה ראלף ג'יי. גליסון, שיקף אי אז את רוח התקופה. עם הקמת המגזין גייס המנהל האומנותי, רוברט קינגסברי את האמן והמאייר המופרע ריק גריפין לעצב את הלוגו של המגזין. האגדה מספרת, שגריפין, שלא ידע מה לבחור, שלח כמה רישומי עיפרון, ואחד מהם פשוט הודפס כמו שהוא.
עד שנת 1974 המגזין הודפס בשחור לבן וצבע אחד נוסף
עד שנת 1974 המגזין הודפס בשחור לבן וצבע אחד נוסף. באותה שנה לוטש הלוגו, שעוצב באותיות גדולות (Upper Case), בשינוי קוטסמטי עדין (שימו לב לקצה המעוגל של האות E, אליו נכנס סימן זכויות היוצרים). ב־1978 נכנס למערכת ארט דיירקטור צעי בשם רוג׳ר בלאק, שגייס את המעצב והטיפוגרף ג׳ים פרקינסון, לטובת עדכון ורענון נוסף של הלוגו. פרקינסון, שעיצב עם השנים עשרות גופנים (ITC Bodoni, ITC Roswell, Amboy ועוד), ולוגואים למגזינים נחשבים נוספים (בין היתר Esquire, Washington Post, Variety) שמר על רוח הלוגו, דרך ההצללות והתלת־ממדיות שהשתרשה, אך שינה את הלוגו עם אותיות קטנות, ויצר שתי תחיליות גבוהות. הלוגוטייפ קיבל מעין זוית קלה קדימה שיצרה תנועה.
אבולוציית הלוגו של הרולינג סטון
בשנות ה־80 נעשה שוב ליטוש עדין בלוגו בעיקר באות R (שעם השנים הפכה לאייקון הגרפי הכי מזוהה עם המותג). באמצע שנות ה־90 קווי ההצללה נעלמו לכדי כתם שחור מלא, וכך התקבע הלוגו הרשמי עד היום. כמו ציטוט קלאסי מזמנים אחרים, וכנגד המגמות העיצוביות שניתן היה לייחס למגזין מוזיקה ואקטואליה תרבותית, הלוגוטייפ הסריפי של הרולינג סטון נשאר נאמן למקור.
כריכת הספר שיצא לכבוד העשור ה־5 לרולינג סטון
הצלמת אנני לייבוביץ' נשכרה בשנות ה־70 לבסס את מעמדו של המגזין, שהפך לאייקון תרבותי. אבל לא רק הוא, הרולינג סטון עד היום נחשב לאחת הבמות שהזניקו קריירות של עשרות מעצבים, צלמים ומאיירים שהתחילו בו את דרכם. בין גיליונותיו תוכלו למצוא את הצלם ריצ'רד אבדון, המעצב מילטון גלייזר, והמאיירים ראלף סטדמן וגארי טרודו. ליבוביץ׳ עד היום נחשבת למי שהיתה אחראית לאחד השערים הכי אייקונים של הרולינג סטון בצילום של ג׳ון לנון ויוקו אונו מכורבלים במיטה. הרולינג סטון שהיה לשופר העדכני ביותר לתרבות הפופולארית, פרץ כבר בשנת 1972 את גבולות ארה״ב, כשהושקה גרסתו האוסטרלית. עם השנים הופצו גרסאות מקומיות שלו בלמעלה מ־20 מדינות, ביניהן: יפן, ברזיל, ארגנטינה, הודו, רוסיה וצ׳ילה, ובשנת 2010 אף הושקה הגרסה המזרח־תיכונית של המגזין בדובאי.
ולסיום ממתק, בשנת 2013 הרולינג סטון השיקו מיניסייט עם כל השערים הכי מפורסמים שלהם, מטובלים בסיפורים ואנקדוטות על מאחורי הקלעים. זהירות, זה ממכר.
