דור המייסדים אפרים ריבקינד, המעצב שמעולם לא היה שייך לברנז׳ה

אל אפרים ריבקינד הגעתי דרך פגישה מקרית בלונדון עם בתו איריס. בפגישה הראתה לי איריס צילומים מתוך העבודות של אביה ועבורי זה היה פשוט מהפנט, צבעוני ואחר, ומייד ביקשתי לקבוע פגישה איתו. כשפגשתי את אפרים (אפי) נגלה בפני אדם צנוע, מוקפד ובעל הומור מאופק ומדויק. את דירתו במרכז תל־אביב מעטרים ציורים פרי מכחולו, ובקצה הדירה חדר עבודה של מעצב אמיתי – חדר שבקושי יכול להכיל את התיקיות הגדושות בעבודות ובסקיצות שנעשו במהלך השנים.

אפרים ריבקינד מחזיק את אחת מעבודותיו

השיחה עמו זורמת ולפעמים הרגשתי צורך להחזיר את המחט לדיבור על עבודה, כי לאפי היה כל כך לספר על אינסוף נושאים מרתקים, כמו למשל על איך היה לגדול בתל־אביב בימי המנדט הבריטי ועל החומרים חזותיים אליהם נחשף בתקופה זו שהשפיעו על עבודתו. האם המגורים כילד בדירה שהיתה סמוכה לקולנוע מוגרבי האגדי, והכרזות הנשקפות מחלונו התוו את תפישתו העיצובית והצבעונית? באיזשהו שלב בשיחה הבנתי שלא ניתן להפריד את הדיבור על החיים מהדיבור על עיצוב, כי אצל אפי שני הנושאים נטועים עמוק אחד בשני. דבר אחד ניתן לומר, אין ספק שזהו אחד מהאנשים היותר ענווים שפגשתי לאחרונה.

אבל לפני שנתחיל בראיון, הנה ביוגרפיה קצרה:

אפרים ריבקינד נולד בתל־אביב, 1935 ומאז חי ועובד בתל־אביב. הוא בוגר בצלאל האקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים במחלקה לעיצוב גרפי. עם סיום לימודיו עבד כמעצב גרפי וכארט־דירקטור במשרד הפרסום חגי לוינסון איילון ופרסום אריאלי. החל משנת 1970 ועד לשנת 2018 עבד כמעצב עצמאי.

״אותיות היו חלק חשוב מהאיורים שלי. לפעמים התקשתי במציאת אות מתאימה לעבודה, אז פשוט עיצבתי אותה.״

עיקר התמחותו בפרסומות מאוירות, עיצוב לוגואים, כרזות, בולים וספרים. בין החברות עבורם עיצב ניתן למצוא את אל־על, אקרשטיין, בזק, בנק הדואר, בנק הפועלים, החברה לישראל, המוסד לבטיחות וגיהות, המועצה לארץ ישראל היפה, חברת שיכון ופיתוח, משטרת ישראל, משרד התיירות, סבנה, עלית, צבעי טמבור, צה"ל (חיל חימוש, חיל אוויר), צים ושוופס.

עיצוב של ריבקינד עבור אלעל

היי אפי, בוא נתחיל. מתי החלטת ללמוד עיצוב? ומה לדעתך היה הרקע לזה?

תראה, זה נשמע קצת פרחוני כזה... אבל זה התחיל בגן. באמת, הקדישו לי שם בסוף קיר מיוחד לצייר עליו. הגן היה בתל־אביב, אני יליד תל־אביב, גם בבית הספר, יותר מהחומר הנלמד הצטיינתי בקשקושים על העטיפות. אני זוכר שהיה לנו מפגש אחרי שישים שנה והחבר'ה אמרו – את אפרים אנחנו זוכרים עם הקשקושים והציורים. מאז שאני זוכר את עצמי אהבתי לצייר ולשרבט, וגם התחילו להיות הרבה השפעות מבחוץ.

מה למשל? אילו השפעות?

אחד האנשים שהשפיעו עליי ביותר היה ביל מולדין – מאייר מתקופת מלחמת העולם השניה במגזין "כוכבים ופסים" (Stars and Stripes) של הצבא האמריקני.

איך בכלל הגעת למגזין הזה כאן בתל־אביב?

קודם כל, היה כאן צבא אמריקאי בארץ. את המגזין קיבלתי מאבא של חבר שלי ששירת בצבא האמריקאי. הוא היה מקבל את המגזין על בסיס קבוע ואני מאוד התרשמתי מהאיורים המלחמתיים, אחרי זה במהלך לימודיי בירושלים קניתי עוד ספרים בנושא, זה נושא שמאוד דיבר אליי, נושא שמושך אותי, עד היום.

ספר קצת על הילדות שלך בתל־אביב?

היינו ילדים, היה לנו עוצר כל יומיים. היינו הולכים הרבה לקולנוע וצורכים עם העיניים עירבוב של כרזות קולנוע וכרזות של המחתרות היהודיות שהיו תלויות ברחובות העיר – אין ספק שזו היתה השפעה ענקית. גדלתי ממש קרוב לבית הקולנוע מוגרבי ולים, הכרזות שם היו מהפנטות ועוצמתיות. כילד הן נראו לי ענקיות.

אך בכל זאת, מלהיות מאוד טוב ומוכשר בציור כילד עדיין יש כמה צעדים שצריך לעשות בשביל להפוך את זה למקצוע שלך כבוגר, איך זה היה אצלך?

אחרי שהשתחררתי מהצבא נסעתי לארצות הברית, שם עבדתי בקונסוליה הישראלית בניו יורק ושני חברים טובים שלי למדו גרפיקה שם. אבל מאחר והשעות של העבודה והלימודים לא התאימו לי, שבתי לארץ לאחר תקופה ונרשמתי לאקדמיה בצלאל ללימודי גרפיקה שימושית.

אוקיי, מה באמת אתה חושב על המושג גרפיקה שימושית לעומת מה שנקרא היום תקשורת חזותית?

זה נראה לי בסך הכל דומה ומשרת את אותם הצרכים בסופו של דבר. אני קצת סקפטי לגבי מה שאני רואה היום, ישנם דברים טובים כמובן ואי אפשר להגיד שפעם היה יותר טוב. אבל בכל זאת נראה שאנשים נוטים לוותר היום די בקלות על המסר בעבודתם. לדוגמה, נקודת צבע באמצע קנבס לא אומרת לי כלום... אולי הצייר רצה לומר משהו, אבל לי הוא לא אמר שום דבר.

אני שומע שאתה כל הזמן חוזר למושג 'ציור', איך אתה רואה את עצמך? כצייר? מעצב? מאייר?

אני התפרנסתי מעיצוב ואיור. השתעשעתי בציור, ועד היום אני עושה את זה. אני לא חושב שזה כזה רחוק אחד מן השני.

באיזה מבין העבודות שעיצבת באיזו אתה הכי מתגאה?

קשה לי לענות על זה, באמת. אלה עבודות שנשטפו לי מהידיים ולא מתוך איזו פילוסופיה. אני שומע הרבה אנשים שמדברים יותר מדי על העבודה וכיצד היא נעשתה. אצלי זה פשוט בא, אז עשיתי את זה. אני גאה בכל העבודות שלי באותה מידה וכולן נבנו אחת בעקבות האחרת. אין פייבוריטים.

איור סמלי יחידה ובסיסים לחיל החימוש

מי היה הלקוח איתו הכי נהנית לעבוד?

בתחילה עבדתי במשרד הפרסום חגי לוינסון אילון שהחזיק לקוחות כמו בנק הפועלים, אל על, טמבור ועוד. בזמנו לא היה מאוד מקובל להשתמש בהרבה צילום ולכן עבדתי בעיקר בשפה איורית שתוכל להעביר את המסר של הלקוח - זה היה הכוח העיקרי שלי, לדעת להעביר את הרעיונות שלי בצורה מאוד פשוטה דרך איור.

״הכרתי הרבה גרפיקאים טובים, לא היינו יושבים ומנתחים דברים. היינו חברים וזהו. לא השתייכתי לברנז'ה של גרפיקאים.״

ב־1965 עזבתי את המשרד ופתחתי סטודיו עצמאי, אך המשכתי לעבוד מול משרדי הפרסום ולקוחותיהם כעצמאי, למעשה אני יוצגתי על ידי משרדי הפרסום ולא הייתי מתנהל ישירות מול הלקוחות. באיזשהו שלב כמובן עברתי לעבוד על המחשב ולא רק ידנית, אבל מה שניתן  לזהות בעבודות מהתקופה הוא שאיפשרו יותר הומור, אנשים קיבלו את המסר יותר בקלות.

תן דוגמה בבקשה לאיורים הומוריסטיים.

אני עשיתי הרבה איורים הומוריסטיים לא פוליטיים ושילבתי אותם בתוך עבודת העיצוב שלי, אתה יכול לראות את זה לכל אורך העבודה שלי מול המכון לבטיחות ולגהות - מדובר במשרד ממשלתי שממש קיבל הומור, גם אלעל ככה אגב, ככה מכרנו את זה ללקוחות.

עיצוב של אפרים ריבקינד עבור אלעל

מה תחום העיצוב שהכי נהנית ממנו?

אנחנו מדברים הרבה על איור אבל בכל זאת עיצבתי גם כרזות, בולים, סמלים ועוד. איור וטיפוגרפיה. איור כדי להעביר מסר מיידי שאינו תלוי בצילום, טיפוגרפיה כדי לחזק. אותיות היו חלק חשוב מהאיורים שלי, לא תמיד רציתי להשתמש במה שיש ללטרסט להציע אז הייתי יושב וממציא אותיות שיתאימו לאיורים שלי, לפעמים קשה למצוא אות שמתאימה לנושא העבודה, אז היה צורך לעצב אותה.

מהו כלי העבודה האהוב עליך ביותר?

רפידוגרף, ללא ספק. עבדתי איתו עד ממש לפני שלושה חודשים. ברפידוגרף אין כמעט דיו, הוא לא מלכלך וקל מאוד להגיע לתוצאות שאתה מדמיין. כשעובדים בחלל קטן זה כנראה הכלי השימושי ביותר.

נראה שבהרבה מהעבודות שלך יש מוטיבים צבעוניים עזים, אפילו קצת פסיכדליים. האם הושפעת מהתקופה?

זו היתה התקופה... (מחייך) הצבעוניות היא תקופתית, זה לא מתוך איזה אג'נדה. מאוד התרשמתי מהצבעונית העזה של "צוללת צהובה" של הביטלס כשיצא האלבום. זו צבעוניות שהיתה שונה, בולטת יותר, ואני אז מיד חשבתי שזה קצת כמו הצבעים שיש כאן בארץ אם מסתכלים סביב.

סדרת בולים שעיצב ריבקינד, 1972

מי הדמויות או המעצבים שהיו הכי נחשבים בתקופה, מקורות ההשראה שלך?

הכרתי הרבה גרפיקאים טובים, לא היינו יושבים ביחד ומנתחים דברים. היינו חברים וזהו. לא הייתי שייך לאיזה ברנז'ה של גרפיקאים.

איפה היה הסטודיו שלך?

תמיד היתה לי דירה מרווחת ותמיד היה לי בה חדר עבודה, כשהייתי עובד על ציורים חופשיים וגדולים הייתי עובד במרפסת. כשהייתי עובד אף אחד לא היה מפריע לי. אז אומנם לא הפריעו לי אבל תמיד הייתי בא מפוקס ויודע מה התוצאה שאני צריך להגיע אליה.

• 
• 
• 
• 
• 

יש משהו שמייחד עיצוב ישראלי בעיניך?

בעיני זה לא הסגנון – זה הנושא. הנושאים שעליהם עבדתי היו למשל כאלו הקשורים למשרד התיירות הישראלי, כך שהיו צריכים ״למכור״ את מדינת ישראל. מה שהשפיע עליי זה נוף, צבע, אווירה – אספקלריה כללית, צבעים חדים.

עשיתי הרבה מאוד פלקטים ייחודיים למקומות גיאוגרפיים: טבריה, ירושלים, נצרת. הייתי נוסע, רואה נוף, מתבונן ואוסף רפרנסים ואובייקטים. הייתי צריך לצייר סקיצה כמעט טכנית ולוקח סיכון. כשציירתי את הכנסייה בנצרת הכריחו אותי למחוק את הצלב ממנה באמתלה שלא מקדמים תיירות נוצרית.

זה הכעיס אותך?

מצד אחד לא, זה לבקשת הלקוח והוא משלם, מצד שני זה לא נראה לי. נצרת זה נצרת - עיר נוצרית וזה קצת מוזר להעלים ממנה אלמנטים מרכזיים, אני לא רציתי להיות פוליטי.

״מעצב צריך לפעמים לדעת להתנתק מדעות קדומות ולהתרכז בעבודה בדרך מקצועית והוגנת.״

שנים עבדתי עם הוצאת הספרים של הלח"י - ארגון שתיעבתי כילד, ולאחר מכן עיצבתי ספרים עבור ארגון האצ"ל. מעצב צריך לפעמים לדעת להתנתק מדעות קדומות ולהתרכז בעבודה בדרך מקצועית והוגנת.

מה העבודה האחרונה שעיצבת?

לפני שלושה חודשים, עבודה למוסד לבטיחות ולגהות, אני עובד איתם כבר 50 שנה. הארגון מתחלף. אני עכשיו בן 84 ולפני כמה חודשים הודעתי להם שאני מסיים את העבודה איתם. אני צריך גם לנוח קצת (מחייך).

סקיצה ללוגו הישן של המוסד לבטיחות וגהות

איזה משפט/טיפ/עצה היית רוצה לתת שהיום לומד עיצוב?

קודם כל צריך כשרון, לאמן את היד ולהיות גמיש ומשוחרר. ישנם הרבה דברים בעבודה הגרפית שלא ניתנים לאייר וצריך להיות מספיק פתוח כדי למצוא את הדרך לתאר אותם באמצעים חזותיים.

היתה עבודה שעזבת או סירבת לבצע?

תמיד נמנעתי מדברים שנראו לי כמו כיוון שלילי, כגון עבודה בנושאים פוליטיים, או למשל לתקוף מפלגה אחרת בקריקטורה. יוסי שריד פנה אליי כדי לתקוף את בגין, והחלטתי שאני לא מאייר קריקטורות של בגין, בן גוריון וגם לא את לוי אשכול. אני לא עושה את זה וזה לא הקו שלי. אני גם לא מאמין שזה עוזר הרבה, לאף אחד. רציתי לעשות איורים מסחריים ולעצב עם הומור, כבוד ועם אהבה. אני מקווה שהצלחתי.

עיצוב של אפרים ריבקינד עבור אלעל