״ציורי מילים״ – על מוטיב היד הרושמת בעבודותיו של צבי נרקיס

כשהתבקשתי להרצות ביום העיון שכותרתו ״הדימוי והטקסט״, חששתי תחילה כי יקשה עלי למצוא חומרים מתוך ׳ארכיון נרקיס׳ התואמים את התימה המרכזית; צבי נרקיס לא נצרב לרוב בתודעה הציבורית כשאיש של דימויים. אמנם בעשייתו בתחום עיצוב האות הגורם הצורני היה נוכח ומשמעותי, אך ההיבט הפונקציונלי של קריאות טובה ו"תקינות" האות בהיבט מסורת הכתיבה העברית, היו משמעותיים הרבה יותר בתהליך עבודתו. להפתעתי, ככל שהתעמקתי בארכיון בתהליך גיבוש ההרצאה, גיליתי מוטיבים צורניים סמויים ומקרים בהם מטשטשת ההפרדה בתפיסה החזותית בין דימוי פיגורטיבי לאות או מילה. אציג כאן מספר דוגמאות לכך.

צבי נרקיס נוכח בחיי היום־יום שלנו מבלי שנדע או נזכור. עבודותיו כה מוכרות עד שכמעט ואיננו מודעים עוד לעובדה שעוצבו כלל
צבי נרקיס נוכח בחיי היום־יום שלנו מבלי שנדע או נזכור. עבודותיו כה מוכרות עד שכמעט ואיננו מודעים עוד לעובדה שעוצבו כלל, לא כל שכן על ידי גדול מעצבי הגופנים העבריים שקמו לנו עד כה. החל בכיתוב "בנק ישראל" בסידרת השטרות החדשה שהנפקתה החלה בשנה שעברה, דרך שמות גלריות לאמנות, שילוט פנים עירוני בתל־אביב, שילוט שעות החניה המותרת, עטיפות הספרים של הוצאת "עם עובד" ו"רסלינג", עלונים לצרכן המצורפים לתרופות, כתוביות לסרטים ותכניות טלויזיה, מיתוג תכניות בערוץ 10, וכלה בשילוט המלווה אותנו ברחבי טרמינל 3 בנתב"ג ודוגמאות רבות ומגוונות נוספות.

תנועת מכחול בודדת הייתה תמיד תחילתו של חיפוש אחר יצירת סימן, צורה, דימוי או אות. לעיתים היד והמכחול היו אלה שחשפו את הדימוי שניגלה תוך כדי פעולת הציור. לאחר שהגדיר לעצמו נרקיס את חוקיות הכתיבה עם המכחול, החלו להיווצר אותיות גולמיות שהיוו את הקונספט החזותי לגופנים המוכרים לנו, כמו למשל נרקיס לינוטייפ. הכתיבה הקליגרפית הייתה התשתית הצורנית עליה נוספו בהמשך תיקונים גרפיים, בכדי להעלות את רמת הקריאות של האות כאות טקסט לעתיד לבוא.

היד שהייתה כה מיומנת ביצירת מתווים חדשים לאותיות, יצרה בטבעיות דומה דימויים פיגורטיביים בהרמוניה מושלמת בינם לבין האותיות שלצידם. רישום ראשוני בעיפרון מתגלם למטבע זכרון מוזהב. רישום במכחול יבש הוא למעשה חלק ממתווה לבול או שטר כסף הנושא את דיוקן הדמות. זו הייתה דרכו האופיינית של נרקיס בחיפושו אחר הצביון החזותי הנכון כחלק מתהליך העיצוב. היד הרושמת הייתה תמיד האמצעי לתעד את שראה או חיפש: פרח בר, פרט בבית כנסת עתיק או כתב־יד בארכיון.

בשנת 1978 הגיע לביקור היסטורי בישראל נשיא מצרים אנואר סאדת. לרגל הביקור הוחלט על יצירת ספר מהודר אותו עיצב צבי נרקיס שהודפס במספר עותקים מצוצמם וניתן במעמד מיוחד לשלושת המנהיגים: נשיא ארה"ב ג'ימי קארטר, נשיא מצרים אנואר סאדת וראש ממשלת ישראל מנחם בגין. בנוסף, הוחלט בבנק ישראל באמצעות החברה הישראלית למדליות ולמטבעות להנפיק מטבע זכרון לרגל האירוע. בצד הנושא של המטבע אותו הציע צבי נרקיס, מופיעה המילה "שלום" בשלושת השפות: עברית, ערבית ואנגלית. המשימה שהציב לעצמו נרקיס עם תחילת העבודה הייתה ליצור דימוי טיפוגרפי הרמוני, מעין מבנה קליגרפי תלת־לשוני שישקף את רעיון השיתוף בין ישראל למצרים בתיווכה של ארה"ב. בשלב הראשון הוא חיפש אותיות משלושת השפות שבדמיון הצורני שבינינהן גלומה האפשרות לדיאלוגים הרמוניים. לאחר נסיונות שילוב רבים התקבל לבסוף מבנה שבו העברית והערבית משתלבות זו בזו באופן מרהיב ומבלי שאחת מהן תאבד מאמינותה וממאפייניה. האנגלית מלווה וסוגרת את המבנה בחלקו התחתון. בפרויקט גיוס ההמונים "הדסטארט" שהעליתי לפני יותר משנה לצורך גיוס תקציב למחקר זה, החלטתי להשתמש בדימוי המרשים הזה כהדפס בצבע זהב על חולצות שניתנו לחלק מהתורמים.

עיצוב עטיפת ספר התנ"ך "כתר ירושלים" היה חלק מפרויקט אדיר ממדים שנעשה לקראת סוף שנות ה־90 של המאה ה־20. עבודת העיצוב של נרקיס כללה את עיצובו המקיף של ספר תנ"ך זה: עיצוב האות, סמני הפיסוק, הניקוד וטעמי המקרא, כמו גם עיצוב ועימוד הספר כולו. שלבי עיצוב העטיפה מזכירים במעט את האופן שבו יצר נרקיס את המבנה הטיפוגרפי במדליית השלום. גם כאן, החל החיפוש מהאופן שבו יסודרו מילות הפסוק: "שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך" (תהילים פרק קכ"ב פסוק ו'). לאחר כתיבת המילים בעט פשוט, עבר נרקיס לציפורן קליגרפית והחל לכתוב את הפסוק על פי המבנה הראשוני שיצר. הוא הקדיש תשומת לב מיוחדת לאופן שבו נפגשות "באקראי" האותיות בשורות זו מעל זו. לבסוף התקבל דימוי טיפוגרפי שהוטבע בתוך בד אדום שכיסה את כריכת הספר. הדימוי שירת בו זמנית מספר מטרות: הצגת הטקסט המצוטט מתהילים כמסר או רעיון אודות ספר התנ"ך והעיר ירושלים, יצירת אוירה חגיגית, מאופקת ורבת הוד כיאה לספר תנ"ך הודות לצורת האות הקליגרפית, ודימוי מורכב בעל מרקם המזכיר באופן סמלי את חומות העיר ירושלים.

אסיים בעמודי טקסט שהם למעשה מבנים טיפוגרפיים מורכבים בהם מתמקדת לרוב תשומת הלב במרקם הכללי ופחות בצורת האות הבודדת. אחד המקורות הצורניים עליהם נסמך נרקיס בתהליך עיצוב גופן "חורב" לספר תנ"ך חורב שעיצב בשנת 2000, היה כתב יד אשכנזי מן המאה ה־14. טקסטורת הכתב עמוסה והיחסים בין הקווים המאוזנים והמאונכים באות אינם מאוזנים ויוצרים הדגשה של הממד האופקי על פני האנכי. אנליזה גרפית תמחיש סוגיה אופטית זו.

בהתבוננות בדף מוגמר מתוך ספר תנ"ך "חורב", ניתן להתרשם מן ההרמוניה במרקם הדף, הרמוניה המתקיימת הן בדיאלוג שבין האות לניקוד ולאות שלצידה, וכן בין שורה לשורה. שאיפתו של נרקיס ליצירת הרמוניה בפרויקט מסוג זה אינה נובעת מהעדפה למראה נעים גרידא. עמוד טקסט אמור לספק קריאות טובה וחווית קריאה נוחה ושוטפת. מבנה טיפוגרפי מאוזן אופטית הוא יסוד מהותי ביצירת ארגונומיית קריאה טובה.

באחת מן השיחות הרבות שערכתי עם צבי הוא העיד על עצמו שהוא "איש האותיות הקטנות". אכן כך, אולם גדולתו בעיני היא ביכולתו המופלאה לנוע בגמישות בין המיקרו למקרו, לבחון את הפרט הבודד והמכלול כדימויים וכמילים בשפה שהיא חלק מתרבות.

הטקסט הוא תקציר הרצאה שנישאה בכנס שנקר בספריה הלאומית במרץ 2016.

כל הזכויות על הטקסט והדימויים שמורות ליהודה חופשי.