סמלי ערים מרתקים אותי. לסבא שלי יש מקל הליכה שהביא מגרמניה אליו משודכים עשרות סמלי ערים בלוחיות קטנות, כל עיר שבה ביקר כמזכרת. מעין מסורת גרמנית שכזו שהוא אימץ - לכל פנסיונר גרמני יש מקל כזה. לסבא שלי יש חמישה מקלות. כשהייתי ילד הייתי מרותק לסמלים האלה, לדמיונות שהציתו בי ולגעגועים שעוררו למקומות בהם מעולם לא ביקרתי. נראה היה שסמלי ערים מכילים בתוכם מטען גרפי ורגשי הגדול על סכום חלקיו. בפרויקט הגמר שלי בשנקר ביקשתי לבחון את הכוח הטמון בסמלי ערים וכיצד אפשר להשתמש בו בכדי לספר סיפורים נוספים על חווית העיר בישראל.
לאחר מחקר ראשוני, בחרתי ליצור סדרה של סמלים למקומות בערים בישראל. התבססתי על השיטה הגרפית של סמלי ערים מהארץ ומהעולם ולפיה עיצבתי 45 סמלים המתייחסים לאתרים מסוימים בשלוש הערים הגדולות בארץ: ירושלים, תל אביב וחיפה. הסמלים חושפים את הרעיון שאני מזהה בנקודות אלו. המקום יכול להיות רחוב, צומת, בניין או כל אתר שלדעתי מייצג משהו רחב יותר או שמכיל מיתוס חבוי. ביחד, הסמלים יוצרים מעין קולאז' של מיתוסים של העיר, ובכך נותנים מבט חדש על העיר ועל הנרטיבים המרכיבים אותה. הקולאז' הזה, לפי דעתי, מציג תמונה מורכבת ורלוונטית יותר של העיר מאשר סמל העיר המסורתי.
ההנחה לפיה עבדתי היא שסמלי ערים מספרים סיפור, מימי הביניים ועד היום ממש. הסמלים מספרים את הסיפור המכונן של הקהילה, האגדה שמגוננת על העיר או את המיתוס שנותן לה תוקף ומאגד אותה ביחד. סמל העיר לעולם יהיה אידאי, גם אם יופיע בו אובייקט שקשור לעיר במציאות (מגדל מים, למשל), הוא תמיד יופיע בהקשר סמלי. כך למשל הסמל של העיר חיפה מציג בגאון שני צריחים שנהרסו ברעידת אדמה כמאה שנה לפני יצירת הסמל ב־1930, והם עדיין מייצגים את העיר כיום! התוכן של הסמל יהיה כל אלמנט שישרת את הסיפור שהעיר רוצה לספר על עצמה, ואת האופן בו היא מבקשת שידמיינו אותה (או לפחות את האופן בו פרנסי העיר היו רוצים).
כשהבנתי את המנגנון הגרפי של הסמל, תהיתי איך אפשר להשתמש בו כדי לספר עוד סיפורים על העיר. כך מצאתי שהסמלים מעניקים לי הזדמנות להציג את החוויה שלי מערים בישראל. את כל המראות, החזיונות והרעיונות שאני רואה לנגד עיני בשיטוטים עירוניים יכולתי לתרגם לתבנית הזאת. יצרתי סדרה של סמלים המייצגים מיתוסים או סיפורים מכוננים במרחב העירוני, במקומות שהרגשתי שיש בהם יותר מאשר רק מה שנראה על פני השטח.
כך בעצם נוצר היפוך של מודל סמל העיר. במקום מספר מועט וממוקד של מיתוסים נוצר מרבד פסיפסי של סיפורים שונים המציגים את המרחב העירוני. הסמלים הללו לא מתיימרים לייצג את המקום כפי שהוא נחווה על־ידי תושביו או על־ידי הקהילה, אלא הם משקפים את התפיסה הסובייקטיבית שלי כלפיו. בצורה זו אני משתמש בסמלים כדי לומר משהו על הסביבה בה אני חי ועל המשמעות שלה עבורי.
במקום מיתוסים מכוננים של העיר כולה יצרתי מרבד פסיפסי של מיתוסים שונים המרכיבים אותה
תהליך העבודה החל מרישום בשטח. במשך תקופה שוטטתי בערים ורשמתי בסקצ'בוק בניינים, מקומות, אנשים, התרחשויות ורעיונות. מתוך הרישומים בחרתי אלמנטים שחשבתי שמסמלים משהו רחב יותר, שמגלים נדבך נסתר או משדרים את האווירה שאני מזהה. לאחר מכן עיבדתי גרפית את הרישומים במקביל למחקר ויזואלי מתחום ההרלדיקה כדי להבין איך אפשר להעלות אותם לדרגה של סמל. שיטה זו הובילה אותי גם לעסוק בעבודת עיטור ולטרינג בהשראת סמלים מכל מיני תקופות, כל סמל והאווירה המתאימה לו. בסופו של התהליך צימצמתי את הסדרה ל־15 סמלים לכל עיר. הסמלים שבחרתי לכלול בסדרה היו אלה שחשבתי שמייצגים נאמנה את האופן בו אני תופס את העיר.
בסופו של דבר, הפרויקט מציע מעין שיטה, מודל חדש. באמצעות המודל הזה אפשר להתבונן בערים ובסביבה שלנו ולחשוף אמיתות וסיפורים חבויים ומודחקים. מודל הסמלים האלטרנטיביים מאפשר לספר סיפור אלטרנטיבי על עיר. על מקום. על מרחב. ולא פעם זה הסיפור החשוב באמת. במקום מיתוסים מכוננים של העיר כולה - אפשרות למרבד פסיפסי של מיתוסים שונים המרכיבים אותה.
