בקרב רבים עולה שאלת הגייתה של המילה גוון – האם גָּוָן או שמא גָּוֶן? לשתיהן ניקוד שונה, כפי שניתן לראות, וגם טעם שונה: הגָּוָן מלרעית ואילו הגָּוֶן מלעילית. כמה מילים על הטעם עבור המבוהלים שבכם: מילה מלרעית היא כזאת שההברה האחרונה שלה מוטעמת, בעלת הנגנה יתרה (שולחן למשל), ובמילה מלעילית הטעם בהברה הלפני-אחרונה (סֵפר).
ההגייה הרווחת של המילה שעסקינן בה היא גָּוָן (הדומה בטעמה לנחש ולצבא), אולי משום שרוב המילים בעברית הינן מלרעיות. ואולם, זו אינה הצורה הנכונה, שכן יש לומר דווקא גָּוֶן, בדיוק כמו תָּוֶך ומָוֶת. מקורה של המילה, אגב, במונח הארמי גַּוְנָא.
ואם חשבתם שבזאת מסתיימת סוגיית הגוון, הרי שטרם נתתם דעתכם על צורת הנסמך. כשתבוא המילה בצירוף סמיכות (כמו גון העור) תיהגה היא גּוֹן.
כך גם באשר לריבוי שלה. הכול יודעים שיש לומר גְּוָנִים, בדומה לדברים ולכלבים, וזאת ההגייה המקובלת והתקינה. אז מהו החידוש? צורת הנסמך של הגוונים אינה גְּוָנֵי, כפי שרבים נוהגים לומר, אלא גּוֹנֵי (בדומה לנסמך של צורת היחיד) – גּוֹנֵי הקשת, גּוֹנֵי השמים. זאת בדיוק כמו בצירופים שוּקֵי הון ודּוּדֵי שמש.
וכדי להבהיר את הגוון יבואו הדברים אל סיכומם: גָּוֶן היא צורת היחיד, ובנסמך – גּוֹן; וגְוָנִים היא צורת הרבים ובנסמך – גּוֹנֵי.
6 תגובות
מאיר עיניים
אמן!
הכתיבה מדהימה והנושא מעשיר מאד!
זה כמו ההבדל בין גפן לגאפן...
וואו. עברית שפה מגוונת...
אותי מעניין למה מנקדים דגש באות ג.
מה האלטרנטיבה? לא ג׳? אז למה צריך דגש...
כפי שניתן לראות האות גימ"ל אינה דגושה תמיד. בטקסט שלפנינו יש בה דגש כאשר היא באה בתחילת מילה (בגד כפת, זוכרים?) או כאשר קודמת לה ה"א הידיעה (פשוט כי זה החוק). מקווה שהצלחתי לענות.
הכתבה סגורה לתגובות