חלוצי הדפוס שונצינו – משפחת מדפיסים עבריים

עם תחילת הרנסאנס האיטלקי במאה ה־15 מגיע תור הזהב של הדפוס, שמקורו במרכז גרמניה. אל־מול האות הגותית הנוקשה על עוביה ושבריה כפי שהיא מוכרת מאבני הדפוס של יוהאן גוטנברג עומדת האות הלטינית־רומית עם קימוריה האדריכליים ומשחקי הקולמוס הרכים אותם מנסים לחקות בתי דפוס רבים באיטליה, הצמאה לספרי ידע חדשים.

זוהי תחילתה של שושלת שונצינו, משפחה שמשלח ידה ב־300 השנים הבאות היה הקמת בתי דפוס בכל רחבי איטליה ותורכיה

אך כשאתה יהודי במאה ה־15 כנראה שסגנון טיפוגרפי איננו בראש מעייניך, אלא יותר הישרדות כלכלית ודתית. מול העיר מגנצא שהיתה מרכז דפוס גרמני, היוו ערי צפון איטליה תחרות קשה, גם בסגנון הטיפוגרפי וגם בכמות בתי הדפוס והאפשרויות הכלכליות הגלומות בתחומה. ישראל נתן שונצינו, בנו של שמואל שפירא שקיבל היתר להגר מבוואריה אל העיר שונצינו (סונצ'ינו) הנמצאת באמצע הדרך בין מילאנו לונציה, מחליט להקים בית דפוס חדש, וקובע בו סטנדרטים גבוהים בדומה לבתי הדפוס הנוצריים-איטלקיים הפזורים בערים סביבו, ובעיקר בעיר ונציה.

זוהי תחילתה של שושלת שונצינו, משפחה שמשלח ידה ב־300 השנים הבאות היה הקמת בתי דפוס בכל רחבי איטליה ותורכיה, ובָניה תרו אחרי כתבי־יד יהודיים בכל רחבי אירופה, על מנת להדפיסם לטובת הקהילות היהודיות בתפוצות. בדומה לבתי הדפוס הנוצריים, גם למשפחה היה סמל שהופיע על כל ספר שהוציאו, ובו צריח ולפניו רחבה, כמחווה לסמלה של העיר שונצינו בה מופיעים שלושה צריחים. כמוטו, בדומה לכאלה המופיעים בסמלי אצולה אירופאיים בעת ההיא, בוחרים בני המשפחה את הפסוק מישעיה:

"מִגְדַּל־עֹז שֵׁם ה' בּוֹ־יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב"

למעלה: כתב רש״י. למטה: פונט נטוי של דה בולוניה.

פסוק זה משמש כתיאור תנ"כי של הסמל. אך למרות המוטו הדתי כל־כך, לא רק ספרי־קודש מודפסים בבתי הדפוס של המשפחה, אלא גם ספרי־חול, העוסקים במדע, שירה, אסטרונומיה וכו'. אך ראוי לציין כי בדברי ימי הדפוס העברי, נרשמו מספר אבני־דרך משמעותיות ביותר שהפכו לסמלי תרבות יהודיים תודות לבני שונצינו.

הגמרא
הראשון הוא עימוד עמוד הגמרא כמו שאנו מכירים אותו היום, ולמעשה בעקבותיו כל ספרות הקודש הפרשנית האורתודוקסית. ככל הנראה, מתוך הכרת ספרי הקודש הנוצריים, ובעיקר כתבי־היד הבסיסיים, כגון תרגומי הברית החדשה והישנה מיוונית ולטינית לשפות מקומיות כגון איטלקית, צרפתית וגרמנית, מעמדים בני המשפחה את הטקסט התלמודי במרכז העמוד, ואת שני הפרשנים המרכזיים על הטקסט משני צדדיו, בדומה לאותם ספרי קודש נוצריים.

תלמוד בבלי - מסכת מועד קטן - דפוס גרשם שונצינו - פיזרו, רע"ה

כתב רש"י
אבן־דרך חשובה אחרת קשורה לאחד מפרשני התלמוד - פירוש רש"י, בפונט מיוחד. כתב רש"י מתפתח מתוך ניסיון לסגנן אבני דפוס (הסט הטיפוגרפי של פונט מסוים בבתי הדפוס) על־פי כתבי־יד מספרד מן העת ההיא. למשימה נבחר אחד ממעצבי הפונטים של המשפחה - פרנצ'סקו דה בולוניה, הטיפוגרף שעיצב באותם שנים לבית דפוס נוצרי מפורסם אחר את הפונט הנטוי הראשון, במטרה לחסוך במקום על הדף על־ידי הטיית אבני הדפוס בזוית קלה קדימה ובכך לאפשר הדפסה של טקסט קטן בגודלו, וכתוצאה מכך להדפיס יותר מילים על כל עמוד בודד. הדימיון הויזואלי בין גרסת כתב רש"י של דה בולוניה לכתב הנטוי הלטיני שעיצב ברורה לפניכם בדימוי לעיל.

לסיכום, מעט מאוד טיפוגרפיים ואנשי דפוס עבריים השפיעו לאורך תקופה כל כך משמעותית על עיצוב האות והעמוד העברי, ועל כך בהחלט מגיע להם רחוב על שמם בתל־אביב, אתם לא חושבים?